החלטת ועדת ערר לחוק אימוץ ילדים, יו"ר הנשיא אלון גביזון: החלטה בערר על דחיית בקשה לשמש כמשפחת אומנה (עררים 41.18, 42.18)

18/05/2020

בפנינו ערר על החלטת הממונה על רישוי האומנה מיום 21.11.18 (אשר בהתאם לתגובת ב"כ המשיב בשגגה נרשם עליה תאריך 17.09.18( לפיה נדחתה בקשת העוררת 1לשמש כמשפחת אומנה לנערות XXXילידת 2002ו-XXXילידת 2003.

יודגש כי הערר לכתחילה הוגש ביחס לשתי הנערות, ובעניינן קיימה הועדה דיון ביום 04.07.1. משמלאו ל18 XXXשנה ביום 20.XX.XX, החלטה זו הנה ביחס לנערה XXXבלבד.

העוררת 1אינה קרובת משפחה של הקטינה.

העוררת 2הנה אפוט' לדין של הקטינה.

בנימוקי ההחלטה של הממונה על רישוי האומנה מיום 21.11.18נכתב כי: "מעיון בדוחות שקיבלתי עולה כי חרף רצונך להיות משפחת אומנה עבור הנערות הנ"ל לא אוכל לאשר זאת.

ההתרשמות היא שמציאות חייך אינה פשוטה ורצופה התמודדויות מורכבות. בעיקר במישור הבריאותי, הבנתי שאת מחלימה ממחלה קשה אך עדיין נזקקת לטיפולים ומוגבלת בניידות, כמו כן על פי הידוע ילדים ששהו בביתך בעבר במסגרת היותך משפחה אומנה נפגעו, ולהבנתי לא חל שינוי בתשתית המוגנות בביתך, המאפשר לי לאשר אותך כאומנה לנערות הנ"ל".

ביום 23.12.18הגישו העוררות 1ו- 2את העררים וביום 27.02.19הגישה ב"כ המשיב את תגובתה המאוחדת לשני העררים.

לטענת העוררת 1, כמפורט בהודעת הערר (שכאמור התייחסה לשתי האחיות(, היא משמשת כמשפחת אומנה מזה כ- 15שנים, וביחס לנערות משמשת מזה כשנה משפחת אומנה בפועל תוך שהיא מקנה להן מסגרת יציבה, חמה ואוהבת, לראשונה בחייהן.

לצערה של העוררת, במהלך התקופה בה היא משמשת כאומנה בפועל של הנערות, לא ניתן לה כל מימון וכל ליווי מקצועי, ותחושתה היא כי המערכות הסירו כל אחריות מצדן על הנערות.

אף בית המשפט לנוער נתן את אמונו בעוררת 1, ובדיון שנערך ביום 06.11.18מינה אותה כמורשת חתימה עבור הנערות כדי שתוכל לקדם את ענייניהן החינוכיים והרפואיים.

אכן מציאות חייה אינה פשוטה, אך הצגת מציאות חייה כקשה ביותר רחוקה מהמציאות.

העוררת 1אכן חלתה בעבר במחלה קשה ממנה החלימה וכעת היא נזקקת אך ורק לטיפולים מונעים. אין במצבה הרפואי כדי למנוע ממנה להמשיך למלא צרכי הנערות.

עוד טענה העוררת 1כי בעברה, עוד בעת ששימשה כמשפחת אומנה לקטינים אחרים, היתה נשואה לאדם אשר התגלה כי פגע בקטינים שברשותה. עניין זה נדון בערכאות המתאימות ונעשה מיצוי דין עם העבריין. העוררת 1התגרשה מבן זוגה, וכעת כשהעוררת משמשת משפחת אומנה לבדה אין בכל כל סכנה לנערות.

העוררת שימשה כמשפחת אומנה למספר לא קטן של קטינים וזאת מתוך תחושת שליחות ומטרה לעזור ולשקם נוער בסיכון.

העוררת קיבלה את הנערות במצב קשה של חוסר מסגרת, העדר חינוך והעדר רצון לקבל עזרה. כיום מדווח על שיפור משמעותי וניכר של הנערות שמבקשות להישאר עם העוררת.

אין זה לטובת הקטינות להעבירן למקום אחר וזאת בין היתר בשים לב לטלטלות הרבות אותן חוו במהלך שנות חייהן.

לטענת העוררת 2, כמפורט בהודעת הערר (אשר התייחסה לשתי האחיות(, הקטינות עברו מספר רב של מקומות מגוריהן במהלך שנות חייהן, תוך שהן נודדות במספר רב של מוסדות לימוד. הקטינות נקלטו במרוצת חייהן למצבי סיכון, הזנחה, שימוש בסמים, שוטטות, פגיעות מיניות ועוד.

הניסיון לשלב את הנערות במעון הנעול צופיה נכשל כך גם הניסיונות לשלבן במסגרות חוץ ביתיות. הנערות בחרו לעבור להתגורר אצל העוררת 1עמה היה להן היכרות קודמת ושם הן מתגוררות מזה למעלה משנה. המעבר נעשה בהסכמת הוריהן, המכירים את העוררת 1.

העוררת 1גידלה את הנערות במסירות, לקחה הלוואות לטיפולים בסיסיים בבנות, והשקיע בהן את מירב זמנה וכספה.

מאמצה של העוררת 1נשא פרי וכיום הנערות נמצאות במצב טוב יותר, מדווח כי הן נקיות מסמים, ונמצאות במסלול מיטיב הכולל עבודה ולימודים.

בניגוד למסגרות בהן שהו הנערות טרם מגוריהן אצל העוררת 1ואשר לא החזיקו בהן מעמד ולו לזמן קצר, הרי שהנערות שוהות מזה זמן ממושך אצל העוררת 1ורצונן להמשיך להתגורר אצלה.

הסדר השהות של הנערות אצל העוררת 1, הוסכם על ידי כל הגורמים המטפלים: האפוט' לדין, רשויות הרווחה וההורים וזאת מתוך הבנה וידיעה כי האפשרות האחרת הנה הרת אסון עבור הקטינות, אשר לאחר זמן כה רב, מצאו בית יציב ואוהב.

הפסקת האומנה פירושה שהנערות עלולות לחזור לרחוב, ולהתדרדר לאותם מצבי סיכון קשים, שכאמור כללו שימוש בסמים וניצול.

נוכח סיפור חייהן הקשה של הנערות וגילן, הסיכוי שהנערות יצליחו במעבר נוסף הנו אפסי. הנערות הנן אסרטיביות ויש לכבד את רצונן להמשיך להתגורר אצל העוררת 1.

אכן סידור האומנה אצל העוררת 1, אינו המצב האופטימאלי וזאת בשל מכלול נסיבות, כגון מצבה הבריאותי והכלכלי של העוררת 1. אולם נראה כי לנערות שראו מצבים קשים יותר, מדובר במענה הטוב ביותר במצב הקיים וזאת נוכח נסיבותיהן האישיות וגילן.

העוררת 1אכן חלתה במחלת הסרטן, ממנה החלימה, מצבה הבריאותי אינו שפיר לחלוטין, אך היא מתפקדת בצורה טובה.

לא קיים חשש כי הנערות עלולות להיפגע אצל העוררת 1. האפוט' לדין ביקרה אצל העוררת 1, ונכחה כי התנאים בהן הנערות מתגוררות הנם תקינים.

לטענת ב"כ המשיב, כמפורט בתשובתה לעררים (אשר התייחסה לשתי האחיות(, דין העררים להידחות ויש להותיר את החלטת הממונה על רישוי האומנה על כנה.

החלטת הממונה התקבלה כדין ובהתאם להוראות חוק האומנה ולסמכויות הניתנות לו בחוק ובהתאם לשיקול דעתו המקצועית.

סיפור חייהן של הנערות קשה. הנערות נקלעו למצבי סיכון רבים, לרבות הזנחה, שוטטות, סמים ופגיעות מיניות. הניסיון לשלבן במסגרות חוץ ביתיות לא צלח.

ביום 05.12.17התקיימה ועדת תכנון טיפול והערכה בעניינן של שתי הנערות. בוועדה ביקשה הנערה XXXלהמשיך ולהתגורר אצל העוררת 1, לאחר שלדבריה מצאה אצלה בית. לאחר שהנערה XXXהסכימה לתוכנית טיפול מוצעת, הומלץ על המשך השמתה אצל העוררת 1והפנייתה של העוררת 1לבדיקת התאמה לשמש כאומנת לנערה XXX.

הנערה XXXביקשה לאפשר לה לנסות להשתלב בבית אמה בXXXובוועדה הומלצה לאשר לה זאת. אולם כעבור פחות משבוע לאחר ישיבת הועדה, הגיעה הנערה XXXלXXXוהצטרפה לאחותה XXXבביתה של העוררת 1. גורמי הרווחה לא עודכנו בכך והדבר נודע להם בדיעבד. בהמשך הומלץ לבדוק את התאמתה של העוררת 1גם ביחס לנערה XXX.

המלצות הועדה בדבר השמת הנערות אצל העוררת 1עד להשלמת בדיקת התאמתה כאומנת עוגנו בצווים שיפוטיים של בית המשפט לנוער, אשר הוארכו מעת לעת.

העוררת 1, בת 56, גרושה פעמיים, משתייכת לזרם XXXומגדירה עצמה כXXXבXXX. לאחרונה החלימה ממחלת הסרטן ונזקקת לטיפול מניעתיים. חרף טענתה כי התגרשה מבן זוגה (אשר התגלה כי פגע בקטין שהיה ברשותה של העוררת 1( לא נמצא לכך ביטוי במרשם האוכלוסין והעוררת 1עדיין רשומה כנשואה לו.

מבחינת משפחתה המורחבת, העוררת 1הנה אחייניתו של הרב XXX, העומד בראש קהילה XXXקיצונית הנקראת "XXX" ואשר הורשע בעבירות מין ואלימות כלפי נשים בקהילתו. העוררת 1טענה כי אינה משתייכת לקהילתו של הרב XXX, אולם שיתפה כי היא XXXשל דודה ומאמינה כי הדברים שנאמרו עליו אינם נכונים, ובהנחייתו היא מסייעת למשפחות מהקהילה שלו.

מדו"ח בדיקת המשפחה עולה כי נערה שהיתה בעבר באומנה אצל העוררת 1היתה בקשר עם הרב XXXוהעוררת 1אף היתה לוקחת אותה אליו. עוד עולה מהדו"ח כי העוררת מעורבת בקהילת הרב XXX.

מהתעודה הרפואית מיום 21.06.18עולה כי העוררת 1מסתייעת בכיסא גלגלים וכי היא זקוקה לסיוע בהלבשה ובהכנת מזון וכי היא נעזרת בטיטול באופן קבוע.

העוררת 1התבקשה להגיש תעודה רפואית עדכנית בדבר מצבה הרפואית והתפקודי, אולם טרם הגישה תעודה כזו.

בדו"ח של עמותת "XXX" (עמותת האומנה שפיקחה על השמה של קטינה שהיתה אצל העוררת 1בשנים 2012-2013( מתוארים הקשיים בהתנהלותה של העוררת 1ביחס לקטינה וכן הקשיים בהתנהלותה אל מול שירותי האומנה. העוררת 1לא שיתפה פעולה עם תוכניות טיפול שונות, והתחושה היתה כי העוררת 1מתנהלת בחוסר שקיפות ומסתירה מגורמי הרווחה מידע.

מידע שהתקבל אודות העוררת 1, הביא את הממונה לסרב לבקשתה של העוררת 1לשמש כאומנה לנערות, וזאת בהתאם לשיקול דעת הנתון לו כמפורט בסעיף 24)ד( לחוק האומנה.

האיזון בין השיקולים שלא להעניק רישיון אומנה לעוררת 1ובין רצונן של הנערות להיוותר אצל העוררת 1גוברים הטעמים מהסוג הראשון והכף נוטה להגנה על שלומן הפיסי והרגשי של הנערות על פני היענות לרצונן.

המידע שהובא בפני הממונה מעלה ספק, בראש ובראשונה, באשר ליכולתה של העוררת 1לספק מקום מוגן ובטוח לנערות, וזאת בשים לב לעובדה כי קטינים ששהו אצלה בעבר נפגעו באופן ישיר או עקיף מהתנהלותה ובשים לב לקרבתה הרבה לרב XXX, דמות קיצונית ושנויה במחלוקת ועבריין מורשע, ובפרט בשים לב להשפעתו הרבה עליה.

העוררת 1אמנם טענה כי אינה נמנית בין חברי קהילתו של הרב, אולם באבחון שנעשה לה היא עצמה סיפרה כי היא XXXשל הרב, וכי היא מדריכה משפחתו של הקהילה ברוח משנתו.

דבריה של העוררת 1במהלך האבחונים שנעשו לה מעידים כי היא נעדרת תובנה באשר לפגמים בהתנהלותה בעבר, משלא הצליחה לספק תשתית מוגנות לקטינים אשר היו באחריותה, וכי היא אינה לוקחת אחריות בגין אי התרחשותם.

טענתה שהיא אינה מאמינה שדודה הרב ביצע את המעשים שיוחסו לו, מלמדת על חוסר תובנה שלה לחומרת המעשים ולפסול בהם וכי יש בה כדי להעיד באופן ברור על אמונתה העיוורת בדודה גם לאחר שהורשע בעבירות קשות.

במקרה של העוררת 1, ניסיון העבר מלמד על קושי של שירותי האומנה בהתנהלות מול העוררת 1, על הסתרת מידע מצדה והעדר שיתוף פעולה שלה עם תוכניות טיפול שנבנו במטרה לקדם קטינים שהיו אצלה.

במקרה דנן עסקינן בשתי נערות מוחלשות, שחוו פגיעות קשות, עם קשיי התנהגות ותפקוד מתמשכים, עם קשיים אישיים ניכרים, אשר על רקע זה זקוקות להמון חום והחלה ולצד זה זקוקות לליווי, הכוונה והשגחה אינטנסיביים וכל זאת בליווי וייעוץ של אנשי מקצוע. ספק רב אם יש ביכולתה של העוררת 1לספק את צרכי הנערות.

כן טענה באת כוח המשיב כי בשולי הדברים אין להתעלם מגילה של העוררת 1שכן ובהתאם לסעיף 24)א( (2( הרי שבחודש מאי 2019היא עברה את הגיל המקסימאלי שעל פי חוק מאפשר קבלת רישיון אומנה (56שנים(. מתן רישיון אומנה לאדם שעבר את גיל הסף הנו בכפוף לקבלת רישיון אומנה חריג, אשר ניתן במקרים חריגים שאינם חלים במקרה דנן.

בדיון שהתקיים בפני הועדה ביום 04.07.19ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כדלקמן:

יינתן לעוררת 1רישיון אומנה למשך 60ימים.

תוך 30ימים תתכנס ועדת תכנון טיפול והערכה בעניינן של הנערות.

במהלך תקופת הרישיון כאמור בסעיף א' לעיל מתחייבת העוררת 1לפעול כדלקמן:

לאפשר פיקוח של נציגי האומנה.

לשתף פעולה עם שירותי הרווחה.

לא לאפשר לאחר זכר להתגורר בדירתה.

נאסר על הנערות להיפגש עם הרב XXX, להגיע לחצרו ולקחת חלק באירועי קהילתו.

מובהר לעוררת 1כי ככל שלא תעמוד במי מהתנאים יהא רשאי הממונה לבטל את הרישיון.

בחלוף ה- 60ימים יבחן הממונה את בקשת העוררת 1להארכת רישיון האומנה.

ביום 04.03.20הגישה באת כוח המשיב בקשה דחופה לקיום דיון בעניינה של הקטינה XXXבלבד (שכן וכאמור אחותה XXXהפכה לבגירה בחודש פברואר 2020(.

לטענת באת כוח היועמ"ש ביקורי בית שנערכו בחודש ספטמבר העלו שXXXמתגוררת אצל אחותה בXXXמזה מספר חודשים. בדיעבד התברר לשירותי הרווחה כי בן זוגה של האחות, שהתגורר גם הוא בביתה בעת ששהתה שם XXX, צרך סמים.

עוד עלה כי הקטינות שמעו על הרב XXX, וכי הן מודעות לקיומה של פרשייה בעניינו וכן מודעות לכך שהעוררת מאמינה בחפותו. לדבריהן, הן לא פגשו ברב.

בביקור בית מיום 10.10.19עלה שבמהלך חודשי הקיץ עבדה XXXבדוכן מזון מהיר, עבודה שנמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה. בנוסף סיפרה העוררת 1בביקור זה כי היא סובלת מחרדות ומדיכאון ונוטלת תרופות ומוכרת כנכה 100%בביטוח הלאומי.

עוד טענה באת כוח היועמ"ש כי מדו"ח עו"ס מנחת האומנה מיום 20.01.20עלה שבאופן כללי מתרשמת מקשר טוב בין העוררת 1ובין הקטינות ולצד זה מביעה דאגה ממידת מגנותן של הקטינות כשהן בביתה ובאחריותה של העוררת 1וזאת מהטעמים שפורטו בדו"ח.

ביום 23.01.20נערכה ועדת תכנון טפול והערכה מחוזית בעניינה של הנערה XXX. בוועדה מסרה העוררת 1כי לאחר שלא שילמה שכר דירה במשך מספר חודשים היא עתידה להיות מפונה מדירתה וכי אין באפשרותה לשכור בית אחר. בוועדה הוחלט כי ייבחנו חלופות למקום השמתה לXXXוכי תבנה תוכנית טיפול עבורה. בוועדה הביעה XXXרצון להיפגש עם גורמי הפיקוח משירותי האומנה על מנת לשתף במצבה ועל מנת לשוחח על חלופות מגורים עבורה.

ביום 12.02.20נודע לעו"ס מנחת האומנה כי העוררת עזבה את דירתה השכורה בשכונת XXXועברה להתגורר יחד עם XXXבבית דודתה של XXX, גב'XXX.

ביום 13.02.20נערך ביקור בית בבית הדודה. ההתרשמות היתה שהבית מוזנח ולא מתוחזק ולא התקבלה תמונה ברורה בדבר ההרכב המשפחתי של הדודה ומי מתגורר בבית.

ביום 17.02.20בחן רופא של שירותי האומנה את המסמכים הרפואיים בעניינה של העוררת 1על מנת לבדוק את כשירותה הרפואית לאומנה. כעולה מתעודת רופא האומנה העוררת סובלת ממחלה כרונית של סרטן צוואר הרחם וכן מדיכאון, היא מקבלת טיפול נרקוטי לכאבים ובנוסף ציפרלקס כטיפול קבוע לדיכאון. בהתאם לבקשת הרופא נתבקשה העוררת 1להשלים דו"ח תפקודי ותעודת רופא פסיכיאטרי, אולם דו"ח זה טרם הוגש. ביום 18.02.20עברה XXXמבית הדודה לבית אמה בXXXעל רק מתחים עם הדודה וסירובה להמשיך ולהחזיק את XXXבביתה. באותו זמן העוררת 1שהתה בדרום, בביקור של מספר ימים אצל בתה. גם הפעם לא התבקש אישור שירותי האומנה לכך ואף עדכון לא נמסר להם על ידי העוררת 1.

לטענת בא כוח היועמ"ש בסיכומו של דבר, מאז החלטת ועדת הערר בחודש יולי 2019ממשיכה להתקבל תמונה מורכבת והמעוררת ספק בדבר מורכבותה של הקטינה XXXשהיא בחזקתה של העוררת. התמונה המתקבלת מצביעה על קושי ממשי של העוררת בהצבת גבולות, חוסר יכולת ממשית לפקח אחר התנהלותה של העוררת אשר פועלת באופן עצמאי, וסימן שאלה גדול ביחס למצב התפקודי הרפואי של העוררת 1אשר נמנעת מלהציג תעודות בדבר מצבה.

ביום 06.05.20הגישה האפוט' לדין עדכון מטעמה בנוגע לנערה XXX.

בעדכונה טענה האפוט' לדין כי ביום 10.11.19התקיימה ועדה לתכנון וטיפול, בה הוחלט פה אחד להמליץ על אישורה של העוררת 1כאומנה לנערות. לאחר הועדה, ולאור ההמלצות החד משמעיות היה מצופה כי מסגרת האומנה תתחיל להיות מוסדרת, אלא, שבאופן מעורר תמיהה במהלך חודשים ארוכים לא נתקבל האישור, והעוררת 1לא קיבלה את קצבת האומנה כסדרה. למרבה הפלא, החלה העוררת 1לקבל מסרים לפיהם למרות כל ההמלצות של הגורמים, האומנה לא תאושר, בשל עמדת הממונה.

רק לאחר מספר חודשים, ולמרות שהמלצת הועדה היתה ברורה וללא הסתייגות, התקיימה וועדה מחוזית ובה נכחו הממונה על האומנה, ומשתתפים נוספים. רק לאחר התעקשות האפוט' לדין ולשכת הרווחה, הסכימה הועדה לשמוע את העוררת, והיא נשמעה לדקות בודדות, וללא שניתנה לה הזכות לשטוח את טענותיה ולענות על שאלות הועדה.

בוועדה נשמעו ספקולציות חסרות כל יסוד כנגד העוררת, והאפוט' לדין ואף משתתפים נוספים בוועדה יצאו בתחושה שלוועדה היתה מטרה אחת – מניעת אישור האומנה.

בין חברי הועדה התקיימה מחלוקת חריפה, כאשר לשכת הרווחה תמכה בהמשך אישור ובדיקת האומנה ואילו גורמי הפיקוח והאומנה ביקשו את סיום האומנה. לאור המחלוקות נרשמה המלצת הועדה היתה לאשר את העוררת 1לשלושה חודשים על מנת לבדוק חלופות נוספות.

לאחר קיומה של הוועדה, המשיכה האומנה של הנערות אצל העוררת 1. XXX, בגרה והתגייסה לצבא לשירות כמ"כית בXXXדבר המעיד כאלף עדים על הצלחת האומנה. הקטינה XXXהמשיכה לפרוח, היא תלמידה טובה, מנומסת, לא נכנסת למצבי סיכון, עושה בגרויות ומצליחה, מצבה הרגשי מאוזן והיא הפכה מנערה שבעבר נפגעה לנערה מקסימה השואפת ללמוד באקדמיה ולהצטיין.

עוד טענה האפוט' לדין כי למרות קיומן של שאלות רבות סביב האומנה הרי שבפועל שתי הנערות שהו אצל העוררת במשך כשלוש וחצי שנים, בהן נחלו הצלחה שמעטות הנערות שעברו תהליך כה משמעותי ומפנים. XXXואחותה ממשיכות בדרכן, מתלבשות בצורה חילונית, והחשש כי יעברו "שטיפת מוח דתית" התגלה כמופרך. בחודשים האחרונים הידרדר מצבה הכלכלי של העוררת, וזאת לאחר שפרנסה במשך כארבע שנים את שתי הנערות כמעט ללא כל סיוע מהמדינה, והיא נאלצה להתפנות מביתה. העוררת נאלצה לצאת מדירתה השכורה, וXXXעברה להתגורר אצל אמה בXXXבמשך תקופה קצרה. אכן כאמור בהודעת העדכון מטעם היועמ"ש, XXXעבדה לפני שירותה הצבאי על מנת להרוויח כסף לאור מצבה הכלכלי כפי שעושות נערות רבות לפני גיוס. XXXגם כן עובדת, שלא בשונה מנערות רבות בגילה, אך באופן שלא נראה כי פוגע בלימודיה.

לפני מספר ימים שכרה העוררת דירה בXXX, וXXXחזרה להתגורר אצלה, בניגוד להמלצת גורמי הרווחה שסברו כי מוטב שתישאר אצל אמה. XXXנחושה להמשיך להתגורר אצל העוררת 1, ולהמשיך ללמוד בXXX.

XXXמתקרבת לגיל 17, נערה נבונה, מצליחה וחדורת מוטיבציה ועל אף עמידתו של הממונה לסיים את האומנה מדובר באומנה שהצליחה בכל הממדים להעמיד את הנערות על הרגליים ולהביאן למקום בו הן קוצרות הצלחה. לולא העוררת, סביר להניח, שהנערות היו ברחוב לאחר שכל ניסיונות ההשמה כשלו. הקטינה XXXנחושה כי גם אם האומנה לא תאושר, היא תמשיך להתגורר אצל העוררת, המהווה עבורה את העוגן היחיד בחייה.

ביום 06.05.20הגישה ב"כ העוררת את תגובתה תוך שחזרה למעשה על עמדתה של בא כוח האפוט' לדין.

ב"כ העוררת טענה כי עולה תמונה עגומה של התנהלות הממונה ודרכי פעולתו כאילו מדובר "בהתחשבנות אישית".

עוד טענה ב"כ העוררת כי היא נוצלה על ידי שירותי הרווחה אשר אינה תמכה בה מבחינה כלכלית בשים לב לטיפולה בנערות ולמגיע לה עת תפקדה כמשפחת אומנה.

ב"כ העוררת הפנתה את תשומת לב הועדה למצבה הטוב של הנערה XXXוכן להצלחתה של אחותה XXXאשר בגרה, וכל זאת בזכותה של העוררת וחרף חוסר התמיכה של הממונה ושל שירותי הרווחה.

ן והכרעה:

בטרם מתן החלטתה תבהיר הוועדה כי אין זה מתפקידה לבחון את דרכי הטיפול בקטינים נשוא הערר אשר עניינה נדון בפני בית המשפט המוסמך- בית המשפט לנוער. לעניין תפקיד וועדת הערר ראה גם החלטת כבוד השופטת דנה מרשק מרום מיום 07.04.19בתיק ענ"א 53610-02-19.

הרכב ועדת הערר וסמכותה מעוגנים בסעיפים 36א לחוק האימוץ, סעיף 67לחוק האומנה וסעיף 16לתוספת לחוק בתי דין מנהליים.

סעיף 36א (ב( קובע כי החברים בוועדת הערר יהיו שופט בית משפט לענייני משפחה, הוא יהיה יו"ר, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג קליני ופסיכיאטר מומחה.

סעיף 36א (ג( קובע כי החלטה של ועדת הערר אינה ניתנת לערעור עוד.

יוער כי הן חוק האימוץ והן חוק האומנה, למעט הביטוי "מי שרואה עצמו נפגע...", אינם מפרטים את הפרמטרים שלאורן על הועדה לבחון את החלטת הממונה על רישוי האומנה (או את החלטת עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ(.

בשים לב להרכב הועדה כפי שנקבע בחוק, ולכך שהחלטתה אינה ניתנת לערעור ונוכח המשמעות האופרטיבית שיש להחלטתה על טובת הקטין נשוא הערר, סבורה הועדה כי סמכותה לבחון את החלטת הממונה על רישוי האומנה (או החלטת עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ(, אינה מצומצמת למתחם סבירות ההחלטה בלבד, וכי בסמכותה, במקרים המתאימים, לבחון גם את ההחלטה לגופה מעבר לתקינותה המנהלית ולמתחם הסבירות.

ביום 07.05.20התקיים דיון בתיק זה אליו התייצבה גם הנערה מוריה.

לאחר שעיינו באשר הוגש בתיק, שמענו את הצדדים בדיון שהתקיים ביום 07.05.20, סבורה הועדה כי דין הערר להתקבל וזאת כפי שיובהר להלן.

טובת הקטין הנו עיקרון מנחה בחוק האומנה, ודומה כי החלטת הממונה על הרישוי שלא ליתן רישיון אומנה לעוררת 1, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון זה.

הוועדה התקשתה להבין מדוע הן הממונה על הרישוי לפי חוק האומנה והן המפקחת האומנה המחוזית, גב'XXבחרו להתעלם מהשיפור המשמעותי במצבה של הנערה (כמו ממצבה של אחותה XXXאשר התגייסה לצה"ל כלוחמת בXXX(. מבחן התוצאה מדבר בעד עצמו, וניכר כי בנערה XXXחל שינוי מהותי, לרבות שאיפתה להתגייס לצבא, לימודיה לבגרויות ואורחות חייה הנורמטיביים (בוודאי בהשוואה לאורח החיים שקדם להתערבותה של העוררת 1(.

במהלך הדיון הביעה הנערה XXXשכיום כבת 16.5שנים את רצונה הכן והעז להמשיך לשהות באומנה אצל העוררת 1, והחלטת הממונה שלא לאשר את האומנה לא שיקללה כלל רצון זה. טובת הקטין אליו מתייחס חוק האומנה מחייב מתן משקל גם לרצונו של הקטין, וככל שמדובר בקטין בגילה של XXX, הרי שיש ליתן לו משקל רב יותר.

התעלמות הממונה על רישוי לפי חוק האומנה מרצונה של הנערה XXX, חרף השינוי החיובי המשמעותי באורחות חייה, אף הוא אינו נהיר לחברי הוועדה. עד הגיעה של הנערה XXXלגיל 18שנים עומד בפני רשויות הרווחה פרק זמן מוגבל של כשנה וחצי להמשך תהליך שיקומה של XXX. הוועדה סבורה כי יש לנצל פרק זמן זה לטובת הליך שיקומה של XXX, ולא "לבזבזו" על פעולות כאלו ואחרות שיכול וייתפסו כפעולות כוחניות אצל הנערה, ויפגעו בתהליך שיקומה בשל סירובה לשתף עמם פעולה.

הנערה XXXתלמידת כיתה יא', לומדת בבית ספר תיכון בXXX)מקום מושבה של העוררת 1(, שוקדת על לימודיה, ואין סביר בעיני הועדה כי בשלב זה, וחרף השינוי המשמעותי החיובי שחל אצל הנערה, תיתלש זו מבית ספרה לטובת מעברה לעיר אחרת אצל אמה, כהצעת מפקחת האומנה המחוזית, גב'XX. ספק אם שירותי הרווחה שיקללו נתון חשוב זה עת בחרו שלא לאשר את רישיון האומנה וביקשו לכפות על הנערה, חרף גילה המתבגר , מעבר לא רצוני לעיר אחרת ולבית ספר אחר.

במהלך הדיון מיום 07.05.20בחנה הועדה את האלטרנטיבה אותה מבקשת הרווחה ליישם ככל שהערר ידחה והחלטת הממונה בדבר דחיית מתן הרישיון תישאר על כנה. במענה לשאלת הועדה , נטען כי תוכנית הטיפול בנערה כוללת את השמתה אצל אמה בעירXXX, וכי האם נתנה הסכמתה לכך.

לאור חשיבות עמדת אמה של הנערה , שוחחה הועדה במהלך הדיון טלפונית, ובאמצעות הרמקול, עם אמה של XXX, גב'XXX, והתמונה אשר עלתה היתה שונה מזו אשר הוצג בפני הועדה טרם שיחה זו.

ניכר כי אמה של XXXאוהבת את בתה, אך ניתן היה להבין מדבריה כי היא איננה פנויה בשלב זה להתמודד עם צרכיה של XXX, ואף היא מעדיפה כי XXXתמשיך לשהות באומנה אצל עוררת 1. גם האם הפנתה את תשומת לב הועדה לשינוי המשמעותי החיובי שחל אצל XXXבמהלך שהותה בביתה ובחסותה של העוררת 1.

ניכר היה, כי גם עמדתה הברורה של האם המסתייגת (בנימוס אך באופן חד משמעי(, מחזרתה של הבת לביתה, לא היה בה כדי לשנות ולו במעט, את עמדתם העקרונית של הממונה על רישוי לפי חוק האומנה ושל המפקחת המחוזית.

כפי שעמדתם העקרונית של הממונה על רישוי חוק האומנה ושל המפקחת המחוזית התעלמה מהשיפור הניכר שחל במצבה של הנערה XXXומרוצה, כך עמדה זו התעלמה גם מרצונה האמיתי של האם ומיכולותיה.

הועדה מצאה להתייחס גם לדבריה של המפקחת המחוזית לחוק האומנה גב'XXעת השיבה לשאלת הועדה כי "אני מאמינה שילד צריך לגדול אצל הוריו".

אמירה זו, לא רק מתעלמת מרצונה של הנערה, מעמדתה של אם הנערה ומהאלטרנטיבות הקיימות, אלא גם ניכר כי נאמרה בעלמא. לשיטת הועדה אמירתה זו של המפקחת המחוזית לחוק האומנה אינה עולה בקנה אחד עם "טובת הילד" שאינו מושג אמורפי, ובוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם טובת הנערה XXXשטובתה עומדת בפני הועדה.

הועדה מבקשת לבסס ולחזק את תפיסת "הילד כסובייקט", אשר דוקטרינת "טובת הילד" היא פועל יוצא של תפיסה זו. מימוש תפיסת "הילד כסובייקט" צריך לבוא לידי ביטוי בהצבת "הילד במרכז", במתן דגש לשיקול הפרטני - תחת אמירות המייצגות מדיניות כללית.

דרך המלך להשגתה בפועל של תפיסת "הילד כסובייקט", היא בהקשבה סבלנית ושקולה לקולה של הנערה. בכך, ניתן להשיג כמידת האפשר את החוויה האישית שלה, רצונותיה וצרכיה - כפי שהיא מבטאת אותם. כך לדוגמה, כשטענו הממונה והמפקחת המחוזית לחוק האומנה כי נבנתה תוכנית להחזרת הנערה לביתה (תוכנית שלא טרחו להציג בפני הועדה(, דומה כי נעלמה מעיניהם סירובה המוחלט של הנערה לתוכנית זו ואמירתה כי "היא ]אמה[ עסוקה בעצמה ובאחותי הקטנה... לאמא שלי אין פנאי לא נפשי ולא פיסי להיות בשבילי" (עמוד 4לפרוטוקול מיום 07.05.20(.

הועדה תוסיף כי "טובת הילד" מבוססת גם על "ההכרה בכוחו העצמאי של הילד... להבין ולהחליט החלטות בנוגע לגורלו...". (קפלן, י., משפטים, כרך לא(. הועדה נתנה אמון בכוחה של הנערה XXXלקחת חלק בהחלטות בנוגע לגורלה, וזאת גם על רקע השינוי המשמעותי שעשתה במהלך שהותה אצל העוררת 1.

אכן צודקת האפוט' לדין של הקטינה עו"ד נעמה סאפרי-כהן כי קיימות שאלות רבות סביב האומנה, אך הועדה סבורה כי לא ניתן להתעלם מההצלחה שנחלה הנערה XXX, כמו אחותה XXX, מהתהליך המשמעותי והחיובי אותו עברה XXX.

הועדה שותפה לעמדתה של האפוט' לדין של הקטינה עו"ד נעמה סאפרי-כהן כי באלטרנטיבות הקיימות, ולאור האמור לעיל, יש להעדיף מתן רישיון אומנה לעוררת 1.

הועדה סבורה כי ניתן לאיין את חששו של הממונה על רישיון האומנה וכך גם את חששה של המפקחת על חוק האומנה גב'XXבמתן רישיון אומנה לתקופה קצובה של שישה חודשים בלבד, תוך קביעת הוראות מתאימות, שבתום ששת החודשים תצטרך העוררת 1להגיש בקשה נוספת למתן רישיון, ככל שתחפוץ בכך.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, מורה הועדה כדלקמן:

ניתן בזאת רישיון אומנה לעוררת 1ביחס לנערה XXXוזאת למשך שישה חודשים מהיום ובתנאים המפורטים להלן:

העוררת 1תשתף פעולה עם שירותי הרווחה.

העוררת 1תאפשר פיקוח של נציגי האומנה לרבות ביקורי בית.

הנערה XXXתשתף פעולה עם שירותי הרווחה ובכלל זה עם מנחת האומנה.

בדירת העוררת 1לא יתגורר גבר.

נאסר על הנערה XXXלהיפגש עם הרב XXX, להגיע לחצרו וכן נאסר עליה לקחת חלק באירועי קהילתו.

ככל שהעוררת 1ו/או הנערה XXXלא יעמדו בתנאי הרישיון כמפורט לעיל כי אז יהא רשאי הממונה על רישיון האומנה לבטל את רישיון האומנה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ירים פרסום החלטה זו ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

נה היום, יח' באייר תש"פ, 12במאי 2020, בהעדר הצדדים.

אלון גביזון, שופט

נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום

יו"ר הועדה

ר ועדה – אבנר חיים הכהן פסיכולוג קליני

חבר ועדה נחום בן שלמה עו"ס