מדריך הסדר גישור למשתמש: דגשים חשובים לניסוח הסכם סיום הגישור

הסכם גישור יכול להיות מנוסח בקצרה: זהו הסכם בין ________ ל- __________, להלן "המשתתפים", ו- ________, להלן "מגשר", להיכנס לגישור מתוך כוונה לפתור סוגיות הקשורות ל: ____________.
המשתתפים והמגשר מבינים ומסכימים כדלקמן..

כדי לנסח הסכם גישור בעל תוקף שישרת את הצדדים נאמנה יש לשים לב לדגשים הבאים:

• זיהוי ושמות הצדדים: חשוב להבחין בין גישורים פרטיים לבין העוסקים בחברות ומוסדות. בגישורים פרטיים, כגון אלה הכרוכים בסכסוכים משפחתיים, סכסוכים עסקיים, פירוק שותפות או סכסוכים בין שכנים, זיהוי הצדדים הוא פשוט יחסית. הצדדים מייצגים את עצמם ומזוהים ככאלה בשמם בהסכם בכתב. הם מחייבים את עצמם להסכם על ידי חתימתו.
  
  
• יכולת הצדדים: חובת המגשר היא בראש ובראשונה להבהיר את יכולת הצדדים. לעיתים, מלכתחילה, יכולתם הנפשית או הרגשית של אחד הצדדים או שניהם נראית מוגבלת. לעתים קרובות, זה נובע מהלחץ שנוצר מהסכסוך. למרות שהפחתה ביכולתם נגרמת על ידי הסכסוך שלהם ועלולה להיות זמנית, הם בכל זאת מעצימים רגשות של פחד, זעם, התרגשות וחוסר ביטחון כללי. עד כמה שהרגשות הללו זמניים, הם נפוצים, שכן הם אמיתיים עבור הצדדים המתנגדים. מגבלת יכולת עשויה שלא לחשוף את עצמה עד לשלב מאוחר יותר בגישור. לעיתים, מגבלה כזו עשויה להצדיק הפסקה קצרה בתהליך הגישור.
  

תהליך הגישור מתחיל בהתמקדות בזהות הצדדים, מכיוון שההתחלה תכתיב האם בסיום התהליך תהיה להם גם היציבות והסמכות להגיע להסכם, כמו גם הכוח לחתום עליו. בנוסף, על ידי הצדדים המזהים את עצמם ומביעים את עצמם כישויות אינדיבידואליות ומשא ומתן בתהליך, זה מסמיך אותם לקבל את התוצאה. העצמה זו מהווה תנאי מסכם מוצלח לכתיבת הסכם גישור.

• פרסונליות: חיוני להסכם גישור לקבל גוון אישי. זה נעשה על ידי פירוט שמותיו האישיים של המשא ומתן, בין אם הם הצדדים בפועל לסכסוך ובין אם נציגיהם. יתרה מכך: אם בדרך כלל מכונים למו"מ בכינוי, השתמש בזה בהסכם. הטון האישי הזה, השונה כל כך מהפורמליות של הסכמים אחרים, מגביר את תחושת האחריות של המשא ומתן על התהליך. מונחים כמו "החברה" מציבים מרחק בין הצד המייצג את החברה לבין התהליך, ולכן יש להימנע מהם. מצד שני, השימוש בכינויים או במונחים בלתי פורמליים אחרים המועדפים על ידי צד, מאפשר להתחיל להתפתח בהסכם הגישור. שלב זה מטפח סביבה בה הצדדים יכולים להרגיש בנוח עם הגדרת התיווך.
  
  
• הצגת מסגרת ההסכם: מסגרת נחוצה לא רק על מנת להגדיר את עיקרי הסכסוך, היחסים בין הצדדים לא פחות חשובים. נושאי המחלוקת חייבים להיות מתוחמים באופן שיהיה מקובל על שני הצדדים. מסגרת ההסכם מכילה את נקודות היסוד של המחלוקת שיצרו את הצורך בתיווך, יש להציגה  כבר בתחילת גיבוש הסכם הגישור. מטרת המסגרת היא רק להתוות את הנקודות המרכזיות והרלוונטיות שנמצאות במחלוקת, להדגיש את האינטרס ההדדי של שני הצדדים לפתור אותה, ולכלול הצהרה כללית לפיה הושגה החלטה. יש לציין את כל זה בפשטות ובעובדה מבלי להיכנס לפרטי הסכסוך עצמו. ההשמטה בשלב זה היא ההיסטוריה של הסכסוך וכל הפרטים. חשוב להיות ברור לגבי מה מטפלים ממש בהתחלה, זה מבטיח שהצדדים מכוונים למטרה המשותפת.
  
  
• הצדדים עצמם מגדירים את מסגרת הגישור: הצדדים לסכסוך הם אלה שמסבירים את מטרת הגישור, על מה המחלוקת ומהם האינטרסים שלהם. הם אלה שמבססים את הנושא העומד על הפרק. המסגרת נובעת מהפרטים הנפרשים בתהליך הגישור.המסגרת קצרה ועניינית, המכילה את כל העובדות ששני הצדדים כבר מסכימים איתם. המסגרת נפרדת מההסכם המלא, שיופיע רק בהמשך תהליך הגישור. פשוט: מה המחלוקת שיש לפתור?

מספר נקודות להגדרה:

• מהות הסכסוך: הנסיבות או הזרז של הסכסוך הנוכחי. לעיתים קרובות מדובר באי הבנה או סכסוך קיים.
  
• חתירה לפתרון הסכסוך: הצהרה כי לשני הצדדים אינטרס משותף לפתור את הסכסוך.
  
• ההסכם תוצר הגישור:  הצהרה כי הסכם הגישור יהיה תוצר לוואי של תהליך הגישור הנוכחי.

יהיה זה שימושי שמספר נקודות אלו יופיעו בכל מסגרת גישור; ככל שמסכימים ומגבשים אותן מוקדם יותר, כך ייטב.

• תיחום ותיעדוף: זיהוי נושאים ותחומי עניין בסכסוך, מה קודם? מה חשוב יחסית, וחסר חשיבות יחסית? את התשובות יש לשים בהקשר לא רק בין הצדדים והמגשרים, אלא גם עם החוק וכל הנוהג הקיים. חשוב לקבוע היררכיית נקודות במחלוקת, בדרך זו מתעדפים את נקודות הסכם הגישור. בעת כתיבת ההסכם יש להתמודד עם הנקודות הקשות ביותר, השנויות במחלוקת יותר.

בתהליך הגישור, המגשר מאפשר לצדדים להבין ולממש את האינטרסים שלהם בהתאמה; זה הופך לתפקיד המגשר לתחום את החשוב להם ביותר בכדי לתעדף את הנקודות בסכסוך. דירוג עשוי להתברר בשילוב עם הסכמי ביניים שהצדדים עצמם מגיעים אליהם עם התקדמות הגישור.

דירוג החשיבות של הנקודות במחלוקת עונה לשתי שאלות:

• ראשית, מנקודת מבטם של הצדדים עצמם, מה הם נתפס בעיניהם כחשוב ביותר? לדוגמא, בסכסוך במקום העבודה, ייתכן שהתנצלות תצטרך להקדים כל בחינה של הנקודות שבמחלוקת, שלא לדבר על החלטות בדבר פיצוי כספי או החלטות אחרות.
  
•  שנית, מה אומר ההיגיון, החוק והנורמות החברתיות? לדוגמא, בסכסוך זוגי המנוהל על פי ההלכה היהודית, הסדרת הגט בפועל (כתב גירושין רשמי) תצטרך להקדים את פתרונות ענייני המשמורת והסדרת הרכוש.

חשוב שהמגשר יאזן באחריות ויתאים בין צרכי הצדדים וסדרי העדיפויות שלהם למציאות המשפטית. בתעדוף הנקודות של המחלוקת , מגשרים מנסחים צ'קליסטים ייעודיים, הם עשויים לסייע בבנייתו המלאה של הסכם הגישור בכך שהם מבטיחים כי אין להתעלם מכל נקודה.

הסכם הביניים: במהלך הגישור עולים רעיונות ופתרונות שונים. רעיונות אלו  עשויים לשקף הסכמה בין הצדדים עצמם, או, הצדדים עשויים לבטא את הדרכים בהן הם רוצים שייפתר המחלוקת.

•  יש להסכים בכתב לכל הצעות והצהרות מסוג זה.
• הסכמות אלו חיוניות, באמצעותן ניתן להגדיר הסכם זמני. הם דורכים אבני דרך להתקדם.
• הם הופכים לחומר הקונקרטי שהצדדים דנים בו כפתרונות פוטנציאליים ומהווים כלי רב עוצמה לקידום סיום הסכסוך.

הסכם זמני הוא בדיוק מה שהוא אומר - זמני. זה לא מחייב את הצדדים מעבר למשך הזמן שנקבע להסכם בסיס לניסיון. אין זה משנה עד כמה נראה כל פתרון או ויתור ביניים כלשהו. הוא מקדם את התהליך, מטפח הבנות כלפי גישה מפויסת יותר ויכול להוביל להסכמה נוספת. הסכמים זמניים הם כלי מתודולוגי בסיסי לגישור. כמו שתהליך הגישור עצמו צריך להיות שקוף ככל האפשר, כך גם ההסכם הזמני, כמו גם ההסכם הסופי. עם זאת, השפה הכתובה של ההסכם צריכה להיות פשוטה, ברורה, מפורטת ומכוונת לעתיד. במידת האפשר, מומלץ לנסות לצטט את דברי הצדדים עצמם.

היתרונות של ההסכם הזמני: הסכם זמני מסייע להבהיר לצדדים עצמם את יעדיהם בפועל בגישור. זה, בתורו, מאפשר להם להתייעץ עם חברים או יועצים משפטיים באופן פרודוקטיבי. הסכם זמני - שאליו ניתן להוסיף פרטים או להפחית ממנו - מעניק לצדדים תחושת גמישות. זה עוזר להם לאמץ את התהליך ועלול לשחרר אותם מעמדות נוקשות. ההסכם עשוי גם להרגיע את פחדיהם להכריח אותם להסכים למשהו שהם נרתעים ממנו. הסכם זמני מעביר את המסר שמדובר בהסכם שלהם, שההחלטות שאליהן הם מגיעים הם למעשה שלהם, ובכך מגביר את תחושת הבעלות של הצדדים על ההסכם.

הסכם ארעי בונה או מחדש אמון ונותן אינדיקציה מוחשית האם הסכם סופי באמת אפשרי. קיום הסכם זמני הוא מבחן הלקמוס האם ניתן לקיים אמון בין הצדדים, וכך להגיע להסכם סופי המחזיק מים. חלק מההגעה לשלב עריכת הסכם זמני הוא בדיקה עצמית של הצדדים עצמם. מה, בדיוק, הם יכולים להתחייב לכתוב? עד כמה הם עברו לעבר רזולוציה? המצב האידיאלי הוא שההסכם הסופי יגיע מהצדדים עצמם. למרבה הצער, זה לא קורה לעתים קרובות. זהו כוחו של ההסכם הזמני: הוא נותן לצדדים את הכלים לפיתוח הסכם סופי שיספק את שניהם.

תיקונים: תיקונים להסכם זמני שאותו מבקשים הצדדים נותנים למגשר כלי חשוב - הבנה של כוונותיהם הבסיסיות של הצדדים זה כלפי זה וכיצד הם חשים באמת לגבי תהליך הגישור עד כה. לאורך עריכת ההסכם חשוב לשנות כל העת - לראות את ההסכם כחומר ביד היוצר - עד שהוא סופי. גיבוש התיקונים נעשה בצורה הטובה ביותר בפגישה נפרדת עם כל צד בנפרד. רק אחר כך שני הצדדים צריכים להיפגש כדי להחליט אילו סעיפים צריכים להיות משולבים בהסכם סופי.

מה עומד מאחורי הצעות לשינוי: בכל פעם שצד מביע עניין בשינוי הסכם, חשוב להבין האם הוא משנה באופן מהותי או רק "משפר" את ההסכם. יתר על כן, חשוב שהמתווך יידע את מקור השינוי המוצע. האם הוא מבטא הבנה מלאה יותר של ההסכם - או האם הוא מהווה בעיה חדשה, או משקף חרטה או שינוי דעת? האם זה ביטוי לחשש לעבור עם ההסכם? חיוני להבין את המוטיבציה של מפלגה לתיקון - האם זה מקדם את התהליך או מעכב אותו? שיקול נוסף: האם על מגשר לייחס את התיקון לצד עצמו, או כרעיון משותף של הצד והמגשר? 

• כאן לא בית משפט: אפשרות התיקון מראה כי ניתן לשנות את מה שהוגדר.
  
• הליך וולנטרי: זה מחזק את התפיסה שגישור אינו כפוי.
  
• אמינות ההליך: תיקון מוסיף אמינות לתהליך.
  
•  מבחן אמינות: תיקון יכול גם להראות אם ההסכם האולטימטיבי יעמוד במבחן הזמן על ידי חשיפת כוונותיו האמיתיות של צד.
  
  
• קריאת ההסכם בפני הצדדים וצעדים אחרונים: על המגשר להיות בטוח שכל אחד מהצדדים קרא את ההסכם בנפרד. אם נראה כי  קיים צורך שהמגשר יקרא את ההסכם עם כל צד בנפרד, יש לעשות זאת. בהמשך, יש לקרוא את ההסכם בנוכחות שני הצדדים, כדי לאשר את פרטי ההסדרים שהוסכמו עד כה. יתר על כן, במהלך הקריאה ולאחר כל קטע, על המגשר לאשר ששני הצדדים מבינים את ההסכם עין בעין וכי התנאים מקובלים עליהם.
  
• מסכימים לסיים את הסכסוך: לצדדים צריך להיות ברור שזה הזמן הקריטי להחליט האם הם יפסיקו את הסכסוך בכך שיסכימו לחתום על ההסכם הסופי ולעמוד בו.הוראה צריכה להופיע בסיום כל הסכם גישור הקובע  פתרון לכל סכסוך עתידי בין שני הצדדים. סעיף זה אמור לחזות שינוי נסיבות אפשרי שיהפוך את ההסכם הנוכחי למיושן, אך הוא גם מחייב את הצדדים לנסות גישור נוסף לפני נקיטת הליכים משפטיים.

מכיוון שהמגשרים אינם משמשים כיועצים משפטיים של אף אחד מהצדדים, אלא כמנחים ניטרליים המקדמים את האינטרסים של כל צד, על הצדדים להתייעץ עם עורך דין - נציגם המשפטי לפני חתימתם על ההסכם הסופי. הדבר מסייע להבטיח ששום דבר בהסכם לא מפר או מתעלם מזכויותיהם החוקיות.

בחירת עורך דין: כאשר מתייעצים עם עורך דין פרטי, חשוב כי עורך הדין יהיה מי שמבין ומעריך את הליך הגישור. זאת על מנת שהוא עשוי לבצע ולתמוך בהסכם, במקום לחבל בעבודה שבוצעה במהלך הגישור, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם שהתקבל. עם זאת, האפשרות לתיקונים משפטיים הכרחיים היא רגילה ויש לצפות לה.

• טקס החתימה: שלב אחרון זה מביא את התהליך למעגל מלא ומטרתו כפולה: ראשית, החתימה הפעילה מטעם הצדדים היא פעולה הצהרתית של סגירה לכל מה שהתרחש במהלך התהליך על מנת להגיע לנקודה זו. שנית, חתימת הצדדים מעידה על הבנתם והכרתם כי הסכם כתוב סופי זה הוא תוצר של תהליך השתתפותי ומשקף את ההחלטות הטובות ביותר אליהן הגיעו לאור הנסיבות. כעת חתימת הצדדים להסכם מבטיחה כי מעמדו של ההסכם יהפוך לזה של מסמך משפטי מחייב וניתן לאישור על ידי בית משפט.

בנקודה זו, המגשר מסביר לצדדים את חשיבות חתימותיהם ואת הפרטים הפרוצדורליים השונים הנוגעים למתן כוח ההכרעה להסכם זה. יתרה מכך, חיוני להבהיר לצדדים כי אמנם הסכם זה נועד לפתור את הסכסוך הנוכחי, אך בכל זאת יש להם אפשרות לחזור לגישור אם יתעוררו עימותים עתידיים.