בג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (20.03.2013)

פסק הדין הבא בשרשרת מציג עמדה שונה מעניין פלמן. מדובר בבג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (20.03.2013) (להלן: עניין בית הדין הגדול), שניתן על ידי הרכב מורחב של שבעה שופטים.

פסק הדין עסק בשאלה מי הערכאה המוסמכת לדון בהפחתת מזונות ילדים כאשר בית הדין אישר הסכם גירושין ללא דיון לגופו של עניין. את חוות הדעת הראשית, שאל תוצאתה הצטרפו כלל שופטי ההרכב, כתבה הנשיאה מ' נאור.

במהלכה צוין כי: "אף לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים, בשני מקרים עיקריים: ראשית, כאמור לעיל, במקרים בהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין (סעיף 3 לחוק השיפוט; לתנאי הכריכה ראו: בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 132 (2003) (להלן: פרשת פלמן)). ב

מקרה שכזה סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה" (שם, בעמ' 10).

השופטת ע' ארבל, אשר הצטרפה לכתוב, כאמור, הוסיפה בחוות דעתה כי: "כמובן שאין באמור לגרוע מסמכותו המקורית של בית הדין לדון בענייני מזונות ילדים שנכרכו בתביעת גירושין כדין ובכנות" (שם, בעמ' 21; ראו גם את דבריו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, העוסקים במעבר למבחן המהותי).

ודוקו, פסק דין זה עוסק בתביעה למזונות ילדים, בין אם זו הוגשה על ידי אחד ההורים ובין אם על ידי הילדים, אשר נכרכה בתביעת הגירושין של הוריהם; וזאת בנוסף לתביעת השבה שמגיש הורה אחד נגד רעהו בגין מזונות שהוצאו.

בשונה מהלכת שרגאי – נקבע כי הראשונה ניתנת לכריכה, וככל שהדבר נעשה, לבית הדין סמכות ייחודית-מקורית לדון בכך. קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת התקופה השלישית. ואולם, חשוב להדגיש כי אין באמור להתייחס לראש השני, הוא מעמד התביעה העצמאית של הקטין.