פס"ד בעניין ערעור פירוק שיתוף מקרקעין שירשו אחים (עמ"ש 56632-07-22)

2. בתביעה קמא עתר המערער להורות על פירוק שיתוף במקרקעין שבבעלות ארבע חברות, אותן על פי הנטען ירשו הצדדים בחלקים שווים מהוריהם.

3. המשיב עתר לסילוק התביעה על הסף לנוכח הסכם פירוד שנחתם בינו לבין המערער בשנת 1994. במסגרת הסכם הפירוד, כך נטען, חולקו נכסיהם המשותפים נשוא התובענה, באופן שכל אחד מהם יוכל לנהל את הנכסים שנפלו בחלקו על פי ההסכם באופן עצמאי (להלן: "הסכם הפירוד").

 מנגד, המערער טען כי הסכם הפירוד אינו בתוקף, שכן נזנח על ידי הצדדים במהלך השנים, ובוטל למעשה בהתנהגות. 

4. בסופו של יום בפסק הדין קמא סולקה התביעה על הסף, בעיקר לנוכח הקביעה כי הסכם הפירוד שריר וקיים עד היום הזה.

5. ישיבת הערעור התקיימה ביום 13.3.2023. במסגרת ישיבה זאת הודיע ב"כ המערער כדלקמן:

"אני מוכן למשוך את הערעור רק אם ההרכב יחליט שאני לא מושתק מלטעון להפרת ההסכם או לאכיפתו ואם יוחלט שהחלטת בית משפט קמא לא מונעת מלהגיש את התביעה, אני מוכן אבל אני רוצה להגיש תביעה. אני רוצה שהוא יקבל את יומו בבית המשפט.

כשבית המשפט מבקש ממני להפנות אותו לכך שאנחנו מושתקים אני משיב כי אני מסכים שההרכב יתן הצהרה שאנחנו לא מושתקים ואני מושך את הערעור" (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 29-33).

6. לנוכח הודעתו זאת של ב"כ המערער הפנה בית המשפט את השאלה לב"כ המשיב; היינו – האם לדעתו יש מניעה מצידו של המערער, לנוכח הקביעה בפס"ד קמא כי עסקינן בהסכם פירוד שריר וקיים וסילוק התביעה על הסף, להגיש תביעה בעילה חוזית לאכיפה או ביטול הסכם הפירוד.

 על כך השיב ב"כ המשיב:

"יש פסק בוררות, בו נקבע כי ההסכם שריר וקיים. שהוא ייעשה מה שהוא רוצה הוא לא צריך עצות משפטיות ממני. הוא רוצה להגיש בקשה, שייעשה כך.

לשאלת בית המשפט האם פסק הדין קמא שקובע שפסק הבוררות שריר וקיים מונע ממנו להגיש בקשה לביטול ההסכם אני משיב כי פסק הבוררות של ביין לטעמי, לאחר שקבע שהסכם הפירוד שריר וקיים ולטענת הביטול אין כל מקום, לטעמי הוא כבר סתם את הגולל על כל תביעה נוספת" (עמ' 4 לפרו' שו' 1-5).

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בנדון אנו סבורים, כי המשמעות האופרטיבית של פסק הדין קמא היא – היותו של הסכם הפירוד שריר וקיים. הא ותו לא.

8. פסק הדין קמא לא נדרש, וממילא, כך לטעמנו, לא הכריע בשאלת זכותו של המערער (או המשיב) להגיש תביעה בעילה חוזית הנוגעת להסכם הפירוד. קרי – תביעה לאכיפת הסכם הפירוד או לביטולו עקב הפרתו, בכפוף לכל דין.   

9. נפנה בנדון לשני סעיפים בפסק הדין כדלקמן:

 סעיף 29 לפסק הדין:

"שני הצדדים לא טרחו להשלים את ביצוע הסכם הפירוד בפן הדיווחי והרישומי. עם זאת, כעולה מפסק הבוררות, שני הצדדים פעלו בהתאם להפרדת הנכסים המשפחתיים שנקבעה באופן ברור ומפורש בהסכם ובמשך עשרות שנים. התנהלות זו של הצדדים המשיכה גם לאחר פסק הבוררות ולא נטען לשינוי נסיבות לאחר פסק הבוררות. באפשרות התובע היה לתבוע את ביטול ההסכם בגין ההפרה הנטענת, או את אכיפת כלל חלקיו ומסיבותיו שלו, וחרף קביעותיו החד משמעיות של הבורר, הוא לא עשה כן משך שנים ממושכות. משלא בוטל ההסכם, ברי כי אין מניעה כיום להשלים את ביצועו באופן שהוא ידווח לרשויות המתאימות, אגב רישום המניות בהתאם לאמור בו ותשלום המס הכרוך בכך".

 סעיף 37(ו) לפסק הדין:

"משקבעתי כי X והתובע החזיקו באינטרס זהה שעניינו- קבלת הטענה כי הסכם הפירוד אינו תקף, היא הטענה המועלת עתה גם בפניי, ובהינתן כי התובע היה צד פעיל, עד מרכזי ופסק הבוררות דן והכריע בין גרסאות התובע והנתבע, שוכנעתי כי לתובע ניתן יומו ועל כן יש לראות בפסק הבורר ככזה המחייב גם את התובע וכי חל מעשה בית דין בכל הנוגע לסוגיות תוקפו של הסכם הפירוד, מטרתו ומימושו".

אנו סבורים, כי העולה משני הסעיפים הנ"ל הוא – שבית משפט קמא בפסק דינו התמקד אך ורק בתוקפו של הסכם הפירוד, והגיע למסקנה כי הוא שריר וקיים, ולכן אף סילק התביעה על הסף. 

בית משפט קמא בפסק דינו, כך לטעמנו, לא התמקד, וממילא לא שלל או חסם את דרכו של מי מהצדדים, "לתקוף" בעילה חוזית את הסכם הפירוד, בכפוף לכל דין. 

לכן לא נחסמה דרכו של המערער על פי פסק הדין קמא להגיש נגד המשיב כל תביעה בעילה חוזית בהתייחס להסכם הפירוד, בכפוף לכל דין, וכך גם בהתייחס למשיב כלפי המערער.

10. אנו סבורים שתוצאה זו גם צודקת יותר (וכידוע בית משפט לענייני משפחה שוקל אף שיקולי צדק – סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995). זאת לנוכח טענת המערער, כי התגלו לו במהלך השנים מסמכים מזויפים היכולים לטענתו להשפיע על תקיפת הסכם הפירוד בעילה חוזית, מרביתם לאחר פסק בוררות (של פרופ' ביין כבורר, אליו נתייחס בקצרה גם להלן), שדן גם בתוקפו של הסכם הפירוד (עמ' 2 לפרו' שו' 25-26).

11. משזאת מסקנתנו, ולנוכח הודעת ב"כ המערער המצוינת בסעיף 5 לעיל, אנו מורים על דחיית הערעור, תוך הבהרה כי עפ"י פס"ד קמא לא נחסמה דרכו של המערער להגיש נגד המשיב כל תביעה בעילה חוזית בהתייחס להסכם הפירוד, בכפוף לכל דין, וכך גם בהתייחס למשיב כלפי המערער.

12. במצב הדברים המתואר לעיל, ועל מנת להרבות שלום בין האחים, איננו עושים צו להוצאות. 

 ערבון שהופקד יוחזר למערער באמצעות בא כוחו. 

13. בטרם נעילה ראינו לנכון להתייחס לשאלת אי-דיווחו של הסכם הפירוד לרשויות המס עד כה. 

 ב"כ המערער ראה באי הדיווח על ההסכם לרשויות המס חיזוק לטענתו כי ההסכם נזנח או בוטל על ידי התנהגות הצדדים לאורך השנים (עמ' 1 לפרו' שו' 26-27);

 מנגד ב"כ המשיב סבר כי אל לו לבית המשפט להתעסק בשאלה זו מטעמים כדלקמן:

"לשאלת בית המשפט האם על הסכם הפירוד כבר דיווחנו לרשויות המס אני משיב כי לפני שאענה לגופה של התשובה, אני חושב שעם כל הכבוד השאלה הזאת לא צריכה להישאל. היא לא צריכה להישאל משלוש סיבות. לפי מיטב הבנתי והכרתי התשובה היא לא. אני לא מטפל בעניין הזה, אני לא עשיתי גם את ההסכם ולא הייתי מעורב בהסכם הפירוד עצמו אך ממה שאני יודע עדיין לא ואני לא יודע גם אם היה צריך לדווח. אני לא מומחה לענייני מיסוי ועל פי פסק דינו של ביין, מה שנעשה פה זה שינוי של תוקפן של המניות לפי מה שנקבע בפסק הבוררות, נשללו כל היכולות מבעל המניות. אגב, לפי תפיסתי, מבלי שהייתי מעורב בעסקה, מי שצריך לשלם את המס זה המערער ולא המשיב" (עמ' 1 לפרו' שו' 17-23).

14. בחנו את הדברים היטב, ומצאנו כי בהתאם לפס"ד קמא על הצדדים לדווח על הסכם הפירוד לרשויות המתאימות, ובכללן לרשות המס, וזאת מבלי שיש בכך הבעת דעה, אם הסכם הפירוד מקים חובת מס אם לאו. נבהיר את הדברים;

השופטת קמא בפסק דינה, לאחר שהגיעה למסקנה כי הסכם הפירוד שריר וקיים ציינה כי:

"... משלא בוטל ההסכם, ברי כי אין מניעה כיום להשלים את ביצועו באופן שהוא ידווח לרשויות המתאימות, אגב רישום המניות בהתאם לאמור בו ותשלום המס הכרוך בכך" (ציטוט מסעיף 29 לפסק הדין, המצוטט בסעיף 9 לעיל).

היינו השופטת קמא מצאה כי יש חובת דיווח על הסכם הפירוד "לרשויות המתאימות", ובכללן רשות המס. על נקודה זאת לא ערער מי מהצדדים, והיא הפכה לחלוטה. 

יתירה מזו– באשר לחובת הדיווח על הסכם הפירוד לרשות המס נפנה אף לשתי החלטות נוספות שדנו בו:

הראשונה – החלטתו של כב' השופט קיסרי שדן בבקשה לאישור פסק הבוררות של הבורר פרופ' ביין (שופט בדימוס) שדן בהסכם הפירוד וקבע כי הוא שריר וקיים (הצדדים דנו בהרחבה בכתבי טענותיהם בנדון בפסק הבוררות האמור).

עסקינן ב-הפ"ב (חי') 236/08 ו-הפ"ב (חי') 284/08. שם ציין כב' השופט קיסרי בהחלטה מיום 13.1.2009 (בעמ' 4) כי:

"...הבורר לא קבע דבר לעניין חוקיותו של ההסכם אלא רק מה שהוא הסיק מן הנאמר בהסכם ההפרדה, וככל הנראה גם מהראיות שהיו בפניו, והוא שהימנעותם של המשיב ו-ש' מדיווח לרשויות על הסכם ההפרדה נבעה משיקולי מיסוי".

השנייה – פסק הבוררות (שאושר על ידי כב' השופט קיסרי) של הבורר ביין, שם ציין, בין היתר, כי:

"ההסכם מנסה 'להלך בין הטיפות' ומכאן הגרשיים המופיעות בו מספר פעמים. אין לי ספק שהצדדים היו מודעים להשלכות המס שהיו יכולות להיות לכל הסדר של העברת מניות, מה גם שהתהליך לווה על ידי רואה חשבון הבקי בנושאים אלה. כמו כן היו יכולות להיות השלכות גם לגבי הרשות לני"ע ככל שהדבר נוגע לאותן חברות נשוא ההסדר שהיו חברות ציבוריות" (פסק הבורר ד"ר ביין בסע' 5 לפרק ט' עמ' 61).

לנוכח דברים אלה ולנוכח האינטרס הציבורי, אנו מורים כי הצדדים ידווחו לרשויות המתאימות, ובכללן רשות המס, על הסכם הפירוד תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה.

כאמור, בהוראתנו זאת איננו מחווים דעה אם הסכם הפירוד מקים חבות במס אם לאו. לכן במסגרת הדיווח רשאים שני הצדדים, או מי מהם, לטעון בפני רשות המס, כי הסכם הפירוד אינו מקים חבות במס. 

בכל אופן, כפי שהבהרנו לעיל, פסק הדין קמא הטיל על הצדדים את חובת הדיווח, ואנו סומכים ידינו על כך. 

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר. 

ניתן היום, כ"ב אדר תשפ"ג, 15 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

ח. שרעבי, שופט

אב"ד

א. אלון, שופטת

א. נאמן, שופט