החוק לחלוקת חסכון פנסיוני מהותו ותכליתו

עניינו של פסק הדין, עתירת התובעת "לתרגם" הסכמות הצדדים בעניין חלוקת החיסכון הפנסיוני שנצבר במהלך תקופת החיים המשותפים וקיבלו תוקף של פס"ד טרם חקיקת חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 ,להוראות שניתן ליישמן עפ"י הוראות חוק חלוקת חסכון פנסיוני.

הצדדים אישרו בבימ"ש לענייני משפחה באשדוד הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרת ההסכם הסדירו את כלל המחלוקות ביניהם.

במסגרת כתב תביעתה, התובעת עתרה לכך שבימ"ש יורה לקרן הגמלאות לקבוע את מעמדה כשארתו של הנתבע לצורך קבלת חלקה בפנסית המשיב וכן עתרה למתן הוראה לקרן הגמלאות להעביר ישירות את חלקה בפנסיה ולא באמצעות הנתבע.

לשון הוראת סעיף 3 ט' להסכם הגירושין, המלמדת על כוונה מפורשת כי לאישה יהיה חלק בפנסיה בדרך שנקבעה לכך בהסכם, הן בחייו של האיש והן לאחר אחרית ימיו, כאשר הדרך היחידה לבצע הוראה זו הינה רישום פסק הדין לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, בחיי החוסך, מצאתי להיעתר לתביעה ולקבוע מנגנון שיסדיר את רישום הפרטים החסרים בפסק הדין בעניינם של הצדדים לצורך רישום הזכות אצל הגורם המשלם בהתאם להוראות החוק.

ביום 14.8.6 פורסם החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 .

חקיקת החוק באה בעקבות המלצותיה של הועדה הציבורית ("ועדת שוחט") לבחינת חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג שנפרדו.

הקמת הוועדה והחוק עצמו, מקורם בצורך לבצע התאמות בין דיני החיסכון הפנסיוני כפי שהתגבשו הן בפסיקה מתפתחת של בתי המשפט והן בהוראות חוק מפורשות באשר לזוגות לגביהם חלה חזקת השיתוף ובאשר לאלו לגביהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 

וראו לעניין זה– סע' 5(ג) לחוק יחסי ממון, לבין דיני השיתוף הזוגי, נוכח הקשיים שחוו בני זוג אשר נפרדו במימוש פסקי דין שאיזנו את זכויות הפנסיה ביניהם.

למעשה מטרתו של החוק צוינה בגופו, כך בסעיף 1 לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני הובהר – "מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות, ובכלל זה גם חוק שירות הקבע גימלאות"

החוק, המבוסס על דו"ח הועדה כולל שני חידושים מרכזיים:

הראשון – עיגון זכותו העצמאית של בן הזוג לשעבר לקבל את חלקו בחיסכון הפנסיוני של בן זוגו החוסך ישירות מן הגוף המשלם וזאת בהתקיים תנאים נוספים הקבועים בחוק.

השני, שתחולתו תלויה גם היא בתנאים מסוימים, עניינו בקביעת זכאותו של בן הזוג לשעבר לקצבת שאירים במקרה של מות בן הזוג החוסך.

החוק לחלוקת חסכון פנסיוני מתווה, אפוא, דרך לסיום ההתחשבנות הכלכלית בין בני הזוג עם מתן פסק הדין לחלוקת חסכונותיהם הפנסיוניים, ומביא לצמצום הזדקקותם ההדדית של בני הזוג זה לזה לאחר הפירוד, כדי להקל על תשלום חיובי בן הזוג החוסך לבן הזוג לשעבר וכן יוצר בעבור בן הזוג לשעבר של החוסך זכות חוזית כלפי הגוף המשלם לקבל את חלקו בזכויות הפנסיה של החוסך.

בהתאם להוראת סעיף 30 (ג) לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בן זוגו של חוסך רשאי לפנות לבית המשפט בתביעה למתן פסק דין שיעלה בקנה אחד עם הוראות החוק, כך שיתאפשר לבן הזוג לקבל כספים ישירות מהגוף המשלם, גם אם פסק הדין שניתן לכתחילה איננו מקיים איזה מהתנאים לכך.

הזכות לקבל קצבת פרישה ישירות מהגוף המשלם מותנית בכך שפסק הדין אותו מבקשים לקיים יעמוד בקריטריונים המפורטים בסעיף 3 לחוק. בן הזוג רשאי להגיש את פסק הדין לגוף המשלם, אשר רושם הערה בדבר פסק הדין (סעיף 4 לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני).

עם רישום ההערה קמה זכותו של בן הזוג לקבל ישירות מהגוף המשלם חלק יחסי מהזכויות הכספיות להן זכאי בן הזוג שצבר את הזכויות (בן הזוג החוסך), במועד בו זכאי החוסך לקבלן (סעיפים 6 ,13 ,ו- 14 לחוק).

סעיף 22 לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני מאפשר לבן הזוג לקבל קצבה גם לאחר שהחוסך הלך לבית עולמו 

עם זאת, ישנו הבדל מהותי בין שני סוגי הקצבאות:

קצבה המשולמת בחיי החוסך הינה חלוקה בפועל של זכות קיימת ומשותפת.

הקצבה המשולמת לאחר פטירת החוסך, הינה, למעשה, קצבת שארים, שתכליתה סוציאלית. קצבת שארים זו הינה חידוש גדול של החוק, מאחר שטרם חקיקתו הפקיעו גירושי בני הזוג את זכות בן הזוג לקבל קצבה כלשהי לאחר פטירת החוסך.

תנאי לקבלת "קצבת שארים" לאחר פטירת בן הזוג החוסך הוא רישום פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני עוד בחייו של החוסך.