תביעת האישה לביטול ההסכם (תה״ס 62283-11-15):

25. תכונתם המרכזית של הסכמי פשרה הינה סופיותם. "...יש לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות...יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. 

תכונה מרכזית של הסכמי פשרה... היא הסופיות שלהם...״ (ע״א 2495/95 - הדס בן לולו נ׳ אטראש אליאס ואח׳ . פ״ד נא (1), 577, עמי 594-595).

26. לעקרון הסופיות, משנה תוקף בעניינם של הסכמי ממון וגירושין וזאת לאור דרישת הכתב הנוגעת לעריכתם והסדרת הליך אישורם בפני בית המשפט. "אם עיקר מטרת אישורו ומתן תוקף של פסק דין להסכם בהליכים אזרחיים רגילים הינה ליצור מניעות מן הצדדים לחזור ממנו ולאפשר את מימושו בהליכי הוצל״פ הרי שלאישורו של הסכם גירושין, אשר ההליך הנוגע לו הוסדר ע״י המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973 (להלן- חוק יחסי ממון), מטרה נוספת והיא - להבטיח כי תהא גמירות דעת לצדדים לו וכי עריכתו לא תהא מחמת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מכל סוג שהוא או מחמת שאר "מרעין בישין" הפוגמים בתוקפו של חוזה״. (דברי כבי השופט צביקה ויצמן בתמ״ש כ-ס 3351/07 מ.נ. נ׳ מ.ש. 2009).

27. להסכם ממון מעמד מיוחד ותוקף כפול כדברי כבי השופטת פורת ברע״א 359/85 קוך נ׳ קוך (פ״ד לט(3) 421): "ספק אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, דיין או עורך נישואין (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור) יכול בן זוג להשמיע בטענה שכרת את ההסכם בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי".

28. הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. ההלכה קובעת כי המבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נידרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו (תלה"מ (חיפה) 7749-11-17 א׳ ק׳ נ׳ ז׳ ק׳ 24.04.2019)

29. על הצד המבקש לתקוף את פסק הדין שניתן בהסכמה עומדות שתי דרכים ועליו לבחור את הדרך הדיונית המתאימה, בהתאם לסוג העילה: "באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין...הפן ה"שיפוטי" - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים" רע"פ 7148/98 עזרא נ׳ זלזניאק, פ"ד נג(3) 337).

30. כאשר העילה לביטול פסק-דין שניתן בהסכמה הינה בגין פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק-הדין, המסגרת הנורמטיבית לבירור הטענה נמצאת בפרק ב׳ של חוק החוזים, העוסק בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם (ע"א 2495/95 הנ"ל). המבקש לבטל פסק דין המושתת על הסכם חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, כזה העשוי 

להביא לביטול ההסכם ע״פ דיני החוזים, דוגמת - תרמית, טעות, הטעיה, כפיה, וכיוצ״ב (בג״צ 6103/93 לוי נ׳ בית הדין הרבני הגדול, פד״י מ״ח (4) 591,605)). אף הסכם הגירושין שאושר בפני בית המשפט, ככל הסכם, אינו חסין באופן מוחלט מפני ביטולו. הצדדים להסכם אינם מנועים מלטעון לפגם בכריתת ההסכם בהתאם לעילות המנויות בפרק ב׳ לחוק החוזים.

31. אשר לנטל ההוכחה, על הטוען לבטלות ההסכם לעמוד בנטל ראייתי גבוה במיוחד ולהצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל להצדקת ביטולו ועל בית משפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה (ע״א 5914/03 אפרים שוחט נ׳ כלל חברה לביטוח בע׳׳מ).

32. במקרה שלפנינו, תוקפת התובעת את ההסכם בפן החוזי וטענה לבטלותו מכוח מבחר עילות הקבועות בחוק החוזים, שעיקרם פגמים ברצון.
עילות אלה תיבחנה להלן:

טעות והטעיה:
33. חוק החוזים (חלק כללי) תשל״ג - 1973, מבחין בין התקשרות לחוזה עקב טעות של צד אחד 14(א) לבין התקשרות בחוזה עקב טעות משותפת של הצדדים 14(ב). "טעות" מהווה הערכה שגויה של המציאות לאמיתה. בבואו של בית המשפט להכריע עליו לסווג את הטעות ולברר האם יש בה כדי להצדיק ביטולו של ההסכם.

34. על מנת לסווג טעות כטעות הפוגמת בכריתתו של ההסכם והמצדיקה את ביטולו, לעומת טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה, יש צורך לבדוק ולבחון את תנאי ההסכם ואת הנסיבות האופפות את כריתתו, על מנת לחלץ מהם תשובה לשאלה מהו, אם בכלל, הסיכון לטעות שנטל על עצמו מי מהצדדים או שנטלו שניהם, בין במפורש ובין מכללא, בעת כריתת ההסכם (ע״א 7920/13 עמיקם כרמל נ׳ אודליה טלמון (29.2.16).

35. במקרה זה טענה התובעת, היא התקשרה בחוזה עקב טעות יסודית בנוגע לרווחיות העסק ומצבו הכלכלי, כאשר התנהלותם של הנתבע וב״כ הצדדים גרמה לה לטעות במציאות ובמצב המשפטי. לדבריה בא כוחה לא עשה את מלאכתו נאמנה כאשר האמין לאיומי הנתבע לגבי רווחיות ומצבו הכלכלי של העסק וגרם לתובעת להאמין במציאות זו ולהבין כי ההסכם לא רע. בסעיף 11 לתצהירה טענה כי הוטעתה לחשוב שמשמעות חלוקת העסק הינה מכירתו בשוק החופשי ולא חיובו של הנתבע בפועל בחלקה, דברים שלא הוסברו לה ע״י בא כוחה.

36. דינן של טענות התובעת להידחות בשל כל אחד מהנימוקים הבאים:

37. ראשית, ממכלול הראיות שהוגשו לתיק עולה כי המידע הרלבנטי המהותי היה בפני האישה וכי היא זו שבחרה לא להמתין לקבלת שאר הנתונים החסרים:

38. אשר לבית המגורים, הצדדים היו מודעים להערכת שוויו (אמנם לא הוגשה לתיק חוו״ד שמאי אולם לטענת האיש נערכה הערכת שווי ע״י השמאי מר דרור ביתן, כאשר לטענתו שווי הבית 

הוערך בסך של 1,650,000 ₪ (עמי 3 לפרוט׳ 27.11.14 ש׳ 24-26), ואילו לטענת האישה שוויו עמד על 1,800,000 ₪ (עמי 2 לפרוט׳ מאותו היום, ש׳ 29-32). האישה ידעה כי המשכנתא שרבצה על הבית עמדה ע״ס של כ-1,000,000 ₪ וכי ההחזר החודשי עמד ע״ס של כ-6,500 ₪ והצהירה כי אינה יכולה לעמוד בהחזרים אלה.

39. אשר לעסק - התובעת היתה מעורבת בעסק, עבדה שם וידעה מהן ההכנסות מהעסק. ככל שהיתה זקוקה למידע נוסף במסגרת ההליך השיפוטי, ניתנה לה ההזדמנות לקבל כל מידע רלבנטי.

40. בדיון שהתקיים ביום 27.11.14 הצהיר הנתבע כי "יש לי עסק של כלי בית וצעצועים, אני עצמאי ומשתכר כ-25,000 ₪ ברוטו בחודש. הנטו הוא 21,000 ₪ בחודש לערך", ובהמשך הצהיר ״יש לי את העסק ב*** כאשר המחזור השנתי הוא משהו כמו 450,000 ₪ בחודש. יש לי הוצאות קבועות בניהול העסק של 120,000 ₪. כמו כן יש את המשכורות של העובדים ולספקים, קניית סחורות. בגדול הרווח שנותר לי מכל זה הוא משהו כמו 5% שזה ה-22,000 ₪״. באותו הדיון, הצהירה האשה שהיא עבדה בעסק המשותף.

גם לגבי העסק הנוסף ברמת השרון הצהירה התובעת לפרוטוקול כי "לבעל יש עסק נוסף ברמת השרון שנקרא "****" שהוא של אותה רשת זכיינות. מדובר בעסק שפתוח מזה כשנה. הקופות של מגיעות לכדי 20 עד 22 אלף ₪ ליום. מדובר במחזורים גבוהים של כסף. אני מבחינתי ויתרתי על העסקים אך מבקשת מזונות גבוהים עבור ילדיי" (פרוט׳ 17.11.14 עמוד 3 שורות 5-8). גם בהוכחות העידה: "ידעתי מה הקופה נותנת באותו יום" "לא אשאר עם כלום כאילו לא פרקתי משטחים על הגב שלי ולא עבדתי" (פרוט׳ מיום 21.01.19, עמי 6 ש׳ 7 ואילך, עמי 8 ש׳ 23-24).

41. באותו הדיון מיום 27.11.14 הוצהר לפרוטוקול: "לענין סעיף 9 ט׳, נבקש לציין, ולהדגיש כי ההסדר לענין מזונות הקטינות נעשה לא רק בשים לב לרמת החיים של הקטינות, אלא גם כחלק מההסדר הרכושי הכולל שנערך שבין הצדדים" ובהמשך הצהיר בא כוחה כי "בהסכם צויין מפורשות כי הבעל ירכוש עבור האשה דירה בסכום שלא יפחת מהסך של 550,000 ₪. עצם הנקיטה בהליכי כינוס אינו סיבה שבעקבותיה האשה צריכה לקבל סכום פחות מזה ובפרט, כאשר ויתרה על נכסים אחרים שבידי הבעל, כגון החנויות שאותן הוא מנהל"

42. טענותיה של התובעת במסגרת הבקשה לביטול ההסכם כי "מעולם לא ידעתי מה העסק מגלגל ומעולם לא עשיתי הפקדה", לא יכולות לבסס טענת קיומה של טעות, שכן אין מחלוקת כי ניתן במסגרת התביעה לשמירת זכויות שהגישה, צו למינוי אקטואר והסרת חיסיון באמצעותו יכלה להעריך את שווים של הנכסים ולקבל מפה כלכלית מלאה הכוללת הערכת שווי העסק ומצבו הפיננסי.

אף העיקולים שהתבקשו במסגרת התביעה לשמירת זכויות שהגישה האישה בשעתו, התבססו על הנתונים הכלכליים שהיו ידועים לה. בין היתר בבקשה הדחופה להטלת עיקולים ולצו מניעה שהגישה ביום 28.10.14 ציינה את פרטי חשבונות הבנק, 

ציינה את העסקים ואת הכנסות המשיב כאשר התייחסה אף ל״דו״ח תנועות חשבון של החברה לפחות עד ספטמבר 2014״.

43. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי נמנע ממנה לעשות שימוש בצו להסרת חסיון או כי נמנעה ממנה האפשרות לקבלת מידע על שווי העסק במועד הקובע, ואין לה אלא להלין על עצמה משבחרה שלא להמתין לקבלת המידע החסר, ככל שחסר.

44. שנית: התובעת היתה מיוצגת לכל אורך הדרך אולם בחרה שלא לפעול בהתאם לעצת עורך דינה.

45. אין לקבל את טענות התובעת לפיהן הוטעתה ע״י בא כוחה. הראיות שהובאו בפני מעידות על כך שב״כ התובעת דאז, הביע הסתייגות מההסכם, אולם התובעת באופן מודע בחרה שלא לפעול לפי עצת עורך דינה. לא מותר לציין כי התובעת בחרה שלא להגיש תביעה בטענה להעדר ייצוג הולם מצידו של בא כוחה, וניסתה לטעון לרשלנותו המקצועית במסגרת הליך זה.

46. בנספח להסכם צויין ברחל בתך הקטנה, כי התובעת פועלת בניגוד להמלצת עורך דינה )סעיף 2ב), דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של עו״ד א' שהעיד כי הבהיר לתובעת שאיננו מסכים עם חלקים מן ההסכם והפציר בה שלא לחתום עליו, רצה מוניטין עבור העסק (עמי 29 ש׳ 18-19), אך התובעת הייתה נחושה בדעתה לחתום על ההסכם וטענה בפניו שנמאס לה מהמצב וברצונה להתגרש ולהגיע להסכמות. וכך העיד (פרוט׳ 21.1.19):

"חלק ממנו לא הייתי מסכים לו ולדעתי זה נרשם בפרוטוקול. לא באופן גורף אבל בכמה נקודות. התובעת הייתה לחוצה ורק רצתה להתגרש ולהגיע להסכמות. אז ההסכם שנעשה לא רע מבחינת דמי המזונות היו די גבוהים. המחלוקת הייתה לגבי הנכס. זה ההערה שציינתי בפניה שאת הולכת לוותר על מוניטין ונכס שיש לך כן זכויות. הייתה הצעה שהיא תסתפק בדירה ששווה 600,000 ₪ והלקוחה רצתה את זה. אמרה שנמאס לה. בסופו של יום הלכתי לפי רצון הלקוחה. בנוסף, על פי פסק הדין מה שזכור לי הנתבע דאז היה אמור לתת לה דירה בשווי 600,000 ₪ נקיה משעבוד. הנתבע ציין בפניה שהיה לו קשה להשלים את התמורה והוא מבקש לקחת משכנתא. אני לא הסכמתי. למרות זאת הלקוחה כן רצתה את זה. לכן אני כשראיתי שזה הולך לפי הרצון שלה והחלטה שלה לא יודע אם זה רצון חופשי או לא אבל החלטה שלה אני זוכר שהיה נספח שהכנתי אותו... המטרה שלי מעריכת הנספח הזה שזה היה בניגוד לרצון שלי הוסבר לה שהוא צריך למצוא דירה נקיה... 

שאלת בית המשפט: איך באה לידי ביטוי ההתנגדות שלך להסכם העיקרי?
ת. הסברתי לה שנכון שהיא מקבלת משהו לא מבוטל אבל שתחכה למינוי אקטואר אולי היא מוותרת על משהו אחר. הוא הלחיץ אותה משהו שהעסק קשור לחבר שלו אולי שיפשוט רגל אז היא נלחצה מזה".

47. שלישית: לכל אורך ההליך הדגישה התובעת כי באופן גורף נהגה שלא לקרוא את הוראות ההסכמים עליהם חתמה, ולסמוך על עורך דינה, ולפיכך אינה יכולה כעת לטעון כי לא הבינה על מה חתמה וטעתה בהבנתה את ההסכם או הוטעתה.

48. כאשר התובעת נשאלה בחקירתה - "למה הסכמת לחתום דווקא על הנוסח הזה ולא הסכמת לחתום על נוסחים אחרים שהיו לפני כן?" השיבה - "הנוסח הזה והנוסח הזה גם אם תקריאי לי אני לא יודעת במה מדובר. היו עורכי דין והם דיברו ביניהם. שיבוא עורך דין ויגיד שפעם חתמתי עליו אחרי שקראתי אותו. אני סמכתי על עורך הדין שלי" (עמ׳ 6 לפרוט׳ ש׳ 23-26). כך , גם לגבי החתימה על הנספח,

העידה כי לא הבינה על מה חתמה ( עמי 15-16 לפרוטוקול):
ש. האם הנספח שחתמת עליו מיום 21.5.15 מחייב אותך?
ת. הוא מחייב אותי. אני לא מתכחשת לזה שהחתימה שלי מופיעה שם אבל לא הבנתי מה המשקל שלי אם הייתי מבינה לא הייתי חותמת".

49. טענה לפיה הצד להסכם לא ידע על מה חתם, "לא היה דבר", ידועה כטענת "האפסות" NON - EST FACTOM. בהתאם להלכה הפסוקה, מדובר בטענת הגנה, ועל הטוען אותה רובץ נטל כבד יותר מן הנטל הרגיל במשפט אזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות ועדויות חד משמעיות ופוזיטיביות כדי להוכיחה. מכאן נפסק כי כל אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו "לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם... חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהיה תוכן המסמך אשר יהיה" (ע״א 467/64 שוויץ נ׳ סנדור, פ"ד יט , 113 , 1965, ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ׳ בנק לאומי לישראל בע״מ , פ"ד נד(3) 591, ע"א 121/70 גלעדי נ. אורון, פ"ד כ"ה (1), 648), תמ"ש (ק״ג) 2801-10-14 פלוני נ׳ אלמוני (13/12/16)). על הנטל הכבד המוטל על תובע המבקש לטעון לשלילת גמירות דעת בחתימה על הסכם בנסיבות אלה, ר׳ ע"א 9538/06 סגל נ׳ בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע״מ (10.6.08).

50. עוד נקבע כי לא תעמוד לתובע ביטול הסכם הטענה כי חתם על ההסכם תוך הסתמכות על עצה שקיבל מפרקליט או יועץ אלא אם אכן הוטעה לגבי אותו מידע (ע"א 413/79 ע"א אדלר חברה לבניין בע״מ נ׳ מנצור , פ"ד לד(4) 29 ע"א 467/64 שוויץ נ׳ סנדור , פ"ד יט(2) 113). 

51. עוד יודגש כי בהתאם לפסיקה, תחולתה של טענת "לא נעשה דבר" מותנית בקיומם של שני יסודות: האחד, קיומו של שינוי קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם, לבין המסמך עליו חתם למעשה; השני, יש להוכיח העדר רשלנות מן הצד שהוטעה או שנכפה (ע״א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע׳׳מ נ׳ פלוני (6.8.07)). ככלל בתי המשפט דחו טענה זו, למעט במקרים חריגים ביותר, בהתבסס על אותם יסודות (ע״א 1548/96 בנק איגוד בע׳׳מ נ׳ לופו , פ״ד נד (2) 559 וההפניות שם). יסודות אלה לא מתקיימים במקרה דנן.

52. חתימה על חוזה מבטאת את הבנתו והסכמתו של החותם והוא מוחזק כמי שמכיר את תוכנו, קל וחומר בנסיבות המקרה דנן בו ערכו הצדדים שני הסכמים, נספח להסכם והסכם מכר. מהשתלשלות העניינים לא היה נראה כי מדובר ב"החלטה של רגע", אלא בהסכם שנחתם לאחר ניהול משא ומתן ממשוך בין הצדדים.

53. רביעית: לא ניתן להתעלם משני הדיונים שהתקיימו לאישור ההסכם במעמד הצדדים וב״כ, במהלכם בית המשפט הקריא את עקרי ההסכם, איפשר להם להעיר הערותיהם, לסייגו בנקודות מסוימות, לפרטו בנקודות אחרות.

54. לאחר הדיון שהתקיים ביום 27.11.14 במהלכו הקריא בית המשפט לצדדים את הוראות ההסכם, ההסכם לא אושר ומונה אקטואר, שהצדדים חתמו על הסכם נוסף, במהלך הדיון השני שהתקיים כבי השופט קימלמן, הקריא את עיקרי ההסכם, הצדדים הצהירו כי עורכי הדין הסבירו להם את משמעויות ההסכם, סעיפיו ומהות אישור, הצהירו הצדדים כי חתמו עליו מרצונם החופשי לאחר שהבינו את תוכנו מהותו והתוצאות הנובעות מאישורו.

55. בית המשפט התרשם כי אכן ההסכם נחתם מרצונם החופשי, ללא כפיה ולאחר שהבינו את משמעותו ו תוצאותיו, ואישר את ההסכם.

56. בין שני הדיונים עמדו לרשות התובעת חודש ימים, כדי להימלך בדעתה, להתייעץ, ולהתחרט על אותו הסכם "הרסני" כלשונה. תחת זאת חתמה על ההסכם שאושר בסופו של יום, מספר חודשים לאחר מכן, חתמה על נספח להסכם ועל הסכם מכר לרכישת דירה לתובעת.

57. חמישית: במקרה זה שוכנעתי כי מדובר בטעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה וזו כידוע אינה מקנה זכות לביטול ההסכם (סעיף 14(ד) לחוק).

58. החוק איננו כולל הגדרה של המונח "כדאיות העסקה". בהתאם לפסיקה, טעות בכדאיות העסקה היא טעות הבאה בגדרי הסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, בין במפורש ובין מכללא, ועליה אין הוא רשאי להסתמך בטענה כי דין החוזה להתבטל בעילה של טעות (ר׳ ע״א 2444/90 ארואסטי נ׳ קאשי, פ"ד מח(2) 513, 527 (1994) ע"א 9247/10 רוזנברג נ׳ סבן, (24.7.2013)).

59. הסיכון יכול שיתייחס להתרחשויות או לשינויים שיחולו בעתיד לאחר כריתת החוזה ויכול שיתייחס למצב דברים הקיים בעת כריתת החוזה. לעניין זה ר׳ פרידמן וכהן חוזים (כרך ב׳) 1992, בעמי 741: "מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או 

שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט בכל זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו".

60. כפי שפורט לעיל, גם אם ידיעתה של התובעת לגבי העסק היתה בלתי מושלמת, היא קיבלה החלטה לחתום על הסכם הגירושין, מדובר בסיכון שלקחה על עצמה - וככזה אין מדובר בטעות המהווה עילת ביטול.

61. התרשמתי כי בדיעבד, לאחר שהתובעת התייעצה עם גורמים אחרים בעקבות סירובו של הנתבע לתת לה גט )הן עורך דינה והן גורמים נוספים - עמי 16 ש׳ 2-4), ואולי אף אחרי שהבינה שהנתבע הפך את הבית בו התגוררו הצדדים לעסק מניב )עמ׳ 12 ש׳ 6), סברה כי יכלה להגיע להסכם גירושין אחר, וכעת מנסה היא לבצע מקצה שיפורים. וכך העידה: "נכון. אני אגיד לך מה רע? היה לי עסק מצליח ובית מצליח. איזה בית? דיר חזירים ששלחו אותי ואת הבנות שלי מוילה וגינה לדיר חזירים. אם לא היה 7000 ₪ האלה מה היה השופט נותן לו לשלם 5000 ₪ או 6000 ₪ בין כה וכה. הוא ידע שזה מה שהוא הולך לשלם.״ ) עמי 11 לפר׳ מיום 21.1.19 שורות 17-19). ובהמשך: "ש. למה את התביעה הגשת אחרי שקיבלת מה שהיית צריכה לקבל לפי ההסכם? ת. הגשתי את התביעה, הגעתי לעורך דין חליחל עם התיק. עליתי לרבנות ראיתי שלא נותן גט ולא משלמים לי מזונות ולא ידעתי הוצאה לפועל ואז עליתי לעורך דין חליחל והוא הסביר לי. לא ידעתי מה יכולתי לקבל ומה קיבלתי ורק אחרי שהגעתי אליו הבנתי את כל התמונה.״ )עמי 15 ש׳ 11-15).

62. אשר לטענת ההטעיה ומצג השווא: לטענת התובעת התקשרה בחוזה בעקבות הטעיה ומצג שווא שגוי שיצר הנתבע, לפיו מצבו הכלכלי של העסק מדרדר וכי הוא עלול לקרוס כלכלית. לדבריה אם היו מונחים בפניה הנתונים "האמיתיים" סביר להניח שלא הייתה מסכימה לחתום על ההסכם. אף דינה של טענה זו להידחות.

63. בחקירתה הנגדית כאשר התובעת נשאלה "את כותבת מילה שיש לה משמעות משפטית מצג שווא - זה אומר יש לי עסק ששווה מיליון דולר ואני מציג לך שהוא שווה מינוס משהו. איפה אני יכולה לראות את הפער בין מה שהוצג לך לבין נייר?" השיבה:
״ת. זה הקטע - הוא לא הראה לי נייר. הוא דאג להפחיד אותי כל הזמן. ש. לא דאגת לקבל ניירות לפני שאת חותמת ?
ת. לא היה לי הון עצמי ולא קיבלתי שום ניירת. את מדברת על עורך דין קודם שלא ייצג אותי נכון. אני צריכה לדעת? אני עורכת דין?"

64. התובעת לא טענה כי הנתבע הציג לה מסמכים כוזבים המעידים על מצב העסק, נהפוך הוא. אישרה כי לא הציג בפניה נייר כלשהו המעיד על חובות העסק. מהבקשה להטלת עיקולים 

עולה כי היו בפני התובעת דו״ח תנועות חשבון של החברה. לא הוכח כי גורם כלשהו מנע ממנה לקבל מסמכים נוספים אודות העסק ושוויו.

65. יצויין כי במהלך ניהול הליך זה מונה אקטואר )החלטת כב׳ השופט ארנון קימלמן מיום 6.6.16 בהמשך לפרוטוקול הדיון מיום 17.04.16), וזאת על מנת לבחון האם הצהרות הנתבע לפרוטוקול ביום 27.11.14 היו מטעות. עיון בדו״ח אקטואר שהוגש לתיק מיום 23.02.17 מעלה אמנם כי הרווח החודשי של העסק גדול ממשכורתו החודשית של הנתבע )צויין כי מדובר בבעל מניות יחיד הזכאי למלוא העודפים בחברה), אולם ההצהרות לפרוטוקול לפיהן הקופה היומית עמדה ע״ס של כ- 20,000 ₪ עולה בקנה אחד עם האמור בדו״ח האקטואר לפיו המחזור השנתי של העסק עומד ע״ס כששה מליון ₪.

66. מהטעמים שפורטו לעיל אני דוחה את טענות התובעת בעניין הטעות וההטעיה.

בטלות ההסכם מחמת כפייה ועושק:
67. על ההתנגשות בין שני עקרונות יסוד בדיני חוזים - העיקרון לפיו חוזים יש לקיים והעיקרון המחייב כי ההתקשרות בחוזה תנבע מרצון החופשי, ר׳ הדברים שנפסקו בהרחבה בע״א ע״א 2409/10 מגורי נ׳ מלאכי )23.08.12), וההפניות שם. בין היתר, נפסק כי ככל שהפגם ברצון החופשי של צד לחוזה חריף יותר, כך יקטן משקל החובה לקיים את החוזה )עד לאיונה המוחלט וביטול החוזה בנסיבות מסוימות) וככל שהפגם קל יותר, כך יטה בית המשפט לקיום החוזה בהתאמות הנדרשות. לפיכך, בנסיבות שבהן נמצא כי צד כרת חוזה מבלי שגמלה בלבו ההחלטה לעשות כן, וזאת בשל לחצים חיצוניים שאין בינם לבין מהות החוזה ולא כלום, הרי שחוזה כאמור אינו יכול לעמוד למרות עיקרון היסוד בדבר החובה לקיימו.

היות וקיים קושי לגלות את שמסתתר בלבבותיהם של המתקשרים הועדף הגילוי החיצוני-האובייקטיבי של ההסכמה החוזית הסובייקטיבית, העולה מהחתימה עליו, על פני הכוונות או המחשבות העומדות מאחוריה.

ואולם, הוגדרו מראש מקרים מובחנים שהמכנה המשותף שלהם, ככל שיוכחו יסודותיהם, הוא קיומה של פגיעה ברצון החופשי עובר לחתימה על החוזה. שני מקרים אלה הם עילת הכפייה והעושק, שבעטיין נסתרת החזקה בדבר הסכמתו הסובייקטיבית של החותם המגולמת בחתימתו, ובהתקיימם - רואים את החוזה כבר-ביטול.

סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי "מי שהתקשר בחוזה, עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

69. בהתאם לפסיקה, מצב העשוק, מצוקתו חולשתו השכלית או הגופנית וחוסר ניסיונו, צריך להיות חמור וקיצוני על מנת לקיים את היסוד של עילת העושק )ר׳, ע״א 11/84 רבינוביץ נ׳ שלב, פ״ד מ׳ )4) 533). עוד נפסק כי לעילת בטלות חוזה בגין עושק, שלושה יסודות מצטברים 

(ר׳ ע״א 4839/92 גנז נ׳ כץ, 1994): (א) מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של הנעשה בזמן כריתת החוזה; (ב) ניצול מצבו של הנעשק על-ידי העושק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה; (ג) תנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

כפי שיפורט להלן, במקרה זה לא התקיימו יסודות העילה:

70. אשר ליסוד הראשון - מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון של הנעשה בזמן כריתת החוזה:
71. בהתאם לפסיקה, לא כל מצוקה או חולשה מקימים את יסודות העילה: "חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון" (ע״א 403/80 סאסי נ׳ קיקאון, פ״ד לו).

72. עוד נפסק, כי ניצול לחץ נפשי שאינו מגיע כדי ניצול מצוקה ולכן אינו מהווה עושק כמשמעותו בסעיף 18 לחוק החוזים (ר׳ ע״א 4839/92 הנ״ל).

73. לדברי התובעת, הסכם הגירושין נערך תוך כדי ניצול מצוקתה הרפואית והנפשית תמימותה, וחששה לשמה הטוב, תוך שהוא גורם לה להאמין כי העסק עלול לקרוס ועליה יהיה לשאת בנזקים הכלכליים מה שישאיר אותה בחרפת רעב וללא יכולת לכלכל את בנותיה.

74. בחקירתה טענה התובעת כי "בהסכם של החתימה ישבו עבריינים יכול להעיד גם עבריינים וגם עורך הדין שלי וכולם אמרו לי תחתמי זה טוב בשבילך. הוא אמר אני אתן לך 6000 ₪ ואמרו לו תן לה 7000 ₪ כאילו אני מטומטמת רציתי שאם אני אחתום אני אקבל גט מיידי רציתי רק ללכת משם לברוח. אם הייתי בן אדם צלול, בינינו בן אדם צלול יחתום על כזה הסכם? לעולם לא״ (דברי התובעת בחקירתו בפרוט׳ 21.01.19).

75. טענת התובעת כי בעת עריכת ההסכם ישבו "מספר עבריינים, אשר גרמו לה למצוקה קשה ולפחדים", נטענה בעלמא וללא כל ביסוס, מכל מקום מהראיות עולה כי מדובר באדם שהובא ע״י התובעת דווקא ואשר הוצג כחבר משותף:

76. בחקירתו העיד עו"ד חטיב כמאל (עמי 37 לפרוט׳):
" ש. א׳.ע׳ היה מעורב בהסכם?
ת. יש הרבה א׳.ע׳. כשאני שומע מהנתבע למי הכוונה אני אומר כי אחת הפגישות במשרדו של עורך דין נ׳ נכח א׳. ע׳ אני ועורך דין נ׳ לא הכרנו אותו. התובעת הציגה אותו כמי שחבר משפחה של שניהם. היא הציגה אותו ואפילו היא הזמינה אותו. לא ידעתי למה.
ש. א׳.ש׳ יודע על ההסדר ביניהם ?
ת. לא. 
:
ש. א.׳ע׳ דיבר איתך על ההסכם? ת. ישב שם ואם אני זוכר לא דיבר מילה אחת. התובעת הציגה אותו כחבר של שניהם".

77. בחקירתו הראשית העיד עו״ד נ׳, אשר נכח באותה הפגישה, כי המדובר בחבר משותף של הצדדים שהגיע עמם על מנת לנסות ולהגיע להסכם לשלום בית ולא בעבריין כפי שניסתה התובעת להציגו: "באמת התערב חבר משותף לא זכור לי את השם טוב אולי א׳ע׳ ע׳, ע׳... לא זוכר שהציג את עצמו כחבר משותף אצלי במשרד וניסו לארגן הסכם שלום בית״(עמ׳ 23 לפרוט׳), ובהמשך (בעמ׳ 25 לפרוט׳) ציין "היו לחצים. כמו שהסברתי היו לחצים מבחינה כלכלית והיתה דמות שהתערבה החבר המשותף זה מה שהוצג לי גם היא ציינה שזה חבר משותף".

78. אשר למצוקתה של התובעת, העיד עו״ד טל מלכה (מי שייצג את המוכרים בהסכם לרכישת בית עבור התובעת), והינו עד אובייקטיבי, כי היתה רגישות גבוהה אולם אף אחד לא עמד "עם אקדח על הראש", ובעדותו כאשר נשאל האם "בזמן שחתמו על ההסכם התובעת השמיעה טענה שהיא נאלצת לחתום על ההסכם או מכריחים אותה או עושה את זה תחת לחץ?" השיב: "לא זכור לי משהו כזה.

שוב היה הרבה אנטגוניזם זה בטוח. אני מציין בפניכם כי מעבר לחתימה על הסכם המכר יש דברים נלווים ונמשכים וקורים אחרי חודש חתימה על מסמכים בבנקים ומשכנתא וזאת שרשרת תהליכים". בתהליכים אלה, התובעת, כאמור, שיתפה פעולה וחתמה על כל המסמכים לשם השלמת הסכם המכר.

79. גם טענותיה של התובעת למצוקה נפשית קשה שבעקבותיה נאלצה ליטול כדורים אשר פגמו בשיקול דעתה ובהבנת המציאות כראוי לא הוכחו. התובעת צרפה לתצהירה כנספח ג׳ מסמך רפואי מרופא המשפחה מיום 7.2.16 לפיו ״הנני מאשר שבשנת 2014 חודש נובמבר בעקבות גירושין חלה החמרה במצב נפשי והוגדל המינון הטיפול והופנתה לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי הנ״ל נוטלת טיפול זה עד עצם יום זה".

יחד עם זאת מדובר במכתב מרופא משפחה אשר נכתב לצורך ההליך המשפטי, ולא מהרופא הפסיכיאטר/הפסיכולוג המטפל. לא ברור האם נכתב מתוך עיון בתיק או בעקבות דברי האישה. התובעת לא ביקשה לזמן מי מהרופאים (הרופא שערך את המסמך או הפסיכיאטר המטפל), ולפיכך לא ניתן להסתמך על מסמך זה כראיה לתוכנו ואין די בדברי התובעת כי "עובדה שבאותה תקופה הכפילו לי את הכדורים. הייתי במצב נפשי שלא ידעתי מה אני עושה. הייתי במצב נפשי קשה.״ ( עמוד 15 לפרוט׳ מיום 21.1.19 ש׳ 15-16), כדי להוכיח מצוקה או חולשה שכלית, נפשית או גופנית.

80. אשר לטענת התובעת בעניין הלחצים הכלכליים החברתיים ופסיכולוגים, בשל חששותיה לגורלה ולגורל בנותיה אין די בהם כדי לבסס קיומה של מצוקה או חולשה בעת כריתת החוזה. 

81. ממכלול הראיות שהובאו בפני, אין מחלוקת למעשה כי בין הצדדים שרר מתח רב, מתח זה שרר בין הצדדים גם כיום, במהלך ניהול ההליכים. פירוק תא משפחתי מוביל פעמים רבות לסערת רגשות, שברון לב, לחצים, כעסים והאשמות זה כנגד זו, ומתח הוא מנת חלקם של רבים מבני זוג המצויים בהליך גירושין.

82. בהתאם לפסיקה, פגם ברצון הצדדים שומט את הבסיס למתן הגושפנקה המשפטית לחוזה ומקנה עילת ביטול למתקשר שרצונו נפגע, יחד עם זאת הודגש כי "לחצים שונים )כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה), אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החוזי. אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי ייחשבו כפגמי רצון.

כדי שתוכר עילת כפייה, חייבת להיווצר פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר״ (ע״א 1596/93 יוסי מאיה נגד פנפורד (ישראל) בע״מ , 1994). עוד נקבע כי "חופש רצון חוזי הוא מצב שבו ניצבת לפני המתקשר בררה סבירה אחרת. אם ישנה בררה סבירה, הרי שאין לומר כי נפגם הרצון החוזי״ )עוד לעניין זה ר׳ ע״א 1912/93 שושנה שחם נגד רפאל מנס 1998).

83. במקרה זה לא הוכח כי חופש הרצון החוזי של התובעת נפגע פגיעה חריפה. גם אם הנתבע הפעיל לחץ כלכלי בלתי ראוי, אין די בכך, שכן נדרש כי הלחץ יהיה כבד ובעל עוצמה "המקדיחה תבשיל", דבר אשר לא מתקיים במקרה דנן. לתובעת היתה אפשרות מעשית לעמוד על פסיקת מזונות זמניים, ולא לחתום על ההסכם עד לקבלת חוו״ד האקטואר. כאמור התובעת היתה מיוצגת, ובהתאם לפסיקה, ייעוץ משפטי מחליש טיעון של כפייה )ע"א 1596/93 הנ״ל).

84. התובעת ביקשה להציג עצמה כחסרת נסיון, שלא הבינה על מה חתמה. כך, למשל, טענה "אני לא יודעת במה מדובר" ,"אני לא ידעתי על מה אני חותמת" " עיינתי אבל אני לא מבינה בזה ואני לא יודעת אם זה תומך בטענות שלי או מפריך אותן" טענות אלה כפי שפורט בהרחבה לעיל, אינן יכולות להועיל לתובעת והטענה כי לא ידעה על מה חתמה, אינה מקימה עילת ביטול.

85. התרשמתי מאישה אינטיליגנטית, שהיתה פעילה בעסק, ידעה במידה רבה מהו היקף הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואים, ולא הוכחה כל חולשה או מצוקה במהלך ניהול ההליכים אשר פגמו ברצונה החופשי ופגעו במודעותה לוויתורים בזכויות בעסק במסגרת ההסכם הכולל. עוד יודגש כי התובעת עמדה בלחץ שניסה הנתבע להפעיל עליה להקטין את דמי המזונות לארח שנחתם ההסכם )כפי שעולה מדברי התובעת עמי 9 ש׳ 10-12 וכן כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבד״ר).

86. אשר ליסוד השני - לא הוכח כי הנתבע ניצל את מצבה של התובעת, כדי לגרום לה לחתום על ההסכם, או ידע שהיא נמצאת במצוקה נפשית. בעניין זה העיד הנתבע )פרוטוקול מיום 5.3.19 עמי 11).
"ש. היית הבעל של התובעת לא ידעת על המצב הנפשי שלה? 
:
ת. לא היה שום מצב נפשי לא בסדר שחיינו יחד. הכל היה בסדר גמור. היא יכולה לטעון מה שהיא רוצה. עד שהגיעה אלייך לא טענה כלום. כשהגיעה אלייך.... שמעתי סיפורים. שמעתי באיזה קווים אתה הולך בתביעות שלך..."

87. מהראיות שהובאו בפני עולה כי אכן במהלך חילופי הדברים בין הצדדים נאמרו מפי הנתבע אמירות כאלה ואחרות לפיהן הוא יגרום לקריסה כלכלית ולא יהיה לתובעת ממי לגבות את הכסף.

88. בחקירתה הנגדית העידה התובעת (פרוט׳ 21.1.19) "כשהגעתי לשם (לדיון בפני כב׳ השופט ארנון קימלמן א.נ), הובטח לי גט באותו רגע חשבתי על הבושה שאני חווה והבנות שלי חוות בבית הספר. אותי עניין הגט לא ידעתי מה אני יכולה לקבל או מה מגיע לי או לא.

הוסבר לי אם תבקשי חצי חצי הוא ימוטט את העסק ולא תראי אגורה... עורכי דין שלי אמרו לי שהוא יכול למוטט את העסק. א׳.מ׳ הבעלים של ***** התקשר אלי ואמר לי את יודעת אם אני רוצה אני מפסיק לספק לו סחורה והעסק יקרוס עדיף לך לסיים יפה ולקבל את מה שמציעים לך ושיהיה יחסים טובים כי הכסף שלך ילך לעורכי דין ומי שיפסיד מזה זה את ואת תצאי מזה בשן ועין" כאשר נשאלה "מי הטעה אותך עורך הדין שלך או הנתבע?, השיבה: "גם וגם. גם עורך הדין לא הסביר לי מה משמעות של חלוקת העסק וידעתי שאין לי הון עצמי והוא יטפל בזה.

 זה מה שידעתי. מה בראש שלי כל הזמן שהוא מטורף ויגרום לכך שהעסק יקרוס ואני אשאר בלי כלום עם הבנות וחובות וזה השאיר אותי בבועה כזאת. בטראומה".

89. אף בא כוחה, עו״ד נ׳ העיד בחקירת (עמ׳ 5 לפרוט׳):
"שאלת בית המשפט: איך באה לידי ביטוי ההתנגדות שלך להסכם העיקרי? ת. הסברתי לה שנכון שהיא מקבלת משהו לא מבוטל אבל שתחכה למינוי אקטואר אולי היא מוותרת על משהו אחר. הוא הלחיץ אותה משהו שהעסק קשור לחבר שלו אולי שיפשוט רגל אז היא נלחצה מזה.

90. עוד העיד עו״ד נ׳:
"ש. בזכויות שלה לעניין העסק למרות שהסברת לה היא הסכימה לוותר?
ת. ברור . אני הבנתי שהיו לחצים וגם הוא איים. אני חייב להגיד את זה. בכל הזדמנות וכל פגישה הוא איים שהוא הולך לפשוט רגל. העסק שייך לחבר שלו שהוא יוציא אותו מהרשת והיא לא תוכל להציל כלום. זה שיקול שנלקח בחשבון גם מצידי וגם מצד הלקוחה. היא שאלה אם 

זה אפשרי והסברתי שהכל אפשרי אי אפשר לדעת והיא צריכה להחליט בסופו של יום והחליטה לוותר על העסק.

ש. עם כל הכבוד ל״איומים" אני אפשוט רגל הרי היה כאן חתך ואין ספק כי העסק עבד לטוב ולרע נכון?
ת. נכון.
ש. אין ספק שהיא עבדה בעסק על הקופות ועל העסק והיא הכירה את הנתונים?
ת. בכללי כן.

ש. עד כדי כך שידעה להגיד שיש מחזורים של 22,000 ₪ ביום ולמרות זאת היא מעדיפה לקבל את אותו הסכם שהגעתם אליו?
ת. אם היא הבינה מה כן נחתם כן היא הבינה שהיא מוותרת על העסק והבית מזונות והדירה נקיה".

94. אשר ליסוד השלישי- לא הוכח כי תנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל -