חיפושדלג חיפוש
En
צור קשרדלג צור קשר

צור קשר

checked
צוואהדלג צוואה
תוכן מרכזי בעמודדלג תוכן מרכזי בעמוד

ביטול צוואה: פסק דין בעניין התנגדות לצו קיום צוואה

 

עיקרון העל המנחה במשפטי צוואות הוא כיבוד רצון המצווה.

לעניין זה יפים דבריו של כב׳ השופט מ. חשין בע״א 1212/91 קרן לב״י נ׳ פליציה בינשטוק, פ״ד מח(3) 705, שם נקבע כי:

" הכלל הגדול הוא, ששומה עלינו - החיים - לכבד את רצונו של המת, ומחובתנו לעשות כמיטב יכולתנו, כדי ליתן תוקף לכוונתו כפי שזו באה לידי ביטוי בצוואתו. בסוף - כל - הסופות, המת לא הזיק לאיש - הוא לא ציווה אלא את רכושו - ולכאורה אין טעם שלא נכבד את רצונו באשר לחלוקת נכסיו אחרי מותו. והנה, למרות כלל גדול וחשוב זה באשר לכיבוד רצונו של המת - והוא - בריח - התיכון במשפט הצוואות - באים אנו - החיים, וכמו מבטלים אנו את רצונו.   "

הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של האדם (ראה דברי כב׳ הנשיא א׳ ברק בע״א 1900/96 איזבל טלמצ׳יו נ׳ האפוטרופוס הכללי, פ״ד נג(2) 817).

כמו כן, החירות של כל אדם לצוות ולהורות מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו קיבלה מעמד של זכות חוקתית בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן ברע״א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ״ד נג)3) 97, 112-113).

נטל ההוכחה והשכנוע

ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל־הדין המתנגד לקיום הצוואה ככל שלא נפלו בגדריה פגמים צורניים.

לעניין זה, ראה דברי פרופ׳ ש׳ שילה, ״פירוש לחוק הירושה תשכ״ה - 1965״ )הוצאת נבו) בעמי 232 :

" הלכה פסוקה וקבועה היא שכשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. ואולם, אם הצוואה פגומה בפגם זה או אחר, חובת הראיה מתהפכת, ועל הטוען לקיומה נטל ההוכחה שאמנם לפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכדומה.

"

בהעדר פגם צורני נטל זה נשאר מוטל על המתנגד גם במקום שמערכת הנסיבות מלמדת על קיומה של תלות יסודית ומקיפה של המצווה בנהנה. מערכת נסיבות, כאמור יש בה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכמו של מבקש הקיום, אך לא את הנטל הסופי, נטל השכנוע [דנ״א דינה מרום נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, תק־על 89 )2) 1931 )להלן: ״פרשת מרום״ ות״ע )ת״א) 29820/00 בינדר נ׳ רייזר )פורסם במאגרים האלקטרוניים)].

צוואת המנוחה הינה צוואה ״בפני רשות״ ולענין סעיף 22 לחוק הירושה תשכ״ה־1965 )להלן:״ חוק הירושה״), דין נוטריון כדין שופט )ראה סעיף 35 לחוק הנוטריונים תשל״ו־ 1976 וסעיף 22 )ז) לחוק הירושה).

על גבי צוואת המנוחה מופיע אישור הנוטריון כי הוא מאשר שהצוואה הוקראה בפני המצווה, והוא הצהיר בפניו כי זוהי צוואתו ובנוסף נלווה לצוואה גם אישור עשיית צוואה נוטריוני.

הצוואה תקינה על פי מראה ולא נפל בה כל פגם צורני.


 

המתנגד לצו קיום הצוואה מבסס למעשה את ההתנגדות על שלוש טענות עיקריות:

העדר כשירות של המנוחה לצוות.

קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

מעורבות בצוואה.

יש לברר כל אחת מהטענות לבדה, כך שאם תתקבל אחת הטענות הרי שיש לקבל ה״התנגדות" ולדחות הבקשה לצו קיום צוואה. במידה וכל הטענות תידחינה במצטבר, הרי שאז יש לדחות ההתנגדות וליתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה מיום 17.6.2012.

כשרות לצוות

סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ״ה-1965 קובע כי צוואה "שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה - בטלה".

המועד הרלוונטי לשאלת כשירותו של אדם לצוות הינו מועד עריכת הצוואה ועל כן צוואה שנערכה במועד בו המנוח היה כשיר לצוות תהא תקפה גם אם מצבו היה שונה לפני עריכת הצוואה או לאחר מכן (ראה ע״א 851/79, 160/80 בנדל נ׳ בנדל פ״ד לה (3), 101).

הנטל להוכחת מגבלה על כושרו של המצווה לצוות במועד עריכת הצוואה מוטל על מי שטוען למגבלה זו ולאי כשירותו של המצווה, כאשר כמות ההוכחה הנדרשת אינה עניין של מה בכך ואין די בהעלאת ספקות גרידא (ע״א 279/87 רבינוביץ נ׳ קריזזל , פ"ד מג (4) 760 ; (ע״א 851/79, 160/80 בנדל נ׳ בנדל פ״ד לה (3), 101).

המומחה שמונה ע״י ביהמ״ש, ד״ר דרנל ערך חוות דעת מפורטת המתבססת על מסמכים מתיקה הרפואי של המנוחה, ומצא כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד הרלוונטי, ובלשונו:

"          בתיעוד הרפואי יש רישום רב ,עשיר וקונסיסטנטי ,שנרשם על ידי

בעלי מקצוע שונים בלתי תלויים מממסגרות שונות שהגיעו כולם לאותה מסקנה ,והיא שהמנוחה הגב׳ ר.ג. כשירה לקבל החלטות בזמן הרישום כל אחד בזמנו. במספר מהמובאות אין התיחסות ישירה למצבה הקוגנטיבי של המנוחה ולא מצויין בשום צורה שאינה כשירה.

"

ובסיכומו של דבר ציין המומחה כי:

״המנוחה ר.ג. היתה כשירה לחתום על צוואה ב 17.6.20012״.

שאלות הבהרה

המומחה הופנה לסיכום מחלה שנערך ביום 14.6.2012 ע"י ד״ר מערבי ממנו עולה כי קיים חשד למגבלה ביכולת המנוחה להעריך חוזים, נשאל האם מגבלה כאמור יכולה להוביל מסקנה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואתה והשיב בשלילה.

המומחה הבהיר כי גם מתוך המסמך הנ"ל וגם מתוך שאר החומר הרפואי המסקנה היא הפוכה והדגיש כי מסקנתו של ד"ר מערבי באותו מסמך היא כי המנוחה "כשירה לקבלת החלטות ובהירה בהבעת רצונה".

המומחה ציין כי מבחינתו מדובר במסמך "עודף..וקונסיסטנטי עם שאר החומר" שעמד לרשותו בעת הכנת חוות דעתו (ר׳ תשובות 9.1 עד 9.3 לתשובות המומחה מיום 16.5.2016).

המומחה חזר והדגיש כי לאור המידע העשיר והעקבי שעמד לרשותו ביחס לנקודת הזמן הרלוונטית, המנוחה היתה כשירה לחתום על צוואתה (ר׳ תשובה מס׳ 11.1).

המומחה שלל את האפשרות כי לאור מצבה הרפואי של המנוחה וההתנודתיות החריפה במצבה לא ניתן לדעת את כשירותה לערוך צוואה ללא הערכה


 

קוגנטיבית מלאה וציין כי לא נמצא בחומר הרפואי כי במצבה כי היו תנודות חריפות בזמן הסמוך לחתימה על הצוואה )תשובה מס׳ 14).

במקרה של המנוחה, כך מציין המומחה, לא הייתה כל עדות לפגיעה קוגניטיבית,

על אף נטילת טיפול תרופתי )תשובה מס׳ 15).

 

 

בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע״י בימ״ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן.

"          משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט

נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

"

[ע״א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע״מ נ' רבי )פורסם בנבו)].

ראה לעניין זה גם דבריה של כבי השופטת ארבל בע״מ 27/06 פלוני נ׳ פלוני [פורסם בנבו]:

"          משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל

יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים ? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, ׳...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה׳.

"

[וראה עוד בעניין זה - בע״מ 9358/04 פלונית נ׳ פלוני, [פורסם בנבו] תק-על 2005)2), 2893 )2005); רע״א 4575/00 פלונית נ׳ אלמוני, פ״ד נה)2), 321 ,עמי 332 )2001)].

ד״ר דרנל הוא רופא מומחה בפסיכיאטריה של מבוגרים מאז שנת 1990 וחלק משמעותי מעבודתו הוא עם חולים מעל לגיל 65 )ר׳ תשובות לשא׳ הבהרה).

בכל מקרה, חוות דעתו ביחס למנוחה מנומקת, בהירה וקוהרנטית. מסקנותיה לא הופרכו ולא נסתרו בחקירה נגדית, אלא נהפוך הוא, עדותו חיזקה את מסקנות חוות הדעת.

לפיכך אני מוצאת לאמץ את מסקנת המומחה כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה.

חומר הראיות כולל כאמור גם את הערכת ד״ר מערבי אשר בדק את המנוחה ביום 14.6.2012 והתרשם כי היא כשירה לקבל החלטות ובהירה בהבעת רצונה ועל כן יש לשמר את זכותה.

בחקירתו מיום 14.1.2018 הבהיר ד״ר מערבי כי ציין זאת על מנת שיהיה ברור כי המנוחה "כשרה לקבל החלטות לגבי חייה ובריאותה ולכן לא צריך למנות לה אפוטרופוס" (עמ׳ 22 שורות 5-9).

עוד העיד כי זוכר שהמנוחה הייתה ״רהוטה״, ״ברורה״ ו״דעתנית״ (ר׳ בעמ׳ 9 שורות -20 22).

כן צורפה גם תעודת רופא שנערכה יום לאחר חתימת הצוואה (בתאריך 18.6.2012), החתומה ע״י ד״ר בריינין, שבה צוין כי המנוחה "...בהכרה מלאה, דעה צלולה, אחראית על מעשיה וכשירה לעשות פעולה בפני נוטריון".

ד״ר בריינין רופא בבי״ח הרצפלד אשר טיפל במנוחה העיד כי זוכר שהמנוחה הייתה צלולה בעת הבדיקה וכי נתן בידיה את המסמכים הרפואיים (ראה בעמי 11 לתמלול מיום 7.1.2018 שורות 1-5).

ד״ר בריינין לא זכר לצורך מה ביקשה המנוחה את התעודה הרפואית (עמ׳ 18 שורה 8), אך מעדותו עולה כי הוא מתייחס לבדיקה באותה רמת רצינות, אם הוא מחליט כי החולה כשר לחתום על ניתוח \ בדיקה פולשנית, או שמא מדובר בתעודה לצורך חתימת צוואה (עמי 26 שורות 19-22).

המתנגד עצמו צרף הערכה פסיכוסוציאלית מחודשים ינואר ויוני 2012, הכוללת תרשומות של עו״ס, הגב׳ יצחק רונית והגב׳ שרה מדן, מבי״ח הדסה הר הצופים.

ביום 15.1.2012 ציינה עו״ס הגב׳ יצחק, כי הובהר לבני המשפחה חד משמעית כי לא ימונה אפוטרופוס לאישה צלולה, לא בבי״ח ולא מחוץ לו (ר׳ נספח מס׳ 15 לתצהיר עדות ראשית של המתנגד).

ביום 7.6.2012 ציינה עו״ס הגב׳ מדן, כי קיים "שיפור ניכר במצבה"... "צלולה, מתמצאת היטב בזמן ובמקום, במצבה הרפואי".

מכל מקום, אין במסמכים אלו ואחרים, לרבות מסמכים רפואיים שהומצאו מתיקה הרפואי של המנוחה כדי ללמד על מצב קוגניטיבי לקוי, באופן הפוגע בכשירותה לחתום על הצוואה, אלא להיפך (ר׳ גם תשובות המומחה לשאלות הבהרה).

כאמור ומכל המקובץ לעיל, לא מצאתי לקבל את טענת המתנגד כי המנוחה לא היתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה.

השפעה בלתי הוגנת

סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי ״הוראות - צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה."

יכול שהמשפיע יהיה הנהנה עצמו ויכול שיהא מי מטעמו.

הנטל להוכיח שהמצווה עשה צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של ההשפעה וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום.

על מנת להקים חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת שיש בה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום, אין די בחשד גרידא. נדרשות ראיות משמעותיות, המקיימות תשתית סבירה למסקנה האמורה. כך מבחינת כמות הראיות. אשר לתוכן הראיות, אין הכרח להביא ראיות ישירות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא די בראיות נסיבתיות שעולה מהן מסקנה מבוססת וממשית להשפעה בלתי הוגנת (ראה שוחט, גולדברג ופלומין ,דיני ירושה ועיזבון (2005) ,עמי 100-103 וגם פרשת מרום).

בדנ״א 1516/95 רינה מרום נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831, 1834

(1998) נקבעו ארבעה מבחנים עיקריים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:


 

מבחן העצמאות

ביהמ״ש יבחן האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית - הכרתית.

מבחן התלות והסיוע

מקום בו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

קשרי המצווה עם אחרים

מבחן משנה העשוי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה.

נסיבות עריכת הצוואה

מבחן זה עניין לו בפסלותה של צוואה מחמת מעורבותו של הנהנה בעריכתה- סעיף 35 לחוק הירושה. עם זאת, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי המעורבות הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק, יהא בה, במעורבות כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

בע״א 4902/91 גודמן נ׳ ישיבת שם בית מדרש גבוה, פ״ד מט(2) 441 , בית המשפט מבחין בין השפעה כשאלה עובדתית, לבין אי הגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית, שתשובתה נקבעת על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי.

השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי, יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה. מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה, ושאכן הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב.

במקרה דנן, הוצגו בפני בית המשפט הן ראיות ישירות והן ראיות נסיבתיות המצביעות

על קיומה של השפעה בלתי הוגנת אשר יש בה כדי להוביל לביטול הצוואה.

התשתית הראייתית מלמדת כי המנוחה הייתה חשופה להשפעה בלתי הוגנת של המשיבים (הנהנים על פי הצוואה), א\ו מי מטעמם, השפעה שנמצא כי כוללת בתוכה אף רכיב של אי הגינות מוסרית ואישית, אשר יש בו כדי להצדיק ביטול הצוואה.

הראיות הישירות כוללות מסמכים אותנטיים ודיווחים בשעת אמת של הגורמים המטפלים והמקצועיים. נפרשה בפני תמונה עגומה של קשישה חסרת ישע, אשר מספר חודשים לפני פטירתה עלה חשש לניצולה, ע״י קרובי משפחה שבאים לבקרה בבית החולים.

הראיות הנסיבתיות מתייחסות לטיב יחסיה של המנוחה עם בני משפחתה המחולקים לשני מחנות (ילדיי בעלה המנוח מצד אחד ואחיה ובן דודה מהצד השני), לכוחות שהופעלו עליה ולמסמכים נוספים עליהם הוחתמה בסמוך לעריכת הצוואה, למצבה הרפואי ולנסיבות עריכת הצוואה.

לא זו בלבד שכל ראיה נסיבתית לבדה מעוררת קושי, ספקות וחשש להשפעה בלתי הוגנת, אלא שבשקלול כלל הנסיבות הוכחה בצורה ברורה ומטרידה, השפעה בלתי הוגנת אשר מביאה לדחיית הבקשה ליתן צו לקיום הצוואה.

מעבר לאמור אף הוכחה מעורבות הנהנים בעריכת הצוואה, באופן שמוסיף משקל להכרעה המביאה לפסלות המסמך הנחזה להיות צוואתה של המנוחה.

מסמכים אותנטיים שנערכו ע״י עובדות סוציאליות מבי״ח הדסה הר הצופים מלמדים כי בסמוך לפני עריכת הצוואה עלה חשש לניצול המנוחה (ר׳ נספחים מס׳ 13 ו-15 לתצהיר עדות ראשית של המתנגד).

בהערכה פסיכו סוציאלית שנערכה במהלך חודש ינואר 2012 ציינה עו״ס הגב׳

רונית יצחק כי המשיב מס׳ 2 פנה אליה, גם בשם המשיב מס׳ 1, ועדכן אותה כי קיים סכסוך משפחתי, אולם הובהר לו כי המנוחה צלולה ולפיכך לא ימונה לה אפוטרופוס וכי לא תהא התערבות בסכסוכים משפחתיים.

הגב׳ יצחק ציינה כי השאירה הודעה לעו״ס ממועצת חוף אשקלון להתערבות בחשד לניצול קשישה ואף שלחה דו״ח בעניין המנוחה.

בתרשומת מיום 23.1.2012 עדכנה הגב׳ יצחק כי עו״ס ממועצת חוף אשקלון דיווחה שהמנוחה "מוכרת וכך גם סיפור הניצול."

בהערכה פסיכו סוציאלית שנערכה ע״י עו״ס הגב׳ שרה מדן מבי״ח הדסה הר הצופים במהלך חודש יוני 2012, התרשמה הגב׳ מדן כי המנוחה "צלולה, מתמצאת היטב בזמן ובמקום".

בתרשומת מיום 20.6.2012 הגב׳ מדר ציינה כי המנוחה "מודעת לקבל החלטות ולוקחת עליהן אחריות, יחד עם זאת התברר כי היא חתומת על מסמכים שונים מבלי לקרוא אותם (לא יודעת לקרוא) והחשש הוא שכל הנוגעים לדבר (ד׳ ואחיו, ע׳, אחיה של ר׳), מחתימים אותה בלי לספר את האמת".

)ההדגשה שלי- ר.ק.ע).

הגב׳ מדר הדגישה כי שוחחה עם המנוחה והמליצה שלא תחתום על שום מסמך מבלי שגורם אובייקטיבי )עו״ס, עו׳׳ד) קרא אותו וזאת נוכח החשש שיופעל עליה לחץ.

בסיום ההערכה מציינת הגב׳ מדר כי שוחחה עם עו"ס מבי"ח הרצפלד לצורך העברת המידע וכן עם עו"ס הקהילה.

כאמור, מדובר בהערכה פסיכו סוציאלית שכוללת תרשומות אותנטיות מחודש יוני 2012, הנפרשות על פני נקודות זמן שהתרחשו לפני ואחרי עריכת הצוואה.

התרשומות הללו מלמדות באופן חד משמעי כי עלה חשש של ניצול, איומים והפעלת כוחות כאלה ואחרים על המנוחה.

כבר אז, היה ברור כי המנוחה הוחתמה על מסמכים מבלי שהיא קוראת אותם, שכן היא אינה ידעה לקרוא ומבלי שמספרים לה את האמת בנוגע לתוכן אותם מסמכים.


 

לא בכדי המנוחה הונחתה ע״י העו״ס שלא לחתום על מסמך ללא נוכחות של גורם אובייקטיבי.

הנחיה זו "מתכתבת" עם המלצת ד״ר מערבי כפי שהבהיר במסגרת עדותו בבית המשפט, הן בשל החשד לניצול והן בשל העובדה כי המנוחה מתקשה לקרוא.

 

הליך "אישור עשיית הצוואה" על ידי הנוטריון

על נוטריון אשר נערכת בפניו צוואה בכובעו כ״רשות" לקיים אחר הוראתתקנה

4

לתקנות הנוטריונים הקובעת לאמור:

"          (א) נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו,

יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו.

...

...

נוטריון  לא ייתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל

נסיבות העניין לא שוכנע שהניצב בפניו פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה.

לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון. "

ובהוראותתקנה 8 לתקנות הנוטריונים:

ת״ע 9799-02-15 ת״ע 24822-01-15


" ניצב לפני נוטריון לשם אימות חתימה, קבלת תצהיר או הצהרה אחרת או עריכת מסמך לחתימתו אדם שהוא אילם, חרש או עיוור, יציין הנוטריון באישורו את עובדה

זו וכן את הדרך שבה השתכנע שאותו אדם אמנם הבין את משמעותה של הפעולה...".

באשר למונח "מרותק למיטתו" נקבע אמנם בפסיקה, כי יש להעניק לו פרשנות מרחיבה ולא דווקנית:

"          ואכן, הפסיקה הרחיבה את המונח ׳מרותק למיטתו׳ וקבעה כי גם

במקרים בהם דובר באדם המתקשה להתנייד או באדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה (ראו שוחט, בעמי 94).

"

(עמ"ש (י-ם) 13612-12-12 יוסרא דרוויש נ' סאמי דרוויש, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).

הנוטריון מודה כי במעמד חתימת הצוואה לא הוצגה בפניו תעודה רפואית.

ואכן, בענייננו אין מחלוקת כי במועד חתימת המנוחה על הצוואה לא הוצגה לנוטריון כל תעודה רפואית, שכן תעודה כאמור נחתמה ע"י ד״ר בריינין רק ביום למחרת (18.6.2012).

ויודגש כי נעשתה פניה של "קרוב משפחה" של המנוחה (ללא נוכחותה) למרפאת אם של המנוחה במושב ב׳ לצורך קבלת תעודת רופא ביחס אליה, אולם הבקשה סורבה בנימוק: "הוסבר על חשיבות נוכחות הנ״ל בזמן ביקור אצל רופא מטפל" (ראה נספח 20 לתע״ר של המתנגד).

בשים לב לכך שהמפגש של הנוטריון עם המנוחה התקיים בחצר בית אבות "בית בכפר", מחוץ לבי״ח הרצפלד, לא אייחס לנוטריון ידיעה כי המנוחה הייתה מאושפזת באותה עת בבי"ח הרצפלד (ר׳ עדותו בעמי 37 שורה 3 כי לא ידע שהמנוחה מאושפזת בבי״ח הרצפלד). עם זאת, עדותו כי במקרה דנן לא חלה עליו החובה עפ"י תקנה 4 הנ״ל, שכן מבחינתו, המנוחה לא הייתה מאושפזת

בבי״ח או מרותקת למיטתה (עמי 10 שורה 8) אינה מקובלת ואינה מתיישבת עם הפרשנות המרחיבה שהעניקה הפסיקה למונח "מרותק למיטתו".

בהינתן כי המנוחה ניצבה בפני הנוטריון מחוץ לביתה ולטענתו במפגש המקדים אף מחוץ למשרדו, כשהיא ישובה על כיסא גלגלים (עמי 23 שורה 10), כשהוא עצמו מתאר את המנוחה כאישה ״מתקשה בתנועה״ (עמי 5 שורה 7), היה עליו לדרוש תעודה רפואית בטרם חתימת המנוחה על הצוואה.

הדרישה להצגת תעודה רפואית מקבלת משנה תוקף, כאשר בתאריך 13.6.2012, מספר ימים לפי חתימת הצוואה, אותו נוטריון אימת חתימת המנוחה על גבי תצהיר בדבר הענקת זכות מגורים במשק ומעמד החתימה התקיים בבי״ח הדסה, שבו המנוחה הייתה מאושפזת נכון לאותו מועד.

 

מעורבות בצוואה

מעורבות פסולה בעריכת הצוואה

סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי

 

"          הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה

עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה.         "

הפסיקה חזרה וקבעה, כי ביסוד ההוראהשבסעיף 35 לחוק הירושה, חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

ראה:ע״א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן פ״ד כ״ד(2)93;ע״א 99/86 זיידה נ' זיידה פ״ד מ'(3) 105 ;ע״א 1079/92 גדליה נ' דאלי פ״ד מ״ז (5) 431 ;ע״א 2500/93   נ'

איגוד עולי מרכז אירופה, פ״ד נ (3) 338 ;ע״א 6496/98 בוטו נ' בוטו פ״ד נ״ד (1) 19 ;ע״א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה פ״ד נ״ה (3) 887.

לעניין הפרשנות להוראתסעיף 35 לחוק לחוק הירושה, נקבע בפסיקה כי הבחינה תהיה לפי השאלה, האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה, ומהי מידת האינטנסיביות של המעורבות הנטענת של הנהנה מן הצוואה.

וכך קבע כבוד השופט רובינשטיין בע״א 586/03 חרמון נ' גולוב פ״ד נ״ט (3)1 :

״          ... השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות

שאולי כ״א מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הנה בהיקצבם יחד, "במבט-על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול...   "

בחינת התשתית הראייתית בענייננו מצביעה על כך שלמשיבים הייתה מעורבות אינטנסיבית בעריכת הצוואה, כאשר המתנגד העמיד גרסה עובדתית של ממש לאופן המעורבות אליו הוא מכוון בטענותיו וגרסתו לא נסתרה.

 

 

 

מעבר לאמור, לכל אלה יש להוסיף את הנסיבות הבעייתיות שהתקיימו במועד חתימת

הצוואה:

הספקות וסימני השאלה שהתגלו בעניין האופן שבו המנוחה מסרה לעורך הצוואה את רצונה ביחס לתוכן הצוואה.

הוצאת המנוחה מבית החולים באופן מחשיד, שלא דרך הכניסה הראשית וללא אישור חופשה כמקובל על פי הנהלים, כשנאמר למנוחה כי היא הולכת לבקר את אחותה.

הקראת הצוואה למשיב מס׳ 2 ולבנו של המשיב מס׳ 1 והיה ברור לעורך הצוואה כי הם יודעים את תוכנה.

נוכחות המשיבים, ו\או מי מטעמם, במועד חתימת הצוואה ע״י המנוחה מבלי שניתן לה מרחב פרטי.

לאור האמור, מצאתי כי מתקיימים התנאים שביסוד הוראת סעיף 35 לחוק הירושה בדבר מעורבות פסולה של הנהנים בעריכת הצוואה ו\או נטילת חלק בעריכתה, באופן שיש בו כדי לפסול את הצוואה.

מכל המקובץ לא שוכנעתי כי הצוואה מיום 17.6.2012 משקפת את רצונה החופשי

והאמיתי של המנוחה רחל גז ז״ל או בכלל כי תוכנה הובא לידיעתה.

לסיכום,

טענת המתנגד בדבר העדר כשירות לצוות נדחית.

שתי טענות המתנגד בדבר השפעה בלתי הוגנת \ תחבולה (סעיף 30 לחוק הירושה) וכן הטענה בדבר מעורבות פסולה בצוואה (ס׳ 35 לחוק הירושה), מתקבלות מכל הנימוקים שפורטו לעיל.

לאור האמור, ההתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה מתקבלת והבקשה לצו קיום צוואה לצוואת המנוחה מיום 17.6.2012 (ת״ע 24822-01-15), נדחית.

 


המזכירות תסרוק פסק דין זה גם בת״ע 24822-01-15.

המשיבים ישלמו למתנגד, ביחד ולחוד, הוצאות ההליך בסך 60,000 ₪ ₪ בתוך 30 יום. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.

בכך מסתיים בירור ההליך שבכותרת וכן הבקשה לצו קיום צוואה בת״ע 24822-01-15.

 

דרג את הכתבהדירוג כתבה ביטול צוואה: פסק דין בעניין התנגדות לצו קיום צוואה: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
צור קשרדלג צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד