הטענה המרכזית של המערערת בתביעת הגירושין היא שיש לה עילת גירושין שיש בה כדי לחייב את הבעל בסידור גט. לא המאיסות היא עילת הגירושין אלא התנהגותו של הבעל כלפיה בחיי הנישואין. המאיסות– ייתכן שהיא תוצאת העילות שמציגה המערערת אבל לא העילה עצמה לתביעת הגירושין.
הגיונם של דברים הוא בכך שחיובו של הבעל בכתובה הוא ודאי וללא עוררין מרגע הנישואין. הוא איננו מותנה בשאלה מי יתבע את הגירושין, ולכן הוא אינו מתבטל עם עצם תביעת הגירושין של האישה אלא דבכהאיגוונא יש לבעל טענת פטור של "אדעתא למשקל ומיפק לא יהיב לה". זוהי טענת לפטור מחיוב אבל לא ביטולו של החיוב.
תיק 1113045/1
