ענישת עורכי דין בעבירת שליחת יד בכספי לקוח

כאמור בבד״מ 26/14

בעניין מדיניות הענישה שבעבירת שליחת יד בכספי לקוח, הוצב רף המחייב עונש של השעיה בפועל (זולת, מקרים של עיכוב כספי לקוח בתום לב ותוך הצדק סביר).

כך נפסק מצד בית המשפט העליון בעל״ע 6868/06 ־ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב־יפו נ׳ עו״ד , תק־על 2007(3), 495:״העבירה של שליחת יד בפקדון לקוח היא מן העבירות החמורות הרובצות לפתחו של עורך דין, וישנם מקרים שבהם תצדיק את סילוקו של עורך הדין משורות המקצוע לצמיתות (ראו על״ע 2935/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל־ אביב נ׳ עו"ד (לא פורסם); על״ע 6363/00 נ׳ הועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב־יפו (לא פורסם).

זאת, שהרי היא נוגעת בלב ליבו של המקצוע, שכל כולו אמון הלקוח והציבור במקצועיותו וביושרתו של עורך הדין ששירותיו נבחרו, עד כדי גילוי כל צפונות לב; שעה שעורך הדין שולח יד בפקדונו של הלקוח ־ הרי אלה תרתי דסתרי במובהק, בחינת נשיכת היד המאכילה;

ראו על״ע 9012/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ׳ (טרם פורסם).

עם זאת, הענישה היא אינדיבידואלית ־ כלל גדול בגזירת הדין תדיר - ואין תוצאה זו של הוצאה לצמיתות מו הלשכה מתחייבת עד תום בכל מקרה. בתי הדיו המשמעתיים אינם מתעלמים מן הנסיבות, ובמקרה דנא הובאה בחשבון גם השבת הכספים בסופו של יום על־ידי המשיב, בצד נסיבות אחרות.

בפני בית משפט זה באו לא אחת מקרים שבהם עורכי דין שלחו יד בכספי פיקדונות, והעונש שהושת עליהם לא הגיע להוצאה מלשכת עורכי הדין לצמיתות, וההשעיה הייתה לתקופות שונות של מספר שנים (ראו על״ע 1364/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ׳, פ״ד נט(2) 337; על״ע 3092/05 לשכת עורכי הדין בישראל ־ הוועד המרכזי נ׳ (לא פורסם); פרשת (לא פורסם);

על״ע 1631/06 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ׳ (לא פורסם))״..יתרה מזאת, יש בעיון במקרים דומים, כדי לגבש מעין עיצוב של מתחם ענישה בעבירות מסוג של שליחת יד בכספי לקוח באופן שתקופת ההשעיה עומדת על שנים מספר, כפי שהיטיב לסקר כבוד השופט בעמל״ע (ירושלים) ־17627 10־07 ־ הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב ־ יפו נ׳, תק־מח 2011(4), 13641: "אתייחס לפסיקה קודמת בעניין זה, אשר, בחלקה, הובאה בפניי על ידי הצדדים: א. על״ע 2935/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נגד עו״ד (2005).

עו״ד מעל בכספי לקוחות, והורשע בדין המשמעתי בלבד. עונשו היה השעיה למשך שבע שנים, מתוך התחשבות בנסיבות ובגילו, שעמד אז על 67 שנים. ב. על״ע 8568/01 עו״ד נ׳ לשכת עורכי הדין ־ ועד מחוז ירושלים, (תק־על 4 2001-) 558־ מקרה בו עורך דין שלח יד בכספי פקדונות, אד הכספים הוחזרו לאחר מכן ללקוח.

עורך הדין הורשע בעבירות משמעתיות בלבד והושעה לארבע שנים בלבד. ג. על״ע 1746/98 מדינת ישראל נ׳ עו״ד (1998) ־ עו״ד הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר שלח יד בכספים שהועברו אליו כדי שימסרם ללקוחותיו.

העונש הפלילי שהושת עליו היה חמישה חדשים, לריצוי בעבודות שרות, וכן מאסר על תנאי לתקופה של ששה חדשים, ובנוסף ־ תשלום פיצויים.

עונשו המשמעתי היה הוצאה לצמיתות מן הלשכה. ד. על״ע 6/86 פרקליט המדינה נ׳, עו״ד, פ״ד מב(1) 025־ בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל גזר על המשיב עונש של השעייה מחברות בלשכה לתקופה של חמש שנים, בעקבות הרשעתו של המשיב קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, משום שמכר דירות שאינן בבעלותו, לרוכשים תמימים ולאחר שנגזרה עליו תקופת מאסר בפועל של חמישה־עשר חודשים.