מהם השיקולים במינוי מנהל עיזבון זמני?

בין אם תאמר כי תקנות סד״א חלות על סעד זמני שענייני מינוי מנהל עיזבון זמני ובין אם תאמר שרק חוק הירושה ותקנותיו הם שחלים ) הצדדים חלוקים גם בנושא זה ועל כך בהמשך), אין חולק כי בהרבה מובנים הרציונל זהה.

גם בענייננו כל אחד מהצדדים ניסה לשכנע את בית המשפט קמא כי ״מאזן הנוחות״ נוטה דווקא לטובתו )ובהמשך חזר על טיעוניו בעניין זה גם במסגרת הבר״ע שלפניי - ר׳ ס׳ 85-93 לבר״ע אל מול ס׳ 115-120 לתשובת המשיבות 1-2).

הבחינה "האם ננקטו על ידי מי מהצדדים היריבים ו/או ע״י צדדים שלישיים פעולות משמעותיות בנכסי העזבון שמצדיקים ניהולם ע״י מנהל עזבון״ או האם קיים חשש ממשי שיורש יקופח בעקבות פעולות יורשים אחרים בעיזבון, אוזכרו לא פעם כשיקולים אותם בוחנים בתי המשפט בהחלטתם אם למנות מנהל עיזבון זמני )ראו בש״א 2802/02 בת״ע 1530/01 פלונית נ׳ אלמונית, פורסם בנבו, 18.6.02 ; ת״ע 2140-11-14נ׳ פלוני, פורסם בנבו,6.7.2015; ת״ע )ת״א) 5650/99 עיזבון הברונית דה-רוטשילד, נ׳ עמותת בת דור, בס׳ 23 להחלטה, פורסם בנבו 28.6.1999).

מדובר, במילים אחרות, ב״מבחן ההכבדה" הקיים כתנאי למתן שורה של סעדים זמניים שמקורם בתקנות סדר הדין האזרחי )צווי עיקול, צווים להגבלת שימוש בנכס, צווים לתפיסת נכסים, מינוי כונס נכסים זמני ועוד).                                                                                                                                   

משזו מסקנתי לגבי התוצאה הראויה אבחן עתה אם קיימת מניעה למתן סעד זמני כאמור לאור עילות סף שונות אותן העלו המבקשות לפני בית המשפט קמא )ובית המשפט קמא נדרש להן בהחלטתו) ועליהן חוזרות המבקשות )כמו גם המשיבה 3 ) גם במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי.                                                                                         3

סמכות בינלאומית - סעיף 136 לחוק הירושה קובע כי "בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום-מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל". בין הצדדים קיימת מחלוקת אמיתית בשאלה אם המנוח היה בגדר תושב ישראל אם לאו ומכאן בשאלת התקיימותה של החלופה הראשונה. מחלוקת זו עודנה מתבררת לפני בית המשפט קמא. מכל מקום, אין מחלוקת כי החלופה השנייה מתקיימת בענייננו זאת משום שהמנוח הותיר אחריו נכסים בישראל, אף כי היקפם שנוי במחלוקת. מטעם זה קבע ביהמ״ש קמא כי בכל מקרה יש לבית המשפט בישראל סמכות לדון בירושת המנוח )סי 34 להחלטה).

המבקשות טוענות, כי "עצם העובדה שלבית המשפט הנכבד קנויה סמכות לדון בירושה, לא אומרת שמקרה זה מצדיק את הפעלת הסמכות״.                                                                                            5

כאמור לעיל, במקרה דנן לא סברתי כי קיימת בשלב זה הצדקה להקניית סמכות למנהל העיזבון הזמני "לנהל" את נכסי העיזבון )בין אלו הנמצאים בחו״ל ובין בישראל).

בשלב זה לא מצאתי כי קיימת הצדקה להקנות למנהל העיזבון הזמני סמכויות "לכנס" את נכסי העיזבון, לתפוס בהם חזקה או לבצע בהן פעולות לשמירה עליהם או על ערכם.

הוקנתה למנהל העיזבון סמכות ליידע כל גורם שימצא לנכון על מינויו ונסיבות מינויו ולקבל כל מידע, בין מגורמים מקומיים ובין מגורמים זרים, בנוגע לרכוש המנוח ועזבונו.

הקניית הסמכות נועדה לשם שמירת זכויות בעיזבון של צד )אזרח ישראלי שנמצא בישראל) הטוען לזכויות בעיזבון ואין לי כל סיבה לחשוב שהפעלת הסמכויות דווקא ע״י מנהל עיזבון זמני שימונה בחו״ל ) ונשאלת גם השאלה היכן שעה שמדובר לכאורה בעיזבון המפוזר על פני ארצות רבות) יהיה אפקטיבי יותר בכל הנוגע לאיסוף המידע.