עמ״ש 19796-09-17 צ. נ׳ צ.

* משפחה - יחסי ממון בין בני-זוג - איזון משאבים

2

3.    ביום 27.11.14 נחתם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, הסכם גירושין המסדיר
את כלל ענייני הצדדים אשר היו תלויים ועומדים בפני בית המשפט, ובכלל זה עניני
המזונות המשמורת והרכוש למעט עניין האופציות הנזכרות (להלן- הסכם הגירושין).

המחלוקת שבין הצדדים כפי שהובאה לפני ערכאה קמא

4.    בשניים חלקו הצדדים - האחד, מהי כמות האופציות לה זכאית המשיבה, אם
בכלל. ובכלל זה - האם היא זכאית למחצית כל האופציות בהן היו למערער זכויות, בין
אם הבשילו ובין אם לאו או שהיא זכאית רק לחלקה באופציות שהבשילו במועד
הקרע.

השני, מהו שווין של אותן אופציות. ואם נחדד הדברים - מהו המועד הראוי בו תהא
המשיבה זכאית להערכת שווין. בה בשעה שהמשיבה גרסה כי היא זכאית למחצית
מהתמורה שיקבל המערער במועד מימושן בפועל של האופציות, טען המערער כי
המשיבה זכאית אך ורק לשווין של אותן אופציות אילו היו ממומשות במועד הקרע.

חוות הדעת

5.     לצורך בירורן של הסוגיות שבמחלוקת מינה בית משפט קמא את פר' עמרי
ידלין, נשיא המכללה האקדמית "ספיר", כמומחה מטעמו לצורך מתן חוות דעת באשר
לאופן בו יש לחלק בין בני הזוג את האופציות המצויות ברשותו של הנתבע, אופציות
אשר נצברו במקום עבודתו וכתוצאה ממנה, במהלך חייהם המשותפים של הצדדים.

6.    ביום 18.2.16 הוסיף בית משפט קמא ונענה לבקשת המשיבה להוסיף ולהגיש
חוות דעת מטעמה בסוגיות הנדונות וזאת, בין השאר, בשל כך ש"מדובר בשאלה
חדשנית אשר טרם נדונה בפסיקה ולשם ההכרעה בה יש...צורך בחשיפת כלל
הנתונים, ההשקפות, הדעות וההמלצות הנוגעות לעניין".

מתוך שכך הגישה המשיבה את חוות דעתם של פר' שחר ליפשיץ וד״ר אסף חמדני
מיום 10.3.16 ואילו המערער הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר יואב מזא״ה מיום
15.5.16.

3

חוות דעת מומחה בית המשפט - פרי עמרי ידלין מיום 5.10.14

7. בחוות דעתו ציין פר' ידלין כי במועד הקרע היו למערער 27,782 אופציות שהיו
בשלות למימוש (VESTED) ואשר מועד פקיעתן היה בשנת 2013 ו- 2014 (היינו,
לאחר הקרע) וכי ביום 19.3.2013 הוחלפו אופציות אלו באופציות אחרות, בשלות גם
הן, ואשר מועד פקיעתן הינו בשנת 2019.

נוסף לכך, במועד הקרע היו למערער זכויות ב 3,000 אופציות נוספות, אשר במועד
הקרע חלקן היו בשלות וחלקן לא ואשר מועד פקיעתן בשנת 2017.

המומחה ערך חישוב לינארי, לפיו עבור כל אופציה המשיבה תהא זכאית למחציתה
כפול החלק היחסי בתוך תקופת ההבשלה בו היא חיה בשיתוף עם המערער. וקבע כי
בסך הכל זכאית המשיבה למחצית השווי של 29,652 אופציות, דהיינו, היא זכאית
לשווי של 14,826 אופציות.

פר' ידלין גרס בחוות דעתו כי בנדון עסקינן ב"אופציה של עובד" אשר אורך החיים
שלה אינו קבוע מראש בחוזה אלא הוא תלוי וקשור בעבודתו של המערער בחברה
וברגע שזה יפסיק לעבוד הרי שתקופת המימוש של האופציה (ולמעשה פקיעתה)
תקוצר לחודשיים בלבד. לפיכך, לצורך חישוב שווי של האופציה עבור המשיבה יש
לצאת מנקודת הנחה כי פקיעת האופציה תהא חודשיים לאחר מועד הקרע. לטענת
פר' ידלין כל עוד המשיבה היא שותפה של המערער הרי שהיא זכאית ליהנות מערך
הזמן של האופציה, כשם שהיא הייתה זכאית לחלק משכרו השוטף ואולם מרגע
שחדלו להיות שותפים, אין היא שותפה יותר בשכרו השוטף, ובאופן דומה אין היא
זכאית לחלק כלשהו בערך הזמן של האופציה. מתוך שכך, לסברתו של פר' ידלין,
המועד הרלבנטי לקביעת שווי האופציות הוא מועד הקרע ולא המועד המאוחר יותר
של המימוש בפועל המתרחש בתקופה בה הצדדים אינם שותפים כלל ועיקר באותו
נכס.

להבנת פר' ידלין, המשיבה זכאית למחצית שווין של האופציות שהבשילו קודם למועד
הקרע כערכן במועד הקרע ואילו בכל הקשור לאופציות שהבשילו לאחרי כן היא
זכאית למחצית שווין במכפלת החלק היחסי בתוך תקופת ההבשלה בו היא חיה
בשיתוף עם המערער וזאת ע"פ גישת כלל הזמן - ״Time Rule״ הנזכרת הן בפסיקה
הישראלית והן בזו האמריקאית.

4

לצורך חישוב זה, סבר פרופ' ידלין, כי מן הראוי למנות מומחה למימון.

ואם כן, לגישת פר' ידלין, יש להעריך שווי האופציות נכון למועד הקרע ולשלם למשיבה
את שווי חלקה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הקרע ועד למועד התשלום
בפועל.

לא כך סברו מומחי המשיבה -

חוות דעתם של מומחי המשיבה - פרי שחר ליפשיץ וד״ר אסף חמדני

8.     המומחים מטעם המשיבה הסכימו לקביעת פר' ידלין באשר לכמות

האופציות לה זכאית המשיבה. יחד עם זאת סברו כי המועד הראוי לחישוב שווי
האופציות שונה בתכלית מהאמור בחוות דעתו. לשיטתם, הערכת שווי מחצית
האופציות להן זכאית המשיבה צריך שתעשה במועד מימושן בפועל ע״י המערער ולא
במועד הקרע.

לשיטתם, כיוון שאין חולק כי האופציות, ברובן הגדול, הן נכס משותף ותוצר של
המאמץ המשותף המשפחתי הרי שהמתבקש הוא כי נכס זה יחולק חלוקה בעין בין
הצדדים ביום הקרע, שכן אך ורק חלוקה שכזו תקנה לכל אחד מהצדדים את הערך
הכלכלי המלא המגולם באופציות על סיכוייהן וסיכוניהן, מה שהוגדר על ידם - "השווי
הנאיבי של האופציות ביום הקרע בתוספת ערך הזמן של האופציות"¹, ואולם כיוון
שבנדון קיימת מגבלת עבירות של האופציות בתנאי החוזה ולא ניתן לבצע חלוקה
בעין שלהן טרם מימושן, הרי שראוי לבחור בחלופה הקרובה ביותר לחלוקה בעין
והיא חישוב ערכן ביום המימוש בפועל ע״י המערער.

מומחי המשיבה סבורים כי שגה פר' ידלין בגישתו, אשר אינה עולה בקנה אחד עם
הרציונל השיתופי והשוויוני העומד בבסיס דיני המשפחה בכלל והוראות     יחסי

ממון בפרט, בכך שלצורך הערכת שווי האופציה הוא מתבסס על גישה כלכלית אשר
אינה רואה בערך הזמן כנכס משותף של בני הזוג דבר המביא לפגיעה ממשית בשווי
הזכות שנצברה לבן הזוג וגישה שכזו לא ראוי להחילה במסגרת דיני המשפחה (סע'
19-20). מאידך חלוקה במועד המימוש בפועל וחישוב שווי האופציות במועד זה יהא
באלה לגלם לשני הצדדים את הערך האמתי הטמון בנכס ייחודי זה וכך יבואו לידי

¹ "השווי הנאיבי" מגלם את ההפרש בין שווי המניה למחיר המימוש (ראו עמי 6 לחוות דעת מומחי המשיבה)

5

ביטוי ערכי השיתוף הזוגי והשוויון העומדים בבסיס האיזון של נכסי בני זוג. רק
בחינת השווי של האופציות במועד המימוש תביא לידי ביטוי הן את השווי הנאיבי והן
את ערך הזמן שלהן. בכך יחסך הצורך בהערכות ספקולטיביות המתבססות על
מתודולוגיות להערכת שווי אופציות שאינן הולמות חברות הזנק.

לטענת מומחי המשיבה, דיני השיתוף הזוגי מחלקים בין הצדדים כל תועלת כלכלית
שצמחה במהלך הנישואים ללא קשר למועד מימושה, בנסיבות אלו באם יחושב שווין
של האופציות במועד הקרע עוד טרם מימושן בפועל ומיצוי הפוטנציאל הטמון בהן -
פוטנציאל שהוא הוא לב ליבו של הנכס, מהותו ותכליתו - היא לא תקבל כל תגמול
לתרומתה הכלכלית למשפחה, תרומה שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בזכאותו של
המערער לאופציות שצמחו והבשילו במהלך הנישואין וזכותו לממשן במועד הנראה
לו.

כאמור, לדברים אף משמעות רבה יותר כאשר עסקינן בחברות הזנק, כאשר במקרים
שכאלו נכון בן הזוג לוותר על קריירה משמעותית מתוך רצון לתמוך בבן הזוג האחר
מתוך שאיפה לחלוק בהצלחתו ולהיות "שותף לחלום". "החלום" בו חלקו בני הזוג
במהלך חיי הנישואין ימומש רק באמצעות הנפקה או רכישה בידי צד שלישי, לפיכך
יש לקבוע ולהעריך את שווי האופציה לאותו מועד - גם אם אפשר שערך מנית
החברה ירד כיוון שלא ימצא גורם המעוניין לרכשה.

ועניין נוסף - לגישת ד"ר מזא״ה יש להבחין בין אופציות סחירות לבין אופציות בלתי
סחירות, כדוגמת האופציות שבידי המערער. אופציות סחירות הינן נכס נזיל לכל דבר
ועניין והמחזיק בהן יכול למכרן, להעבירן, להורישן וכך הלאה. ערך הזמן באופציות
סחירות הוא חלק מובנה מהאופציה. מאידך, אופציות בלתי סחירות ניתנות לעובד
במסגרת עבודתו ושונות מהותית מאופציות סחירות הן בנזילות שלהן והן בעובדה
שערך הזמן אינו מהווה חלק מהותי מהאופציה ואינו שייך לעובד המחזיק באופציות.
רכיב הזמן מהווה למעשה גורם שמחוץ לאופציה, המהווה רכיב שכר, שנרכש עם
התמשכות העבודה של העובד בחברה. בכל שנה שהעובד ממשיך לעבוד בחברה, שכרו
מורכב ממשכורתו הישירה והתוספת לערך הזמן שנוספה לאופציה במהלך שנה זו. על
פי דיני המשפחה, רכיבים אלו מהווים הכנסה משותפת במהלך תקופת הזוגיות אך
אינם משותפים ממועד הקרע ואילך.

ואם כן, לגישת ד"ר מאז״ה יש לדחות את המלצות מומחי המשיבה לעניין ערך הזמן
אשר לגרסתם ניתן למשיבה עד למועד המימוש, שכן גישה זו, כך על פי המומחה,
תביא בהכרח לעזיבת העובד את מקום עבודתו, זאת על מנת להפסיק את שיתוף בן
הזוג לשעבר בחבילת השכר אליה הוא זכאי עבור עבודתו. רק מעבר למקום עבודה
אחר יאפשר לעובד להיפטר מהצורך להעביר לבן זוגו לשעבר חלק מהטבות השכר
שלו. לגרסת המומחה, בתי משפט בעולם קבעו כי ערך הזמן לאחר מועד הקרע אינו
נכס משותף לצדדים. משהבשילו האופציות, בן הזוג לשעבר זכאי למחצית שווי
האופציות במועד הקרע ומבלי להוסיף להן את ערך הזמן העתידי שהעובד יצבור
במקום עבודתו לאחר הפירוד.

בניגוד לעמדת מומחי המשיבה, סבר ד"ר מזא״ה כי העובדה שעסקינן באופציות שאינן
סחירות היא מהותית ולא טכנית גרידא ולפיכך ערך הזמן שלהן הוא רכיב שכר עבור
התקופה הרלוונטית.

8

ד"ר מזא״ה אף לא הסכים עם גישת מומחי המשיבה וההשוואה שערכו בין אופציות
לפנסיה תקציבית שכן, לטעמו, בניגוד למגבלות הנוקשות החלות על הפנסיה
התקציבית שאף לא ניתן באמצעות מודל כלכלי לתמחר את שווי הצבירה בפנסיה
התקציבית באמצע חיי העבודה של העובד, הרי ששווי האופציות להן זכאית התובעת
במועד הקרע ניתנות לתמחור באמצעות מודלים כלכליים, כדוגמת המודל אשר הציע
מומחה ביהמ״ש.

מכלל האמור סבור מומחה המערער כי יש להעריך את שווי האופציות על בסיס מועד
הקרע.

פסק דינו של בית משפט קמא

10 .   בית המשפט בפסק דין מקיף ומנומק, בחן וניתח את טענות הצדדים אחת

לאחת והגיע למסקנות אשר נומקו נמק היטב.

ביהמ"ש קבע כי על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון אשר בסע' 6 (ג) מאפשר
לבית המשפט, ע״פ שיקול דעתו, לקבוע את מועדי הביצוע של האיזון.

האופציות, במקרה זה, הוענקו בתקופת החיים המשותפים ומרבית האופציות היו
בשלות (היינו ניתנות למימוש) עובר ובסמוך למועד הקרע. מתוך שכך קיבל בית
המשפט את עמדת מומחה בית המשפט לפיה המשיבה זכאית למחצית מ - 29,652
אופציות המצויות בידי המערער, היינו היא זכאית לשווין של 14,826 אופציות.

11 .   אשר למועד חישוב ערך האופציות העדיף בית משפט קמא את עמדת מומחי

המשיבה. בית המשפט הבהיר כי אף שככלל, מועד הקרע הוא המועד הקובע לביצוע
פירוק השיתוף בין הצדדים ובמועד זה מבקשים בתי המשפט לסיים את כלל
המחלוקות הרכושיות של הצדדים על מנת שלא להותיר כל קשר כלכלי בין הצדדים
לאחר הפרוד (עקרון הפרידה הנקיה - clean break), ואולם על אף שכך, יש לא מעט
מקרים בהם יש לחרוג מעקרון זה, כך, כדוגמה, בני זוג אשר יש להם ילדים קטינים
עדיין מחויבים בקשר כלכלי בכל הקשור לדאגה לצרכיהם, ובדומה בכל הקשור
לחלוקת פנסיה תקציבית לגביה הזכות מתגבשת עם הגעת העובד לגיל פנסיה בכפוף
לצבירת שנות ותק מינימלי, נותר קשר כלכלי בין בני הזוג עד לפרישתו של בן הזוג
העובד מעבודתו.

9

בדומה, גם נכסים שמועד מימושם חל בזמן עתידי, לאחר מועד הקרע, נקבע על דרך
הכלל בפסיקה כי אלו יחולקו בעת גמילתם של אותם הנכסים העתידיים בין הצדדים.
מתוך שכך אף בנדון, כאשר עסקינן באופציות שמועד מימושן מאוחר למועד הקרע,
ראוי להמתין למועד המימוש לצורך הערכת ערכן.

בהמשך לכך קבע בית המשפט כי בנדון, הזכאות לקבלת האופציות התגבשה במהלך
חיי הנישואין עובר למועד הקרע, שכן זכאותו של המערער לאופציות הוקנתה לו
עובר למועד הקרע, על כן זכאית המשיבה לחלקה באופציות אלו. בית המשפט הבהיר
כי השאלה - "האם ימשיך ויעבוד הנתבע (= המערער דנן - ה.ש) עד למועד מימוש
האופציות, אינה שאלה שביהמ״ש והתובעת רשאים לקבוע, אלא הבחירה בידי הנתבע
עצמו".

בית המשפט הוסיף ודן בשאלה העובדתית האם בנדון הוענקו האופציות למערער
עבור תקופת עבודה בעבר או כתמריץ לעבודה עתידית והאם תקופת החיים
המשותפת חפפה לתקופה בעבורה הוענקו האופציות וקבע כי בנדון אין לקבל את
הטענה כי עסקינן באופציות שהתנאי לקבלתן הוא עבודת העובד.

12 . בית המשפט סבר כי טעם נוסף המצדיק את הערכת שווי האופציות במועד
מימושן נעוץ בעובדה כי לצורך הערכת שווי האופציה במועד הקרע אנו נדרשים
להערכה ספקולטיבית, וביתר שאת כאשר עסקינן באופציות של חברות הזנק, וסבר
כי ראוי שבן הזוג יזכה בערך ממשי ולא יסתפק בהערכה ספקולטיבית טרם מומש
מלוא הפוטנציאל של האופציה. אישוש לקושי העולה מהערכת אותו נכס ייחודי בו
עסקינן - אופציות שאינן סחירות - מצא בית המשפט בכך שאף מיסוי הטבת
האופציות נדחה לעת מימושן תחת מועד הקצאתן וזאת בשל הקושי להעריך את
שווין האמתי קודם למימוש בפועל.

13 . בית המשפט לא קיבל את עמדת מומחה בית המשפט לפי יש לראות באופציות
כחלק משכרו השוטף של המערער וממילא במועד הקרע אין המשיבה זכאית לערך
הזמן שצוברת האופציה לאחר מועד הקרע. בית המשפט קבע כי מתן אופציות
בחברות הזנק מהווה לרוב דרך לתת לעובד הטבה תחת קבלת שכר גבוה יותר אותו
אין המעביד יכול להעניק לעובדו, וזאת בתקווה שהעובד יקשור עצמו לחברה ישקיע
בה וכאשר זו תבוא לתכליתה (EXIT) הוא יהנה מן הרווחים, לפיכך באותו חלום של

10

זכיה ברווח שותפים שני בני הזוג כאשר האחד מקבל את זה ששכרו של בן זוגו יפחת
על מנת שבעתיד אפשר שיזכה לרווח גדול יותר כתוצאה מכך. כיוון שבשלותן של
האופציות הנדונות הייתה עוד קודם למועד הקרע הרי שבן הזוג ראוי שיהנה ממכלול
הרווח שנצבר מתקופת "השכר הנמוך" עד למועד הקרע, רווח זה מתגבש אך ורק
במועד המימוש.

בית המשפט סבר שאין להסכין עם כך שבן הזוג יפסיד פעמיים - פעם כאשר צומצמה
השתכרות בן זוגו נוכח קבלת האופציות תחת שכר גבוה יותר ופעם שניה כאשר
מימוש האופציה יעשה בערכים נמוכים להבדיל מערכם הצפוי במועד המימוש בפועל.

תמיכה לגישתו, לפיה אין עסקינן באופציות הניתנות כנגד תנאי הישארותו של העובד
בחברה, מצא בית המשפט בעדות אחד העובדים אשר עזב את החברה ב - 2012 ועודו
מחזיק באופציות, ובכך שהמערער עצמו עזב את החברה בין השנים 2010-2013 ועל
אף שכך האופציות נותרו ברשותו.

אחר שאמרנו מושכלות יסוד כלליים אלו נעבור ונבחן את טיבן ומהותן של האופציות
אותן קיבל המערער במסגרת עבודתו בחברה ומתוך כך נבחן מהו המועד ראוי ביותר
להערכת שווין.

האופציות ומהותן

38.   הענקת אופציות לעובד משמשת כתוכנית הטבה הניתנת לו ע״י המעביד או
המעסיק. העובד מקבל אופציות אשר ניתנות למימוש לאחר תקופה מסוימת המכונה
תקופת ההבשלה (Vesting Period), אשר בסיומה הוא זכאי לממש את האופציות
ולקבל תחתן את מניות החברה. עובד שמימש את זכותו לרכוש את מניות החברה
עשוי ליהנות מהטבה כספית שהיא ההפרש בין מחיר המימוש (Exercise Price) בעת
המימוש ובין מחיר ההקצאה. משך תקופת ההבשלה, כמו גם התנאים האחרים
הנוגעים לאופציה, אפשרויות מימושה, סחירותה וכיוצ״ב נקבעים לרוב בחוזה למתן
האופציות שבין העובד לחברה (בין אם הוא חלק מחוזה העבודה ובין אם מסמך
החיצוני לו), ואלו עשויים להשתנות מעובד לעובד לפי מעמדו, כישוריו, תנאי השוק
וכו' ראו - (ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש הלכה למעשה, עמי 287 לד וכן ראו - ע״ע
(ארצי) 182/07 מיקרוסופט ישראל בע״מ ני רוני גרושקה [פורסם בנבו] (2007);    (ת״א)

4819/03 עובדיה מזרחי נ' בכורים מ.ג. סוכנות לביטוח (1993) בע״מ [פורסם בנבו] (2008)).

ובדומה מבהיר המלומד עו״ד שמעון לביא, את מהותן של האופציות לעובד בספרו -
אופציות לעובדים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"א-2001. עמי 16 :

"הגדרת כתב אופציה על מניות לעובד היא "תעודה המעניקה זכות
לעובד תאגיד שהוציא את התעודה, לרכוש בעתיד מניה של תאגיד,
במחיר, בתנאים ובמועד בעת הנפקת התעודה...Stock Option אינו
שכר עבודה, ואינו תשלום או גמול כספי מכל סוג שהוא. למעשה, אין
הוא סכום כספי כלל, אלא זכות עתידית"

39.   מתוך ההגדרה הנזכרת לאופציות המוענקות לעובד הרי שעסקינן בזכות
עתידית, זכות אשר למעשה מתגבשת ומוציאה את פריה במועד מימוש האופציה.
במועד זה אפשר שערכה של המניה המתקבלת תחת האופציה יאמיר ויביא למחזיק
האופציות רווח ניכר ומשמעותי ואפשר אף שמניה זו לא תגשים את הציפיות שתלו

בה וערכה יהא נמוך ואולם נדע בוודאות את הדברים אך ורק במועד המימוש.
הדברים אמורים ביתר שאת בכל הקשור לאופציות המחולקות לעובדי חברת הזנק,
כאשר יש צפייה כי החברה תמקסם את שוויה או שתימכר לחברה אחרת ואולם
הפער שבין המצב קודם למכירה, אשר אולי תבוא ואולי לא, לבין שוויה לאחר
המכירה אפשר שיהיה עצום, וכך מצאנו לעניין זה בתע״א (ת״א) 12403-09 נאיל חדאד
ני מוביליקום בע״מ [פורסם בנבו] (2012) -

"היתרון הגדול בהחזקת מניות של חברת סטארט אפ כדוגמת
הנתבעת אינו בשווין נכון להיום, אלא כאמור בתקווה...שהחברה
תירכש על ידי חברה גדולה אחרת" (ה.ש)

40 .    לרוב שאלת איזונן של האופציות בין בני זוג תהא תלויה, בין השאר, במניע
להענקת האופציות, אפשר שמניע זה הורתו בהכרת המעניק בתרומת העבר של
העובד לחברה ואפשר שהורתו ברצון המעניק כי העובד יישאר בחברה ויתרום לה
בעבודתו. לו כך יצויר הרי, שלכאורה, פרק הזמן בו עובד העובד בחברה לאחר מועד
הקרע עד להבשלתן של האופציות הוא פרק זמן בו אין ראוי לשתף בפריו את בן הזוג
השני שכבר אינו שותף לו, ואולם אין הכרח שכך הם פני הדברים ועמד על דברים כב'
הש' גייפמן בפסק הדין בתמ"ש (ת"א) 17652/03 פלונית ני אלמוני[פורסם בנבו] (2007) -

"התניית הזכות לממש את האופציות בהישארות העובד במקום
העבודה לתקופה נוספת אינה בהכרח מעידה על כך שהאופציות
ניתנו גם עבור העבודה בתקופת העבר. אם עבודת העבר נעשתה ע"י בן הזוג במהלך
הנישואין - המדובר בנכס בר איזון או בר שיתוף, אף אם העובד
נדרש להישאר במקום עבודתו גם לאחר מועד הפירוד או מועד
התום האיזון, כתנאי                   למימוש                   הזכויות...

כל עוד ניתנו האופציות כפיצוי עבור עבודת בן הזוג במהלך
הנישואין, המשך הדרישה להעסקה הוא אך ורק תנאי, אך אינו
משנה את הזכות החוזית שכבר קיימת ועומדת לרשות
העובד...אם תקופת העבודה שעבורה ניתנו האופציות חפפה את
תקופת הנישואין המדובר בנכס בר שיתוף או בר איזון. אם
קיימת חפיפה חלקית - תחשיב השיתוף או האיזון יתבצע לפי
כלל הזמן "time rule", המשקלל את תקופת העבודה במהלך
הנישואין ביחס לתקופת העבודה הכוללת שעבורה ניתנו
האופציה, כמקובל בחלוקת נכס פנסיוני בין בני זוג".

24

מיד יאמר, כי בנדון לתכלית מתן האופציות בעניין דנן חשיבות פחותה ומיזערית , אם
בכלל, שכן מוסכם על הצדדים כי עיקרן ורובן של האופציות הבשלו קודם למועד
הקרע, היינו שגם אם מתן האופציות נעשה בתמורה לעבודה עתידית של המערער
הרי שהמערער נתן את מלוא תמורתן בעבודתו בחברה בתקופת הנישואין, שהרי
האופציות בשלו והיו בנות מימוש קודם למועד הקרע.

כעת משבשלו האופציות, נדרשים אנו לשאלה אחת ויחידה - האם ראוי להעריך את
שווין במועד הקרע, המאוחר למועד הבשלתן או במועד מאוחר יותר בו אפשר שיפיקו
רווח רב יותר למחזיק בהן - היינו מועד מימושן בפועל.

לו מדובר היה באופציות עבירות וסחירות המענה לכך היה פשוט וקל - המשיבה
הייתה מקבלת לידיה או לידי נאמן מטעמה את האופציות עד למועד בו חפצה הייתה
לממשן, דא עקא שהאופציות שבנדון אינן סחירות ולא ניתן להעבירן לאחר, כך
שהמשיבה שהינה בעלת זכות באופציות בהיותן - "נכסי בני הזוג" כהגדרת הדיבור
בסע' 5 לחוק יחסי ממון, יכולה לקבל מהמערער אך ורק את שווין - אלא שנדרשים
אנו לברר, כאמור, מהו המועד הראוי להערכת שווין.

41.    מיד נאמר - בנדון אנו מוצאים לבכר ולהעדיף את גישתו של בית משפט קמא
התואמת לחוות דעתם של מומחי המשיבה ונוגדת לחוות דעתם של מומחה בית
המשפט ומומחה המערער, לפיה ראוי להעדיף בנסיבות דנן, העוסקות באופציות
שאינן סחירות, שרובן המוחלט הבשיל בתוך תקופת הנישואין, את מועד המימוש
בפועל כמועד להערכת שווין לצורך איזון שווי זה בין הצדדים.

אנו סבורים כי בהתייחס למיוחדות ולייחודיות של נכס זה, אופציות בלתי סחירות
בחברת הזנק, תיושם התכלית העומדת מאחורי חוק יחסי ממון - חלוקה שוויונית
והוגנת של הנכסים שנצברו על בני זוג - באופן המיטבי והראוי אך ורק באם אלו
תוערכנה במועד מימושן בפועל.

במילים אחרות - מועד הקרע ה-1.3.12 ראוי שישמש בנדון כמועד הקובע לבחינת
היקף נכסי בני הזוג אותם יש לאזן בניהם, אך אחר שמצאנו את שיעורן וכמותן של
האופציות אותן ראוי לאזן בין הצדדים, יבחן ערכן של אופציות אלו במועד מאוחר
יותר - מועד מימושן בפועל וזאת מכוח סמכותו של בית המשפט ע"פ סעי 6 (ג) לחוק
יחסי ממון.

25

42.   הטעם לכך שאנו מעדיפים מועד הערכת שווי האיזון לגבי האופציות למועד
המאוחר לאיזון שווי כלל הנכסים נעוץ, כאמור, במהותו וטיבו של נכס זה. ערכי
האופציה בתקופה הקודמת למימוש אפשר שיהיו זניחים ביותר אל מול מימושן אחר
רכישת החברה ע״י חברה אחרת. הציפיה לרווח, אותה ציפיה שזרעיה נטמנו כבר
במהלך תקופת הנישואין, אפשר שתבוא לידי מימוש אך ורק עם מימושן בפועל של
האופציות. אומנם, כפי שציינו לעיל, אפשר שתוחלת זו תכזב והחברה לא תצליח
להגיע לשווי המצופה או אז המחזיק באופציות יפסיד שכן אפשר שהסך שיבוא לידיו
אף יפחת מהסך אותו היה מקבל לו היה ממש את האופציות במועד הקרע ואולם זהו
סיכון אותו מוכן ליטול בן הזוג, ובנדון מוכנה המשיבה ליטול על עצמה.

המשיבה למעשה עומדת וטוענת לפנינו - אני מעוניינת לקחת ולחלוק באותו סיכון
שבהמתנה והציפיה לפירות האופציה באופן שווה לבן זוגי, אנו חולקים באותה
תקווה ובאותה ציפייה, נזכה בהתגשמותה יחדיו או שנתאכזב במידה שווה, אך ברצוני
למצות את אותו פוטנציאל הקיים בנכס שנרכש במאמץ הזוגי המשותף, כשם
שממצה אותו בן זוגי - המערער, זכותנו באותו נכס היא שווה, למצער בכל הקשור
לאופציות שהתקבלו ובשלו במהלך תקופת הנישואין ועד למועד הקרע. ואכן אנו
מסכימים עם טענה זו - אין כל סיבה כי אחד מבני הזוג יוכל למצות את אותו נכס
באופן מיטבי יותר מחברו.

43.    כפי שציינו לעיל, לו עסקינן היה באופציות סחירות אשר בשלו, יכולה הייתה
המשיבה לקבל לידיה את האופציות בעין ולשקול את מימושן במועד המתאים לה
ואולם דבר זה אינו אפשרי נוכח אי סחירותן של האופציות וכפי שאומר מומחה בית
המשפט פר' ידלין בחוות דעתו -

"אילו הייתה זו אופציה רגילה, היינו מבצעים את החלוקה בעין
- כלומר ההינו דורשים ממר צ. להעביר לגב' צ. מחצית מן
האופציות . חלוקה כזו אינה אפשרית בענייננו משום שחוזה
האופציות אינו מאפשר למר צ. להעביר את האופציות לאדם
אחר"

מעת שלא יכולה המשיבה לקבל את חלקה באופציות בעין הרי שאופן הביצוע הקרוב
ביותר לאיזונן בין בני הזוג יהא קבלת ערכן במועד המימוש בפועל. הערכת שווי
האופציות במועד הקרע תיתן לנו ערך חלקי או ספקולטיבי של האופציה, ערך שאולי
מתאים למסגרות כלכליות או מיסויות אחרות אך לא למסגרת האיזון המשפחתי בו
צד זכאי לאותו שווי בנכס לו זכאי בן הזוג האחר. הותרת בן זוג אחד עם נכס שניתן
לממש את פוטנציאל הרווח הגלום בו אל מול בן זוג אחר המנוע מכך, מותירה את בני

26

הזוג במצב של חוסר איזון תחת האיזון אליו אנו חותרים ואין זה ראוי לאמץ דרך
ביצוע שכזו.

44.   בהתייחס לקו מחשבה זה, אין זה משנה כי ניתן להעריך בהערכות חשבונאיות
כאלו ואחרות את ערכן של האופציות נכון למועד הקרע, כגון הנוסחה הנוהגת של
black & schoies הנזכרת בחוות דעתם של מומחה בית המשפט, פר' ידלין, ומומחה
המערער, ד"ר מאז״ה, שכן מיצוי אמתי והוגן של הפוטנציאל הגלום באופציה זו,
פוטנציאל אליו שואף והוא עניינו של בן הזוג - ולא הערכה כללית של ערכה לצרכים
כלכליים ומסחריים - יעשה אך ורק במועד המימוש עצמו. זאת מעבר לכך שבנכס כה
ייחודי כמו אופציה בלתי סחירה של חברת הזנק אין מקום להיזקק לערך ספקולטיבי
כאשר צד מעדיף ובצדק את ערכו האמתי של הנכס גם אם הדבר "יעלה" לו בהמתנה
נוספת לקבלת אותו ערך (ולעניין הקושי בהערכת שווין של חברות הזנק פרטיות
בנקודת זמן מסויימת ראו באריכות דברי כב' הש' דנציגר ורובינשטיין בעניין רע״א
779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע״מ ני שאול ממן (2012).

45. דומה כי התכונות הייחודיות המאפיינות אופציות בלתי סחירות המוענקות
לעובד קיבלו את ביטוין אף בדיני המיסוי, כך הובהר בסע' 102 לפקודת מס הכנסה כי
הכנסתו של עובד מהקצאה של זכות (ואופציה בכלל זה) שאינה רשומה למסחר
בבורסה לא תחויב במס במועד ההקצאה, ובקובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה הובהר
לעניין זה -

"החריג לאמור לעיל הוא במקרה של הקצאת זכות, שאינה רשומה
למסחר בבורסה, לרכישת מניה (גם אם המניה רשומה למסחר).
הקצאת זכות כאמור תתחייב במס לפי סעיף 2(1) או 2(2) רק בעת
מכירתה או בעת מכירת המניה שמקורה באותה זכות (אך לא בעת
המרתה למניה). ההתייחסות השונה לזכות שאינה רשומה נובעת, בין
היתר, מהיותה, לעתים קרובות, זכות אישית שאינה ניתנת להעברה,
ולאור הקושי הממשי הקיים בהערכת שוויה "(ה.ש; וראו לעניין זה

27

באריכות ע״מ (מרכז) 30776-06-12 הנרי שטרקמן ני מס הכנסה פקיד
השומה נתניה [פורסם בנבו] (2015)).

ועוד - יש שאף הביעו עמדתם כי אופציות בלתי סחירות של חברה פרטית שאינה
נסחרת בבורסה הן למעשה חסרות ערך או בעלות ערך שאינו ניתן להערכה, כך סבר,
כדוגמה, כב' הש' אלטוביה מגן בבע״מ (ת״א) 43833-02-10 דוד ניצן ני פקיד שומה גוש דן
[פורסם בנבו] (2013)-

"לאופציות שהוענקו למערער אין שווי שוק, מאחר שאין כלל אפשרות
לסחור בהן והן אינן ניתנות להמרה לכסף. למצער שווין מוקשה
למדידה, שהרי תכלית תנאי הסחירות שנקבע בידי בית המשפט
העליון, בין היתר היא קביעה נוחה של שווי ההטבה מבלי להידרש
לשימוש במודלים כלכלים מורכבים שעה שהמחוקק סיפק את
"המודל" הקבוע בסעיף 3(ט)"

ההבדל המובנה שבין אופציות סחירות לאלו שאינן סחירות לצורך הערכתן וקבלת
שווין מובהר הבהר היטב בפסק דינה של כב' הנשיאה הש' א. חיות בעניין -

"את דחיית המס הקבועה בסעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה יש לפרש באופן
מצמצם המחיל את הדחייה רק על אופציות שאינן סחירות, אשר
לגביהן קיים קושי לקבוע את שוויה של טובת ההנאה הניתנת לעובד
במועד ההקצאה... ודוק, מיסוי אופציות סחירות בעת הקצאתן איננו
מיסוי ספקולטיבי הנשען על הכנסה עתידית העשויה לצמוח לעובד,
אלא מיסוי של הכנסה קונקרטית שנצמחה לו כבר במועד ההקצאה." (ה.ש; עא 7034/99 פקיד שומה
כפר סבא ני יאיר דר, [פורסם בנבו] (2004)

46 . כשם שדיני המס אינם "אוהבים" הערכות ספקולטיביות ומעדיפים להיצמד
לערכים "אמתיים" ככל הניתן, כך דיני המשפחה מעדיפים עמידה על קרקע יציבה
תחת שימוש בניחושים והערכות. בנסיבות אלו העדפת מועד המימוש על מועד אחר
דוגמת מועד הקרע, לצורך הערכת שוויה של האופציה לצורך איזונה בין בני זוג -
ברורה מאליה, נכס אשר זכויות בני הזוג בו שוות ואין כל עילה וסיבה לכך שינוצל על
ידי כל אחד מהם באופן שונה.

דומה כי חידוד והבהרה לדברים ניתן למצוא דווקא בדוגמה המובאת ע"י מומחה בית
המשפט בחוות דעתו. המומחה מציג דוגמה לפיה ערך חברה יקבע בהתאם לתוצאות
פסק דין במשפט המתנהל כנגדה, כאשר פסק הדין אמור להינתן לאחר מועד הקרע,

28

אם החברה תזכה במשפט ערכה יעמוד על מיליון דולר אך אם תפסיד תהא חסרת כל
ערך ושוויה יעמוד על 0 . טוען המומחה כי במצב דברים כזה כאשר סיכויי ההצלחה
במשפט עומדים על 50% ניתן להעריך את שווי המניות בחצי מיליון ₪, ואולם
לטענתנו בהתייחס לרציונל העומד מאחורי דיני המשפחה בכלל וחוק יחסי ממון בפרט,
אין ראוי לנקוט בדרך זו ויש להמתין לתוצאות המשפט, על מנת שבן הזוג יזכה ב"ערך
האמיתי" של החברה תחת שיקבל לידיו את "הערך משוער" (אלא אם כן מסכימים בני
הזוג לחלוק ע״פ הערך המשוער) ערך שאינו אלא בגדר ספקולציה וניחוש, ובמיוחד
אמורים הדברים בעניינן של אופציות הניתנות לעובד בחברת הזנק, עת הפער בין
הערך המשוער לערך האמתי עלול להיות עצום.

47.   יישום נאה לגישה בה אנו אוחזים לפיה יעדיף בית המשפט למשפחה מכוח
סמכות ע"פ סעי 6 (ג) לחוק יחסי ממון את הערכת שווי הנכס במועד מימושו תחת
מועד הקרע, ניתן למצוא בפסק דינו המקיף של כבי השי יהורם שקד       (ת״א)

48482/07 ש.מ ני א.מ [פורסם בנבו] (2011) באותו עניין מצא בית המשפט כי ראוי
להמתין עד למועד מימושן של מניות חברה שאינן נסחרות בבורסה לצורך איזון שווין
מאשר לקבוע שווי זה על בסיס הערכה אקטוארית במועד הקרע -

"לצורך בחינת משאבי הצדדים (מועד הקרע), נקב המומחה בערכן של
המניות נכון למועד זה וקבע כי שוויין בניכוי מס, עומד על 79,605
₪...תחשיב זה, היה נכון אם וככל שמשאבי הצדדים היו נזילים
ובשליטתו של כל אחד מהם, אולם אין זו דרך המלך כאשר מי
מהצדדים מחזיק במשאב שאיננו ניתן למסחר...כאשר אנו עוסקים
בנכס שאיננו ניתן למסחר יש להורות אחרת. כאשר שוויו האמיתי
של הנכס ייקבע במועד מאוחר יותר - בין במועד בו ניתן יהיה לסחור
בו ובין במועד בו יימכר בפועל - הרי שאין לזקוף לזכותו של בעל
הנכס את שוויו הווירטואלי של הנכס, אלא יש להמתין עד לבירור
שוויו אמיתי של הנכס. שווי אמיתי ונכון משמעותו, שווי הנכס במועד
הראשון בו ניתן יהיה למכור את הנכס או להסב את הזכות תמורת
סכום שווה כסף כלשהו. לאור האמור לעיל, אל לו לבית המשפט
להתעסק בניחושים ובהערכות לגבי "שוויו" של הנכס במועד הקרע,
ובדרכים כאלה ואחרות, לשערך שווי זה נכון למועד עריכת הדו״ח
ו/או למועד איזון המשאבים בפועל. אם וככל שניתן משקל לשווי
הנכס במועד שקודם לחלוקתו בפועל - ולהזכיר, עסקינן בנכס שאיננו
בר מסחר - הרי שנקבל תוצאה שאיננה צודקת ואף חוטאת
לתחשיבים כלכליים הוגנים, כגון חישובי מס כעת בגין אירוע מס
עתידי, שאם וככל שיארע, אין לדעת מה יהיה שיעורו המדויק. לפיכך,
באופן חריג לתחשיבי שווי משאבים במועד הקרע, יש להורות כי
במקרה דנן ערכן של המניות יחושב במועד הראשון בו ניתן יהיה
לקבוע את שערן הנכון, ובכלל זה, במועד בו המניות תהיינה סחירות.
בהולכי בדרך זו, אני מבטיח שוויון מוחלט בין הצדדים, הן למועד
מימוש הזכות והן לשווי הזכות" (ה.ש)

29

ודומה כי יפים הדברים לנדון דנן ככפפה ליד.

48.   בנדון הובאו ראיות רבות לקושי בהערכת האופציות הספציפיות של חברת
ההזנק בה אנו דנים. כך מסמך כתב נאמנות של הנאמן, ג.ל.ע. נאמנויות 102, מיום
6.3.07 יש בו ללמד כי עסקינן באופציות שאינן סחירות וכי החברה בחרה להפקידן
בידי נאמן בהתאם להוראת סע' 102 לפקודת מס הכנסה וממילא המערער לא שילם
עבורן מס בעת קבלתן, אופציות אלו יוותרו בידי הנאמן עד למימושן.

בדומה, עו״ד שובל מוקד, אחראית על תחום אופציות עובדים במשרד עורכי דין
גולדפרב -זליגמן בעלים של ג.ל.ע נאמנויות 102, הנאמן של החברה עד לשנת 2012,
אישרה בחקירתה כי לא ניתן לקבוע שווי מניה של החברה בכל רגע נתון. לעניין
האופציות גרסה כי -

"בכל רגע נתון, כל עוד אין אירוע מס והאופציות האלה מוחזקות
בנאמנות לפחות לצרכי מס, לא נעשות הערכות שווי ואין צורך
בזה. אני רוצה להגיד הערכות השווי, האופציה יכולה לפקוע
מחר, יכולה להיות לא ממומשת. החברה היום יכולה להיות שווה
איקס ומחר משהו אחר "(רי פרטי עמי 20, שוי 7-16).

ומה לנו יותר מעדותו של מר י. ט., בעליה של החברה עצמו, אשר הודה כי אינו יכול
להעריך את שווי המניה של החברה בזמן נתון -

ש. אתה יודע להגיד לי שאתה אומר שהחברה הולכת להנפקה, לפי
איזה שווי מניה.

ת. אי אפשר לדעת כלום. זה שוק שבו עד שזה לא נגמר, אי אפשר
לדעת שום דבר, זה יכול להיות גבוה וזה יכול להיות אפס.

...

ש. אנחנו מדברים על מניות קומנט.

ת. כן, ולזה אין ערך שאפשר לנקוב אותו. למניות קומנט אין ערך
נקוב, אלא אם כן היתה עסקה ובמקרה הזה לא היתה עסקה. יש
רואי חשבון שתפקידם לשערך את מניות הבסיס מול המניות שקנו,
הערך של החברה בשנת 2014 היתה עסקה שקרובה ל- 180 מיליון
דולר למניות סוג D או E . אלה המשנות שקנו המשקיעים.
ההבדלים בין זה למניות קומנט הם עצומים. זה יכול להיות 50% או
80%. לשאלתך לגבי ערך היא שאלה חשבונאית שלא אני יכול לענות
עליה (ה.ש; פרו' עמי 40, שוי 7- 20).

49.    ולסיום - בחוות דעתו טען מומחה בית המשפט כי יש להעריך את שווי
האופציות למועד הקרע כאופציות אשר מועד מימושן יפקע תוך 60 יום וזאת בשל
טענתו כי על פי תנאי החוזה למתן האופציות פוקע מועד המימוש חודשיים אחר
פרישת העובד מעבודתו. לפיכך יש להתייחס למועד הקרע כמועד בו חדלו בני הזוג
"לעבוד" יחדיו ביצור הכנסותיהם וממילא מועד פקיעת המימוש יהיה חודשיים לאחר

30

מועד הקרע. אלא שקביעה עובדתית זו אינה עומדת אל מול העובדות העולות
מהראיות שהונחו לפני בית המשפט. כך הוכח כי אחד מעובדי החברה, מר רועי
גבריאל, אישר בחקירתו כי עזב את החברה בשנת 2012 ועדיין הוא אוחז באופציות
של החברה (ר׳ פרו' עמ׳ 63, שו׳ 8-14). גם המערער עצמו הפסיק לעבוד בחברה בין
השנים 2010 ועד 2013 והאופציות נשמרו לו בשנים אלו ואף קיבל בשנת 2011 עוד
3,000 אופציות ומכאן אתה למד כי החברה לא הפקיעה את האופציות מעובדיה גם
בעת פרישתם מעבודה, ענין שיש בו ללמד כי האופציות אינן בהכרח תמורה לעצם
עבודתם בחברה ועבודתם בחברה אינה מהווה תנאי לקיומן.

50 . בעניינו אף יותר מכך, והדברים נרמזו לעיל. למעשה, כיוון שעיקר האופציות
בשלו כבר במועד הקרע, יכול היה המערער לממשן ולקבל תחתן את מניות החברה -
אך הוא מטעמיו שלו בחר שלא לעשות זאת. לגרסתו, כפי שנטענה על ידו לפנינו בדיון
שהתקיים בערעור, לא מימש את האופציות במועד הקרע כיוון שלא יכול היה לעשות
זאת בשל תניות כאלה ואחרות שבחוזה למתן האופציות, אלא שחוזה זה כלל לא
הוצג לפנינו כראיה ולמעשה מתוך הראיות שהובאו לפני בית המשפט ניתן להיווכח כי
טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר. כך הוכח כי אחת העובדות בחברה, הגב' ט. ב.,
מימשה את האופציות שהיו ברשותה ואלו הפכו למניות שעודן מוחזקות בידי הנאמן,
ומכאן שהמערער יכול היה לנקוט באותה דרך ואז היו למשיבה שטרי מניה המוחזקים
בידי הנאמן, ולא היינו נדרשים כלל לסוגיה שלפנינו - כאמור התוצאה הקרובה ביותר
לאיזון בעין בנדון תהא בהערכת שווי האופציות במועד המימוש בפועל.

51 . סוף דבר בנדון ראוי לקבל את גישת בית המשפט קמא לפיה שווי האופציות
להן זכאית המשיבה יוערך במועד מימושן בפועל בדרך המפורט בפסק דינו של בית
משפט קמא.

מתוך שכך - הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ אשר ישולם לידי המשיבה תוך 30
יום שאם לא כן יווספו לסך הפרשי הצמדה וריבית כדין.

העירבון שהופקד ע״י המערער במזכירות בית המשפט להבטחת הוצאות המשפט
יועבר לידי המשיבה באמצעות באת כוחה כחלק מסך ההוצאות האמור.

31

52 .    ניתן לפרסום ללא פרטי שמות הצדדים.

ניתן היום, ד׳ תשרי תשע״ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

מיכל ברנט, שופטת                     צבי ויצמן, שופט

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו

מיכל ברנט 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

חנה קיציס, שופטת

הקש כאן

32