חיוב גט לאשה שברחה לחו"ל תיק 1086123/1

 האם כפיית אשה להתגרש צריכה בית דין?

הצדדים נמנים על הפוסקים כדעת מר"ן שלא קיבלו עליהם חרם דרבנו גרשום. לעיל כתבנו כי יסוד מוסד הוא שאין בית הדין רשאי לפסוק את הדין בלא שיישמעו טענות בעלי הדין מפיהם ודנו אם יכולים לפסוק הדין שלא בפניהם.

עיקר הדין היה פשוט לנו שלחייב אשה לקבל את גיטה הוא עניין הצריך בית דין ואינו נידון בדיין יחיד.

טעמי ההלכה של עמידת בעלי הדין לפני הדיין
בטרם ניגש למשמעות ההלכה של דין שלא בפניו במקרה דנן, וכדי לשפוך אור נוסף על נידון זה, נברר את הנימוקים ההלכתיים שכתבו רבותינו על עמידת בעלי הדין בפני הדיינים.
כפי שראינו בסימן יג, בית הדין הגדול אינו יכול לפסוק על פי שמיעת הטענות ששמעו ב"ד קמא, והנימוק להלכה זו כפי שהובאה לעיל בלשונו של מר"ן הוא מפני שלא עמדו בעלי הדין בפני ביה"ד הבא לפסוק דינם. כך היא גם ההנחה הרווחת בתשובת הרשב"א שצריך שיהא דין זה מתקיים בנפשות, ורק בממונות ניתן לפסוק גם שלא בפניהם, וצריך לבחון מהו המחייב עמידה זו של בעלי הדין בפני הדיינים

ואמנם הבנה זו שמבין הב"ח בגדר זה של חיוב עמידה, קצת קשה שכן לולי דבריו היינו אומרים שגדר זה הינו תנאי במציאות זו כשבעלי הדין נמצאים בפני הב"ד אז הם צריכים להיות עומדים, ברם עצם הצורך שיהיו בפני בעלי הדינים כדי להשמיע טענותיהם דבר זה לא נילמד מכאן. והנפק"מ היא היכן ששולחים טענותיהם כתובים לפני ב"ד, וכפי פסיקת הרמ"א (סימן יג סעיף ג), הרי שגם אם נפטרנו ממציאות זו שיהיו עומדים עצמם לפני בית הדין ומספיק שכתבי הטענות נמצאים בפני בית הדין ודומה הדבר כאילו הם עצמם נמצאים בפנינו, האם הב"ח יצריך עדיין את נוכחותם כיון שהם לא עומדים בפנינו בפועל, ודבר זה קשה. ועוד יעויין בתורת חיים (שבועות דף ל) שלומד מהפסוק ועמדו שאין חובה על בעלי הדין לעמוד אלא החובה על הדיין להשוות את שני בעלי הדין זה, וכך אכן יוצא מפסיקת מרן שהובאה לעיל, נמצא א"כ שמקור הדברים אינו יכול להילמד מפסוק זה שלומד ממנו הב"ח את הדין שפסיקת הדין צריכה להיות לפני בעלי הדין

חיוב גט בחו"ל

 בהיעדר סיכוי לשלום בית, אין לבית הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש. אין כאן אשמה חד צדדית, אלא קביעת עובדה שחיי הנישואין הגיעו לקיצם ואין טעם לעסוק בהחייאה מלאכותית לפגרים מתים [...] פסק דין זה אינו חיוב חד צדדי שבו צד אחד נאשם, אלא תיאור של המציאות הכואבת והמסקנה הבלתי נמנעת. זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר

אחד מאושיות המשפט העברי הינו שלא ניתן לפסוק מבלי לשמוע את שני הצדדים וטענותיהם.
כל דין ממוני היוצר חיוב על השני אי אפשר שיצא לפועל בלתי אם טענתו תשמע.
בממונות הולכים אחרי פשטות לשון הרשב"א ופסיקת השו"ע (חו"מ סימן יח הלכה ו) וניתן לפסוק את הדין שלא בפניו, וזאת כמובן רק אחרי שטענותיו הושמעו בפני בע"ד, יעויין ביאורו בפנים.
גם לאחר חידושה של תורה שהאיש מגרש בעל כרחה של האשה אין זה מחייב את האשה לקבל את הגט בעל כרחה. ועל כן צריך ביה"ד לקבוע במצב זה חיוב גט.
חרם דרבינו גרשום לא חל על יוצאי עדות המזרח. על אף הדברים יש לבחון כל מקרה לגופו ולמעט שימוש בהיתר זה, ובהצטרף כמה מן התנאים יכולים להשתמש בזה.
יש מצבים שביה"ד יכול להתרשם מהמציאות האובייקטיבית המונחת לפתחו ועל פי זה להכריע מבלי להזדקק לבעלי הדין, שכן דבריו אינן מוסיפים למציאות זו הנשקפת בעיני בית הדין.
בית הדין אינו עומד כחיצוני לדין אלא הוא רואה את עצמו מחוייב למצב זה ומתוקף זה להביא לסיום מהיר של מציאות עגומה זו.
 עיגונא במצבים מסוימים יכול לשמש כסיבה עצמית לחיוב גט מחמת דבריו המפורשים של רבינו ירוחם ועוד.
אשר על כן מכח דברים אלו שהעלנו ובתוספת לדברים שהביא אב"ד דנן הגר"א אדרי, הריני מצטרף למסקנתו לחייב את האשה דנן בגט.

 גירושין בחו"ל 

אין על בית הדין להיכנס לשאלה מי ה'אשם' בפירוק הנישואין בנידוננו. אין זה משנה מי "אשם" בקיצן, שהרי הסיבה לחיוב בגט היא מחמת אי היכולת להישאר נשואים על הנייר ושצד אחד מעגן את השני. לפיכך, אפילו אם מרידתו של הסרבן בגט החלה רק בעקבות מרידת הצד שכנגד, זה לא ישנה מאומה. די בכך שכעת שניהם מורדים זה בזה כדי לכופו להתגרש, שהרי הסרבן מעגן את הצד שכנגד בלא שום סיבה.

 באשר לכפיית גט על הבעל אומר כאן מפורשות שכיון שהדבר שנוי במחלוקת גדולה כאמור, ולענ"ד וכמו שכבר הערתי אף לא אחד התבסס על דברי הגר"ח פלאג'י גרידא בכפיית גט, הרי שבזה לא נאמר את הדברים ולא נעשה שימוש באופן זה, אבל בנידוננו ניתן לעשות שימוש משכיל בדבריו אלו שכן אמנם אין האשה נמצאת בפנינו אבל נראה שכיון הזוג דנן פרוד מזה שנתיים וחצי הרי אף אם היתה האשה עומדת בפנינו ואומרת שהיא רוצה לחזור לבעלה הרי שודאי וודאי בית הדין לא יתן מקום לטענה זו וזאת מכח האומדנא שהניח לנו הגר"ח פלאג'י, כל שכן שהאשה עצמה אמרה שגם היא רוצה להתגרש, ועוד שהבעל עצמו כבר נמצא בקשר זוגי אחר ופנה לאפיקים אחרים. ואמנם נעיר על זה שאין דעת בית הדין נוחה ממציאות זו שהבעל שעודנו נשוי על פי ההלכה הולך וקושר קשר עם אשה אחרת, אבל באשר זו המציאות לא ניתן להתעלם מזה ועל כן ברור איפוא שמציאות הנישואין הזאת חייבת להסתיים בגט ויפה שעה אחת קודם.

הצדדים נישאו ביום כ"ה באב תשע"ד(10.8.2015). לשניהם היו אלו נישואין שניים. מנישואין אלו לא נולדו להם ילדים.

במסגרת תביעת הגירושין של הבעל התקיימו ששה דיונים. לדיון הראשון, שהתקיים ביום ט' בחשון תשע"ז (29.10.2017), התייצבו שניהם. מכאן אילך לא התייצבה האשה ולו לדיון אחד מהדיונים שנקבעו. ב"כ הבעל דיווחה כי נודע לה שהאשה עזבה את הארץ והיא מתגוררת כעת בארצות הברית.

התיק הופנה לאגף עגונות. גם לאחר הפניית התיק לאגף עגונות, לא אותרה האשה.
ראש אגף בכיר עגונות הרב אליהו מיימון שליט"א שוחח עם אחות האשה המתגוררת בארץ.

מפי האחות נטענו טענות מסוימות, שככלל הן זהות לטענות שנטענו מפי האשה בדיון הראשון, ושיובאו לקמן. הוצע כי האחות תייצג את האשה ולצורך זה תצטייד ביפוי כח. בפועל הדבר לא נעשה, והאחות לא התייצבה לדיונים.
תמונת המצב אם כן היא, שהאשה עזבה את הארץ לאחר קיום דיון ראשון. אין ספק שהיא היתה מודעת לכך שההליך בעיצומו ויש לצפות לקיומם של דיונים נוספים, משום שכך הוסבר לצדדים במפורש בדיון שהתקיים במעמדם. כמו כן, האשה הינה עורכת דין ומודעת היטב להליכים משפטיים.

מפי ב"כ הבעל נשמעו סברות שונות באשר לסיבת עזיבת האשה את הארץ. במכתב שכתבה אחות האשה לראש אגף עגונות נכתבו סברות דומות. את עמדת האשה בעניין זה לא היה ניתן לקבל, כך שלא נוכל לקבוע דבר בעניין.
נוכל בהחלט לומר שמציאות זו של אי התייצבות מודעת לחמישה דיונים במשך למעלה משנה היא בלתי אפשרית. הדבר נכון שבעתיים על רקע היות האשה משפטנית. עובדה שנודעה לנו גם מפיה באותו דיון יחיד אליו התייצבה.
כיון שכך, הגיעה עת פסיקה.

לפני בית הדין מונחת תביעת גירושין של הבעל. הבעל ביקש שבית הדין יפסוק בתביעה זו. לשאלת בית הדין האם הוא מבקש שיידון היתרו לשאת אשה שניה, אמר כי הוא אינו מעוניין בכך מסיבותיו שלו, ובקשתו היא שבית הדין יפסוק בתביעתו הנוכחית.
ב"כ הבעל הודיעה כי היא מוותרת על הגשת סיכומים, ומבקשת שבית הדין יפסוק לפי החומר שבתיק.

גירושין והגירה לחו"ל 

הצדדים נמנים על הפוסקים כדעת מר"ן שלא קיבלו עליהם חרם דרבנו גרשום.
יסוד מוסד הוא שאין בית הדין רשאי לפסוק את הדין בלא שיישמעו טענות בעלי הדין מפיהם. בנידון דידן, התקיים דיון אחד בו נשמעו טענות הצדדים מפיהם, ואין מנוס אלא מלדון בטענותיהם באותו דיון ולברר האם די בהן כדי שייפסק עניין הגירושין.

לפני בית הדין מונחת תביעת גירושין של הבעל. הבעל ביקש שבית הדין יפסוק בתביעה זו. לשאלת בית הדין האם הוא מבקש שיידון היתרו לשאת אשה שניה, אמר כי הוא אינו מעוניין בכך מסיבותיו שלו, ובקשתו היא שבית הדין יפסוק בתביעתו הנוכחית.
ב"כ הבעל הודיעה כי היא מוותרת על הגשת סיכומים, ומבקשת שבית הדין יפסוק לפי החומר שבתיק.
הצדדים נמנים על הפוסקים כדעת מר"ן שלא קיבלו עליהם חרם דרבנו גרשום.
יסוד מוסד הוא שאין בית הדין רשאי לפסוק את הדין בלא שיישמעו טענות בעלי הדין מפיהם. בנידון דידן, התקיים דיון אחד בו נשמעו טענות הצדדים מפיהם, ואין מנוס אלא מלדון בטענותיהם באותו דיון ולברר האם די בהן כדי שייפסק עניין הגירושין.
טענות הצדדים בדיון ביום ט' חשון תשע"ז(9.11.2016)
נכון למועד הדיון, הצדדים היו פרודים חמישה חדשים. האשה התגוררה בבית אימה או במשרדה, והבעל שכר דירה למגוריו.
הבעל תבע גירושין.
בדיון אמרה האשה, וזו לשונה: "גם אני רוצה להתגרש אבל יש דרך ואם הדרישות שלי יענו אני אשמח אפילו היום להתגרש" (שורה 20 לפרוטוקול).
לשאלת בית הדין מהי המניעה להתגרש לאלתר? השיבה, כי נוצרו חובות הרשומים על שמה,
"שהוא הכריח אותי לקחת בשל עסק קודם שהיה לו שהיום מנהלים אותו הוריו, היום אני מוגבלת בבנק, שיקים שחזרו. לא יעלה על הדעת שאני אשלם את החובות שנוצרו מעסק שהוריו מנהלים [...] אני גם רוצה את הכתובה שלי" (שורות 33-30 לפרוטוקול).
עוד אמרה כי מבחינתה אין מניעה להגיע להסדר, אולם לשם כך יש להיוועד עם בא כחה שלא התייצב לדיון.
לשאלת בית הדין האם יש לבעל אפשרות לתת בטוחה ממנה יהיה אפשר להיפרע אם ייפסק שהוא חייב בכתובה, השיב כי הוא בהליך פשיטת רגל ואין לו כל נכסים. ב"כ הבעל אמרה כי גם אם יהיה בידיו סכוםכלשהו הכספים יועברו לקופת הכינוס.
עד כאן טענות הצדדים בדיון הנ"ל.

בהמשך לטענותיהם הוחלט על ידינו בדיון הנ"ל:
"הצדדים ייוועדו ביניהם על מנת להגיע להסכמות שיימנעו מהם הליכים מיותרים.ככל שיגיעו להסכמות ייקבע מועד בהקדם לאישור הסכם ולסידור גט.
ככל שלא יגיעו להסכמות ייקבע מועד להוכחות מוקדם ככל האפשר."
בפועל עזבה האשה את הארץ וסיכלה את האפשרות לקיום החלטות בית הדין.

הטענות שנטענו לפנינו די בהן כדי לחייב את האשה להתגרש.
האשה לא הייתה מעוניינת בשלום בית, ולמעשה ביקשה אף היא להתגרש. לא היו בפיה כל טענות ענייניות כלפי בעלה הנוגעות לחיים המשפחתיים אלא טענה הנוגעת לחלוקת הרכוש במקרה של גירושין, ופשוט כי די בזה כדי לחייבה להתגרש

 הבעל חזר שוב ושוב על כך שאין תקווה לנישואין אלו. הצדדים נשואים שניהם בזיווג שני, שעליו נאמר אם שנא שלח. הדברים עתיקים. נציין כאןלשו"ת תעלומות לב (חלק ב אבן העזר הלכות גטין סימן א, מדף לד ע"ב בדפי הספר ואילך)שכתב שאסור לגרש את אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, ורק בזיווג שני – אם שנאה ישלחנה. זהו ביאור סוגיית הגמרא (גטין דף צ ע"א-ע"ב) והרמב"ם (הלכות גירושין פרק י הלכה כא), וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט סעיף ד), וכך דעת רוב הפוסקים. עוד הביא דברי הכנסת הגדולה (אבן העזר סימן קיט הגהות הטור אות ד) בשם הרא"ם שאפילו מאוסה בעיניו אסור לגרשה בזיווג ראשון, והוכיח כדברי הרא"ם מדברי מר"ן (אבן העזר סימן קיט סעיף ד) שבזיווג שני אם שנאה ישלחנה, ומשמע שבזיווג ראשון גם בשנאה לא ישלחנה. ואף אם שנאה מחמת שמצא אחרת נאה הימנה – שנאת חינם היא זו ואין ראוי לו לבעלה לשלחה, כי היא לא פשעה נגדו ולא עשתה דבר שיגרום שנאתה. מסברת עצמו היה נראה לבעל תעלומות לב שבמאוסה בעיניו יכול לשלחה, ושוב צידד בדעת מר"ן שאף בשנואה עליו אסור לשלחה בזיווג ראשון. לפי שיטתו לעיל עולה שגם אין לבית דין להזדקק לסדר גט זה. דבריו מיוסדים על תשובת הרשב"ש (סימן תיא) ושו"ת יכין ובועז (סימן קכח) שהביא בתוך דבריו, וכן על שו"ת הריב"ש (סימן צט) ושו"ת רדב"ז (חלק א סימן שכז) שקדמו לו (עי' במאמרו של הגר"א שרמן שליט"א שנדפס בשורת הדין כרך י עמ' קכה שציין מקורות אלו), שבמגרש אשתו ראשונה שלא כדין אין בית דין נזקקים להם. כל זה בזיווג ראשון.בנדון דידן, מדובר בזיווג שני שעליו נאמר שאם שנאה ישלחנה, ובאופן שמאוסה עליו בטענה מבוררת – פשיטא שמותר לו לשלחה.

על בית הדין לבחון צעדיו ולשאול את עצמו מהם הכלים העומדים לרשותו ולראות האם ניתן להשתמש באותן כלים כאשר האשה לא עמדה בפנינו והשמיע טענותיה, זאת ועוד האם אי עמידתה של האשה לפנינו הינם חזרה ממה שהביעה הסכמתה לגירושין ועכשיו נמנעת מלעשות זאת תהא הסיבה אשר תהא, ואם כן על בית הדין להכניס את עצמו למציאות זו שאין האשה רוצה להתגרש כעת וכך למעשה סירובה של האשה להתגרש הוא מציאות ממשית לפניו הבאה לידי ביטוי בסירובה להופיע בפנינו, באופן כזה הרי שנשמטת הטענה שהיא עצמה אמרה בדיון הראשון שהיא רוצה להתגרש, ועל כן כל מה שנותר לבית הדין לבחון דיון הלכתי המבוסס על התנהלותה של האשה כפי שהיא מוצגת בפניו ומבלי לשמוע טענותיה כיום. נמצא א"כ שצריך ביה"ד להזדקק לתביעתו של הבעל באופן זה שהאשה אינה נמצאת בפנינו

 כמובן שגם בזיווג שני אסור לאדם לגרש את אשתו בעל כורחה על דעת עצמו, ועל בית הדין לשקוד על תקנת בנות ישראל, דבר שאין ספק שהיה בית דיננו עושה לו הייתה האשה מואילה להתייצב לדיוני ההמשך או אפילו לשלוח אדם כלשהו מטעמה.
אמת, כי אין די בטענות ששמענו כדי לקבוע שאינה זכאית לכתובתה, וגם לא נכון לדון בעניין בלא ששמענו טענותיה בעניין זה, אך בהחלט ניתן לפסוק כי יש לחייבה בגירושין בכפוף לבירור עניין הכתובה.
אולם יש לדון האם די בזה שהטענות נטענו בפנינו, או שאף על פי כן אין לפסוק דין שלא בפני בעל דין.