בקשת אב לבית משפט לחייב את האם לחסן את הקטינים כנגד נגיף השפעת ללא הסכמתה

סעיפים 18 ו- 19 לחוק הכשרות המשפטית מלמדים אותנו כי בעניינים, שאינם ענייני רכוש, הסכמת ההורים באפוטרופסותם לילדיהם, הינה הברירה העדיפה על הכרעת בית המשפט:

בסעיף 18(א) נקבע: "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסויים או באופן כללי...".

בסעיף 19: "לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון".

החיסון נגד נגיף השפעת
לאור גילם של הקטינים החיסון, המתאים להם, הינו נגיף מומת בזריקה, שיינתן לפי המלצות משרד הבריאות החל מגיל חצי שנה, כל שנה. בפעם הראשונה על הקטינים לקבל שתי מנות בהפרש של כחודש בין מנה למנה. ההמלצה למתן החיסון, כעולה מפרסומי משרד הבריאות באתר health.gov.il הינה בסתיו "לקראת כל חורף, עדיף בחודשים ספטמבר-נובמבר, ועד סיום עונת השפעת שהיא בדרך כלל בחודש מארס" )לא ידוע האם הפרסום מדוייק ביחס לשנה הנוכחית שכן נראה מתוכנו כי נערך בשנת  2016 ,ויש לשינויי האקלים השפעה על משך עונת החורף בכל שנה.