האם ניתן להורות על ביטול מתנת מקרקעין שהעניקו הורים לבנם, לאחר שזו הסתיימה ברישום? תמ"ש 43715-02-16 השופט פליקס גורודצקי

פסד העוסק בביטול עסקת מתנה שנעשתה בין הורים לבנם ביחס לשתי דירות שהיו בבעלותם

בית משפט לענייני משפחה בירושלים
18 ספטמבר 2018

תמ"ש 43715-02-16 ט ואח' נ' ט
בפני כב' השופט פליקס גורודצקי
תובעים:
 1.י.ט

2. א.ט

נגד

נתבעים:
 1. ש.ט

טענות ההורים: ההורים נתנו אמון מלא בבן אשר ניצל זאת על מנת להונות אותם. הבן היה הרוח החיה בכל העסקאות האמורות ובשכירת שירותיו של עו"ד ח'. הבן שכנע את האב לחתום על ייפוי הכוח ושטרות העברה ללא תמורה שנחתמו במשרדו של ח' והיו אמורים להגיע לידי הבן רק לעת זקנה ועד אז להיות מופקדים בכספת אצל ח'. (זאת בתמורה לטיפול מסור שיעניק הבן להוריו לעת זקנה). כשביקש האב העתקים של המסמכים עליהם חתם שכנע אותו הבן כי הוא ישמור עליהם על מנת שלא יתגלו לשאר הילדים ועוד...

טענות הבן: מדובר בעסקת מתנה שנגמרה ברישום ולכן לא ניתן לבטלה. המניע להגשת התביעה נעוצה בפגישות המיניות שביצע האב בבנותיו של הבן (ותביעתו של הבן בתגובה).

דיון והכרעה:

התקבלה העתירה החלופית.

ההורים נישאו טרם כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון. ולכן מערכת היחסים הרכושית בניהם חוסה תחת הלכת השיתוף. כלומר, רכושם הינו משותף גם אם נרשם על שם אחד מבני הזוג. המשמעות היא כי האם זכאית למחצית מהזכויות, ולמרות שהדירה רשומה על שם האב, הוא אינו יכול להעניק לבן את מלוא הזכויות בדירה, שכן אין אדם יכול להעניק את מה שאין לו. לכן, גם לאחר הענקת המתנה חצי מהזכויות בדירה שייכות לאם מכוח חזקת השיתוף. לפי חתימתה, האם הסכימה כי האב יעניק את הזכויות בדירה 50 לבן, אך היא לא וויתרה על זכויותיה. וגם לא חתמה על מסמך דומה ביחס לדירה 49.

הזכות הקיימת לבן זוג (שאינו רשום) מכוח הלכת השיתוף הינה זכות מעיין קניינית. לכן כאשר בן הזוג עושה עסקה הנכס עם צד שלישי פתרון ההתנגשות יהא לפי דיני העסקאות הנוגדות, ס' 9 לחוק המקרקעין.

לפי סעיף זה רק אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב- זכותו עדיפה.

הנטל על הצד השלישי על מנת שייחשב כתם לב הינו מוגבר. הבן נטל חלק פעיל בעסקאות האמורות ולכן אינו יכול לטעון כי זכותו גוברת על זכות האם.

גם הטענה בדבר דיני השליחות אינה רלוונטית - הנישואין אינם מבטלים את האוטונומיה והזהות העצמית של כל אחד מבני הזוג. עצם חיי הנישואין או השיתוף הקנייני אינם יוצרים שליחות כמשמעותה בחוק השליחות. בעיקר כאשר מדובר בפעולה קניינית כזו שאינה יומיומית שגרתית וכרוכה בחיי הנישואין.

האם בשום שלב לא ויתרה (נדרש ויתור מפורש ופוזיטיבי) על זכויותיה בדירה.

עילת העושק – על חוק המתנה חלות שתי מערכות דינים – חוק המתנה וחוק החוזים. לפי ס' 18 לחוק החוזים, עושק הינה עילה לביטול החוזה. לשם כך יש להוכיח שלושה יסודות: מצבו של המתקשר (יכול להיות גם חוסר ניסיון), ניצול מצבו על ידי העושק, ותנאי חוזה הגרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה. בעבר נקבע גם כי כאשר מדובר בבני משפחה, קל יותר להיכנס בשערי עילת העושק. (בשל האמון והפגיעות וכן הלאה). בשל כך יש להורות על ביטול הסכם המתנה.

זעקת ההגינות – טעם נוסף לביטול עסקת המתנה נעוץ בכלל המכונה זעקת ההגינות. אין זו הפעם הראשונה שבתי המשפט משתמשים בכלל זה לשם עשיית צדק. בענייננו, תוצאת הענקת המתנה מדברת בעד עצמה (השארת ההורים ללא קורת גג ועם חובות גדולים).

מתנה בראי חוק המתנה – לפי החוק חלקו של נותן המתנה הוא אקטיבי, וזה של מקבל המתנה – פאסיבי. בעניינו מדובר בבן נוטל מתנה (יזם, אירגן וסידר את כל העסקאות האמורות). במצב זה ייטה בית המשפט להורות של ביטולה.

ביטול מתנה שנרשמה – שיקולי צדק, הגינות וחובת תום הלב הכללית מאפשרים פנייה לחוק התרופות לשם ביטול המתנה. יש לבחון את התוצאה המעשית של העסקה. אין לקבל את התוצאה הזו ויש להורות על שינוי הרישום.