בע"מ 7268/17
האם בית דין רבני שהוגשה לו תביעת גירושין באופן אוטומטי ירכוש סמכות עניינית לדון בענייני המזונות אם נכרכו לתביעת הגירושין? בית המשפט העליון פסק באופן דרמטי כי התשובה תהיינה שלילית ולמעשה בכך הצליח לייצר "מחסום" ל"מירוץ הסמכויות".
לבתי המשפט האזרחיים ולבתי הדין הרבניים סמכויות חופפות לדון בעניינים הנוגעים לסכסוכי משפחה ומכאן, כאשר אחד מהצדדים מגיש תביעת גירושין עומדת לו הזכות לבחור היכן יכרוך את הסוגיות השונות כגון, משמורת, מזונות, רכוש ועוד.
זוהי עוד תוצאה מובהקת ל"מירוץ הסמכויות" שתוצאתו הינה יתרון של מי מבני הזוג לקבוע איזו ערכאה תדון בעניינים הנלווים לתביעת הגירושין. כלומר, הצד שהקדים להגיש את תביעת הגירושין ראשון הוא זה שיקבע היכן ידונו שאר תביעותיו הנקשרות לתביעת הגירושין.
עד עתה ולפני מתן פסק הדין הדרמטי בבע"מ 7268/17, בית המשפט העליון קבע לפני 50 שנה כי תביעת המזונות של הילדים לעולם לא תהיה בסמכותו היחידה של בתי הדין הרבניים.
על פי "הלכת שרגאי" בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון בתביעת מזונות הילדים אלא אם "שכל הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".
בעניינו, טען האב לקטינים כי הלכה זו בוטלה או לכל הפחות ניתן לעיתים לסטות ממנה ומכאן ערעורו.
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 קובע "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושים בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".
השופט הנדל בדעת מיעוט קבע כי יש אין לסטות מסעיף זה על ידי פרשנות שונה וכי יש להצמד לתכלית הסעיף על פיו הסמכות הייחודית לדון בענייניי מזונות הילדים תהיינה בסמכותו הייחודית של בתי הדין הרבניים, וזאת בהתחשב בפסיקה הרלבנטית, לרבות הלכת שרגאי שלדעתו יש לסטות ממנה.
השופט הנדל סבר כי לא ברור מה הפרשנות החלה כיום ולפיכך דן בפרשנות הלשונית והתכליתית של הסעיף ופסק בדעת מיעוט כי בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעת גירושין לפי סעיף 3 לחוק.
דעת הרוב מפי השופט מזוז, אליו הצטרף השופט קרא , ציינה כי לפי הלכת שרגאי לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים בתביעת גירושים לפי סעיף 3 לחוק, אלא רק "תביעה להשבת יציאות". לדעתם, הלכה זו שרירה וקיימת והיא משקפת תפיסה חברתית חשובה של מתן בכורה לשיקול של טובת הקטין במסגרת הליך סכסוך גירושין, על ידי קביעת כללים דיונים ומהותיים שנועדו להבטיח כי בלהט הסכסוך בין ההורים אגב הגירושין לא ייזנחו ענייניו של הקטין וטובתו. דעת הרוב קבעה כי אין לסטות מהלכת שרגאי וכי בפסיקה בשנים האחרונות אין שינוי או סטייה מהלכה זו.
ובמילים אחרות, בית המשפט העליון בבעמ 7268/17 קבע ברוב דעות כי תביעת מזונות ילדים שנכרכה בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, לא תחסום את האפשרות להגשת תביעת מזונות על ידי הילדים או אחד האפוטרופוסים שלהם לבית המשפט לענייני משפחה .