כמה ישלם אב מזונות ילדים שהורגלו ברמת חיים של עשירות מופלגת?

בני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה מאוד כדרך עשירים מופלגים.

אפשר לקבוע כי האב הוא אדם אמיד מאוד, שכן יהיה מה שיהיה פסק הדין הרכושי בעניין הצדדים, יישארו בידי האב עתודות כספיות בשווי מיליוני ש"ח, ולא נטען בשום שלב בהליך שעתודות כלכליות אלו נצרכות לקיומו השוטף. הטענה שהעתודות הכלכליות נועדו לשם 'הקמת מוסדות', תמוהות מאוד, ולא עולות בקנה אחד עם טענות האב ובאי כוחו במהלך הדיונים כיאינו בר הכי.

מכל מקום, על אף אורח החיים הראוותני שניהלו הצדדים והעתודות הכלכליות אשר לרשותו של האב, נוכח העובדה ששני הילדים היו קטני קטנים בשעת הפירוד, החיוב מדין "די מחסֹרו אשר יחסר לו" מוגבל בהיקפו.
 ככל שעסקינן בקטני קטנים, ואין הבדל אם הם בני שלוש או שש, רמת החיים הגבוהה של הוריהם משליכה על צרכים והרגלים יתרים בסיסים, כגון: מזון איכותי בשפע, תנאי מגורים ראויים, בגדים ומנעלים ראויים, בית מחומם היטב בחורף וממוזג בקיץ, ואפילו 'פינוקים קטנים' מדי פעםבדמות עוגת בוקר או מנת פיצה.

יש להבהיר: ילדים קטנים אינם נהנים מבגדי מותגים ומעגלות יוקרתיות. מכך נהנות, כפי הנראה, אימותיהם. ילדים קטנים אכן נהנים מנופש משפחתי וחווייתי עם הוריהם, אך אחת היא להם אם הנופש יתקיים במלון יוקרה בניו יורק, או ב'צימר' פשוט ברמת הגולן.
נוכח העובדה כי הצדדים נפרדו בעוד הילדים קטני קטנים, ההרגל לצרכים יתרים בסיסיים משליך על חיובו של האב גם לכשיגדלו הילדים. אני מעריך את ההוצאה על סיפוק צרכים יתרים אלו בשליש מעבר לצרכים ההכרחיים.

מאחר שאנו נוהגים, על דרך כלל, לכמת צרכים הכרחיים הכוללים מזון, כסות והוצאות מדור בסכום של 1,200 ש"ח, במקרה אשר לפנינו יש לחייב את האב לשלם 1,800 ש"ח לחודש למזונות כל אחד משני הילדים.

האב חייב מעיקר הדין במדורם של הילדים. האם שכרה דירה לאחרונה, עם נישואיה השניים. חישוב מדויק של חלקם של הילדים בעלות מדור אותו חלוקת אימם עם בעל חדש ולעיתים אף עם ילדיו מנישואין קודמים, קשה ואולי אף אינו אפשרי. לאחר שיקול דעת, יועמד חיוב המדור החודשי עבור שני הילדים על הצד הנמוך והאב ישלם לאם סך 1,500 ש"ח לחודש עבור חיובו במדור ילדיו.

על פי דין, חייב אב במלוא עלות חינוך ילדיו כמו גם הוצאות רפואתם ככל הנדרש. מסיבות שאינן ברורות, ואולי בשל הנוהג אשר הונהג בערכאות אזרחיות, נהגו בתי הדין לחלק את הוצאות החינוך והבריאות בין שני ההורים.
במקרה אשר לפנינו, בחר האב מסיבות עלומות להתנתק מילדיו והתנער מכל מחויבות ואחריות הורית, כאשר הוא משליך את עול גידולם וחינוכם על האם באופן מלא. האב גם מתנער ממצוותו וחובתו ללמד את בנו תורה.בנסיבות אלו, יש לחייב את האב במלוא הוצאות החינוך של הילדים, לרבות עלות חונך שילמד עם הבן תורה ושימלא את מקום אביו המצווה והמחויב בכך על פי דין (ראה שולחן ערוךיורה דעהסימן רמה סעיפים א' וד') בנוסף יישא האב במלוא הוצאות בריאות שאינן מכוסות על ידי הביטוחים השונים.

תביעת האם לחיוב האב במזונות שני ילדיו בסך 15,000 ש"ח.
מדובר בהורים וילדיהם שהורגלו לרמת חיים גבוהה בהרבה מהממוצע. עמד לרשותם באופן קבוע רכב שכור עם נהג אישי, הם נסעו לחופשות בחו"ל ובבתי מלון בארץ, התגוררו בבית מפואר, וכללו של דבר חיו ברווחה כלכלית.
לכל האמור לעיל הציגה האם אסמכתאות.

האב אינו חולק על העובדה שאכן ההורים וילדיהם חיו ברמת חיים גבוהה, אולם טוען כי החזקתו נעשתה על ידי בני משפחתו, ולו עצמו אין רכוש. הכנסותיו השוטפות הן ממלגה שהוא מקבל כאברך, ומדמי שכירות דירתו שבפרויקט[...] בסך 4,800 ש"ח לחודש. הדירה הנ"ל רשומה על שם שני ההורים.

בדיון שנערך התברר כי אף אם נאמר שהעובדות הן כפי שאומר האב, בכל זאת יש בידו נכסים העולים לסך רב.
בידי האב סכום זמין של 650,000 דולר המופקד בחשבון הבנק שלו.

סכום זה ניתן לו, לדבריו,כדי להקים בו ישיבה בעתיד. למרות זאת, כאשר היה בדבר צורך משך מחשבון זה סכומים גדולים למחייתו בסך של כ־80,000 דולר. טענתו היא שקיבל לשם כך את הסכמת בני משפחתו שהם שנתנו לו סכום זה.
נמצא אפוא שסכום זה ניתן לאב במתנה, ואף אם יועד לצרכי ישיבה אין מדובר בכספי הקדש, והא ראיה שיכל להשתמש בסכומים הגבוהים הללו לצרכים שוטפים.

האם עותרת לקבלת מחצית סכום זה ועניין זה נידון בפני עצמו, אולם אפילו יוכרע כדבריה, עדיין נותר בידיו סך של 325,000 אלף דולר.
בנוסף, על שם האב רשומה דירת פנטהאוז בעיר שדה, שגם בעניינה עתרה האישה לקבלת מחציתה, וכן רשומה על שמו מחצית דירה בפרויקט [...] שלגביה עותר הוא לקבלת 80% ממנה. עולה אפוא שלכל הפחות בידיו שני חצאי דירות, ובהערכה כללית שווי שתי המחציות מאפשר לו לקנות דירה לעצמו ובנוסף יוותרו בידיו כמה מאות אלפי שקלים.

נמצא שבידיו לכל הפחות סך של 325,000 דולר ועוד כמה מאות אלפי שקלים.
האב הצהיר שלפרנסתו השוטפת אינו נצרך לסכום זה, ואם כן כולו פנוי למזונות ילדיו.

ממוצע גיל הילדים נכון ליום הגשת התביעה הוא ארבע וחצי, נמצא שעד גיל שמונה עשרה מחויב האב בכמאה ושישים תשלומים. בהערכה כללית עולה שבידיו כיום סך הקרוב ל־10,000 ש"ח לחודש – בהנחה שיוותרו בידיו רק מחצית מהסך של 650,000 דולר הנ"ל, וכל זה בלא להתחשב בהכנסות עתידיות.

עולה שהסכום שאותו תובעת האם לפרנסת שני ילדיהם מצוי רובו ככולו בידי האב ואם יתקבלו תביעותיו, בידיו כפליים מסכום זה.
נקודת הדיון אפוא אינה יכולתו הכלכלית של האב, שכן בידו סכום כסף המאפשר לו לכלכל את ילדיו לפי תביעת האם, והשאלה העומדת לדיון היא אם האב מחויב במזונות ילדיו בסכום זה.

קודם שנבוא לדיון פרטני נדון בעיקרון, והוא: האם מן הדין מחויב אב במזונות ילדיו לפי רמת החיים שהורגלו אליה?

חיוב האב במזונות ילדיו מדין צדקה 'די מחסורם'
מדינא דתלמודא מחויב האב במזונות 'קטני קטנים' בלבד. שיעור החיוב במזונות אינו לפי כבודו וכבודם אלא לפי שיעור בינוני שהוא השיעור שמחויב בו עני שבישראל.

חיוב נוסף הוא חיוב האב במזונות ילדיו מדין צדקה. חיוב זה אינו בכל אדם אלא באמיד, וכפינן ליה על כרחיה כמבואר בגמרא (כתובות מט, ב).
בסוגיות הגמרא ובדברי הפוסקים הובא דין זה של חיוב האב במזונות ילדיו שאינם קטני קטנים.

 הרמב"ם  פסק שחייב אדם במזונות בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש. ועוד כתב (שם הלכה טו) שבאמיד מוציאין ממנו בעל כורחו משום צדקה עד שיגדלו. וכן כתבו הטור והשולחן ערוך (אבן העזר סימן עא סעיף א) וחילקו בין קטני קטנים שמחויב לזונם אפילו יש להם נכסים לקטנים שחייב מדין צדקה כשאין להם, וכן כתב הבית שמואל(שם ס"ק ב) ועוד.

עולה מהמבואר לעיל שמדין צדקה חייב האב במזונות ילדיו אף למעלה מגיל שש.

הלכה פסוקה כי האב חייב במזונות ילדיו עד שיהיו בני שש ואפילו אינו אמוד על פי תקנות הרבנות הראשית בראשות הגרי"א הרצוג והגרבצמ"ח עוזיאלזצ"ל, הורחב החיוב עד גיל חמש עשרה. בתקנה מאוחרת יותר הורחב החיוב עד לגיל שמונה־עשרה.
דבר פשוט וברור הוא שבכלל חיוב המזונות גם חיוב בכסות ובמדור ובהוצאותיו, אך יחד עם זאת,גם פשוט וברור כפי שכתבוהפוסקים כי החיוב אינו לפי עושרו של האב אלא כפי צורכם של הילדים.

בסוגיות התלמוד ובמפרשיו, כמו גם בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, לא מצינו התייחסות ישירה לאפשרות לחייב אב בעל יכולת כלכלית מעבר לצרכים ההכרחיים כשהילדים הורגלו לרמת חיים גבוהה יותר.

הצדדים נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת תשס"ו (2006). היו אלו נישואין ראשונים לשני הצדדים. מנישואין אלו נולדו לצדדים בן ובת, כיום, כבני עשר ושבע. במהלך הנישואין, נשא האב את התואר המכובד 'ראש ישיבת [...]' כאשר הוא מחלק את זמנו בין שהות בבית ובין מסעות תפילה במקומות הקדושים ובקברות הצדיקים, בעוד האם מתפקדת כעקרת בית במשרה מלאה.

הצדדים נהנו מרווחה כלכלית מופלגת. מזונותיהם כמו גם צורכיהם האחרים, סופקו ביד רחבה על ידי אבי האב, היה בידם סכום עתק של מתנות חתונה, כאשר בנוסף מקבל האיש מדי חודש בחודשו מענק כספי בסך 10,000 דולר ארצות הברית, לצד מענקים כספיים גדולים נוספים בערבי חגים ובהזדמנויות מיוחדות.

בני הזוג ניהלו אורח חיים ראוותני הכולל: מגורים בדירה מרווחת המרוהטת בריהוט יוקרתי לרבות ספות איטלקיות מיובאות המעוטרות בציפויי זהב; רכישת בגדים, שעונים ומנעלים של מיטב היצרנים והמעצבים; שימוש ברכבי פאר יוקרתיים עם נהג צמוד; טיסות לחו"ל במחלקת עסקים, וחופשות תכופות במיטב מלונות היוקרה בארץ.

לא למותר לציין כי לצד עניין מזונות הילדים, צריך בית הדין להכריע בחלוקת רכוש הצדדים. מצבת הנכסים נשואת הדיון כוללת שתי דירות, האחת ב[א']והשנייה בפרויקט [...], כמו גם סכום העולה על 3,000,000 ש"חשנחסך ונצבר במהלך חיי הנישואין. בעוד האם טוענת לעניין הרכוש: 'חציו – שלי' טוען האב מנגד: 'כולו(כמעט) – שלי'.

הצדדים נפרדו בתחילת שנת תשע"ד (אוקטובר 2013) והתגרשו בניסן תשע"ד(אפריל 2014).
ושוב חוזים אנו באמיתת דבריו של החכם מכל אדם על "טובה פת חרבה ושלוה בה", ועל "עושר השמור לבעליו לרעתו".

ברקע הפירוד והגירושין תלונות קשות של האישה בדבר אלימות והתעללות. בתחילה הוגש כנגד האיש כתב אישום חמור שכלל עשרות סעיפים. בסופו של יום, צומצם כתב האישום, ובמסגרת עסקת טיעון הורשע האיש על פי הודאתו, ונגזרו עליו ארבעה חודשי עבודות שירות לצד תשלום פיצוים לאשתו בסך 120,000 ש"ח, מלבד תשלום תוספת כתובה במלואה בסך 52,000 דולר ארה"ב.

לדאבון לב, מזה למעלה מארבע שנים קיים נתק מוחלט בין האב וילדיו. מאז הפירוד ועד לסיום ההליכים הפלילים ונוכח כתב האישום שייחס לאב גם התנהלות אלימה כנגד ילדיו, הייתה מניעות לקיום הסדרי ראיה בלתי מפוקחים, כאשר האב מתנגד בכל תוקף לקיום הסדרי ראיה במסגרת מרכז קשר גם במחיר ניתוקו המוחלט מילדיו.

זה למעלה משנה אין כל מניעה שהאב יקיים הסדרי ראיה משמעותיים עם שני ילדיו. בית הדין אף פעל בעניין, ובהסכמת הצדדים מינה מומחה בעל שיעור קומה לשיקום הקשר ההורי.
דא עקא, מסיבות עלומות לא פנה האב אל המומחה. נוכח החלטות חוזרות של בית הדין המורות לאב להבהיר את פשר התנהלותו, הגיש בא כוחו, עו"ד ע' דיבון, הודעות (האחרונה שבהן ביום ט"ו בטבת תשע"ח – 2.1.2018) ולפיהן האב אינו מעונין בשלב זה לחדש את הקשר עם ילדיו באשר העניין 'מורכב ולא פשוט'.

 כל החיוב הוא בשעתו ובשעת שאילתו של העני, בהתאם לצרכיו באותה העת. ו"סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו", זה מה שהיה נצרך לו באותה העת, וכן הדוגמאות האחרות המופיעות בסוגיה שם.
זהו שכתבתי שלפי זה מתפרשים אף דברי המאירי שנסובו על דין "די מחסֹרו", ש"אי אתה מצווה לעושרו"היינו להעניק לו כבר מעתה שיהיה לו העושר מצוי בידו באופן "שלא יצטרך לשאול עוד". ומשמעות הדברים היא שגם אחרי שנעניק לו את הצדקה הנצרכת עדיין יצטרך לשאול עוד, ולחזר על פתחי נדיבים. לעניות דעתי הוצרך המאירי לביאורו, שכן הוקשה למאירי אמאיהווה אמינא שנתחייב לעשרו, והלוא בצדקה עסקינן, ואת זה יישב שהכוונה היא דהווה אמינא שנעניק לו כבר מעתה את כל צורכו לכל העתיד שזה קרוי "לעושרו" לעניינו– קא משמע לן שזה לא נכלל בכלל מחסורו, שלא הייתה הכוונה למעט שלא נרעיף עליו עושר שאין בו צורך לחייו ולצורכי מחייתו של עכשיו, שזה לא בעי קרא כלל למעוטי,  אלא שבא המיעוט לומר שלא נעניק לו כבר מעכשיו את כל הנצרך לכל ימי חייו לעתיד, ומיעוט זה הוצרך דווקא במקום שנתחדש הדין של "די מחסֹרו". בכל חיוב צדקה רגיל לאדם עני לא צריך למעט שלא נעשירנו– וכי מניין הווה אמינא שנעשירנו? רק כיוון שנתחדש דין של "די מחסֹרו" שמחויבים ליתן לעשיר שירד מנכסיו גם מעבר לצרכים הבסיסים וליתן לו כפי הרגלו בימי עושרו–

כאשר מחייבים מזונות מדין צדקה, לפי הכנסותיו של האב משכר עבודה, אנו מניחים שזהו שכרו הקבוע וגם בעתיד תעמוד לפניו הכנסה זו ועוד יותר גבוהה ממנה, בהתאם לעליית השכר, ורק על בסיס הנחה זו אנו מחייבים גם חיוב עתידי. לכן, ברור שאם יוכיח האב שהכנסותיו קטנו ועל פי הכנסותיו העכשוויות אין לנו לחייבו את החיוב המקורי, נתחייב להפחית מגובה מזונותיו המקוריים שנקבעו רק מכוח מדין צדקה. לא יהיה ניתן לחייבו לעבוד יותר ולמצוא מקורות הכנסה נוספים רק כדי שיוכל לעמוד בחיוב הצדקה שחויב בו מראש. ובנידון דידן, שכל הנחת היסוד לחיוב היא לא על בסיס שכר עבודה כל שהוא (בהיות האב 'אברך', שהרי הגרסה שהאב משתכר כראש ישיבה משכר עבודה לא נתקבלה על ידינו, ולא מיניה ולא מקצתיה, וד"ל) אלא על הכסף המצוי בידי האב כעת, ושהוא מצהיר בפנינו שנועד למטרה אחרת ושהוא מתכוון לעשות בו שימוש אחר, הרי שיכולים אנו לחייבו מדין צדקה רק במה שנוגע לזמן הקרוב. אם באים אנו לחייב אותו חיוב צדקה לשנים רבות על בסיס הכסף המצוי בידו עכשיו, זה בעצם לשעבד את הכסף הזה לחיוב צדקה שיחול עליו רק בעתיד, ובכך למנוע ממנו להשתמש בכסף הזה למטרות אחרות, ועל זה תמהתי:זה מניין לנו, למנוע ממנו שימוש אחר בכסף כדי שיוכל לקיים בו חיוב בצדקה שעדיין לא נתחייב בו?(ולא אמנע מלומר שגם אם נתבקשנו לעקל כספים בכל תיק אחר לצורך חיוב מזונות שמקורם בדיני צדקה, שהחיוב בהם ייווצר רק בעתיד הרחוק, היה נראה לעניות דעתי שיש לדחות את הבקשה, ש"אם מנה" –חיוב למנה–"אין כאן","משכון" –חיוב למִשכון – "מניין?")
מכל מקום, דבריי נסובו גם ובעיקר על החישוב שעשה כת"ר בנוגע לסכום המצטבר של המזונות מעתה ועד הגיעם של הקטינים לגיל שמונה־עשרה, והשוואתו לסכום המצוי עתה בידו של האב. ולפי דעתי, אין לנו בצדקה אלא שעת החיוב ותו לא.
ועל הכול נימא דדבריי ומסקנתי ממה שנראה לעניות דעתי, היו מהצטברות כל הטעמים שמניתי לעיל, ואף שהערותיו – הארותיו של כת"ר עוררוני לחידוד והבהרת הדברים, עדיין נראים הם בעיניי מסתברים ביותר.

הורים אמידים ביותר שיבקשו לחנך את ילדיהם להסתפקות במועט מתוך צפיית פני עתיד שלא להרגיל אותם לחיי מותרות– לא נוכל, כערכאה שיפוטית, להתערב להם בדרך חינוכית זאת, גם אם ייראה לנו אחרת, וגם אם יש להם את האפשרות הכלכלית להרעיף על ילדיהם חיי רווחה גבוהים בהרבה, ובתנאי שאינם מחסרים מילדיהם את צורכיהם הבסיסיים.

לכן, גם אם הורים אלו בתקופה מסוימת הנהיגו את בתיהם לחיי מותרות ופאר, אם יחליטו לשנות את הנהגתם – ותהא הסיבה אשר תהא, הןשינוי סדרי עדיפויות בבית, הן למטרה חינוכית, והן כדי לפתוח ישיבה וכדומה– לא נוכל להחיל על הורים אלו את דיני הצדקה המוזכרים לעיל, ולחייבם להמשיך ולנהל את בתיהם כבעבר, מכוח הדין של 'סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו' ומכוח העיקרון של דיני הצדקה של 'די מחסֹרו אשר יחסר לו'. ההתנהלות הביתית המשפחתית היא בתחום הסמכות ההורית הזקוקה להרבה סייעתא דשמיא להצלחת אמת. יש שניהלו את ביתם ברווחה כלכלית גבוהה ורק הזיקו לילדיהם ויש שהסתפקו במועט ודרכם צלחה ביותר בחינוך ילדיהם. בתחום זה "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב".
ההתנהלות ההורית– גם בתחום הכלכלי, ככל שלא מדובר בהחסרת צרכים בסיסיים מהילדים– אינה ברת התערבות שיפוטית.

ומכאן לתיק שלפנינו: אילו היו בני הזוג ממשיכים בנישואיהם אך היו משנים אפילו בצורה דרסטית את רווחת הילדים לרמות בסיסיות, נראה בעיניי פשוט שלא הייתה לנו סמכות כלשהי להתערב ולהורות להם להימנע משינוי זה. אילו היה מדובר בשינוי שהאם הייתה מבצעת בהיותה משמורנית ומורידה את רמת החיים של ילדיה באופן דרסטי אף שהיו לה מספיק משאבים כספיים להמשיך ברמת החיים מימים עברו– האם היינו מאפשרים השמעת טענה מפי האב שהאם אינה רשאית לעשות כן מכוח דיני צדקה? אתמהא.

סוף דבר הכל נשמע: מכל האמור נראה לעניות דעתי שיש לדחות את תביעת האם לחייב את האב במזונות גבוהים עד כדי רמת החיים שאותה מבקשת האם להנהיג בביתה, אף שהורגלה לכך גם בעבר, וזאת על בסיס הצטברות כל הנימוקים דלעיל.

לחצ/י להורדת פסק הדין