פס"ד בתביעה להפחתת מזונות לשני קטינים (תלה"מ 59480-10-18)

תלה״מ 59480-10-18 פלוני נ׳ פלונית　

בפני כבוד השופטת שירי היימן　

לפני תביעה להפחתת מזונות שני קטינים בני 12 ו-8 ילידי שנת 2008 ושנת 2012
בהתאמה להלן: ״הקטינים״ שנקבעו בהסכם גירושין שאושר ביום 07.07.15 נספח א' לסיכומי
התובע.

במסגרת הסכם הגירושין הועמדו מזונות הקטינים ע״ס 1,850 ₪ לכל קטין החל מ- 05/15
ולמשך 12 חודשים ולאחר מכן הסכום יעלה ל- 2,100 לכל קטין סעיף 8א להסכם. עוד נקבע
כי הצדדים יישאו במחציות הוצאות חינוך ובריאות וכל אחד ישלם את חלקו לגורם שיש
לשלם לו. כן נקבע בסעיף 8 ט להסכם כי ככל ומשכורתו של האב תעלה על הסך של 11,000
₪ נטו יתווסף לסכום המזונות סך של 300 ₪ עבור שני הקטינים.

עוד נקבע בהסכם כי המשמורת על הקטינים תהיה בידי האם סעיף 4 א להסכם ונקבעו
זמני שהות סעיף 5 להסכם עם האב: לינה לילה אחד באמצע שבוע וכל סופ״ש שני מסיום
המסגרות החינוכיות או בשעה 12:00 ביום שישי ועד מוצ״ש בשעה 20:00.

חלוקת חגים לסירוגין ובמהלך חופשת הקיץ ישהו הקטינים עם האב 3 שבועות במצטבר.

הצדדים נישאו כדמו״י ביום 07.X.X. מנישואים אלה נולדו הקטינים נשוא התביעה. נישואי
הצדדים עלו על שרטון. הצדדים נפרדו בחודש 04/14, ביום 07.07.15 חתמו הצדדים על הסכם
גירושין שאושר בפני בית המשפט וביום 15.X.X התגרשו.

ביום 04.02.20 ניתן פסק דין בתביעת המשמורת שהגיש התובע תלה״מ 59549-10-18 וניתן
תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום 27.01.20 ונקבע שהמשמורת על הקטינים תהיה

משותפת וזמני השהות יהיו כדלקמן: הקטינים ישהו בימים ראשון ורביעי אצל האב, שני
ושלישי אצל האם. ימי חמישי לסירוגין אצל כל אחד מההורים ובסופי שבוע לסירוגין במהופך
אצל כל אחד מההורים מיום שישי ועד ראשון בבוקר. כן נקבע שזמני השהות יחולו גם
בחופשות ובחגים הצדדים יחלקו ביניהם בחלקים שווים ולסירוגין.

בהסכמת הצדדים נקבע כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומי הצדדים והחומר המצוי בתיק.

טענות התובע

התובע מפנה לפסק הדין בתביעת המשמורת שם נקבע כי המשמורת תהיה משותפת. החל
מיום 31.10.19 המשמורת משותפת, כאשר קודם לכך שהו הקטינים 6 לילות עם האב ו- 8
לילות עם האם ובתקופה זו שילם את מלוא המזונות. המזונות שנקבעו בהסכם היו מדורגים
וכיום נושא במזונות בסך של 4,000 ₪ ומחציות הוצאות חינוך.

בחודש 10/17 פתח הליך יישוב סכסוך וניסה לגבש הסכמות עם הנתבעת הן בעניין המשמורת
והן בעניין המזונות, אך ניסיונותיו לא צלחו. הרחבת זמני השהות מיום באמצע שבוע וכל
סופ״ש שני לזמני שהות שוויוניים, מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של
המזונות שנקבעו בהסכם. כמו כן, מפנה התובע לבע״מ 919/15 וטוען כי תביעתו הוגשה בתום
לב.

התובע טוען שיש להתחשב בנסיבות הכלכליות הספציפיות של הצדדים על מנת שלא ייווצר
מצב בו הקטינים חיים בבית האב בעוני ובבית האם בעושר.

בהתחלה היה מובטל וכיום הוא מייסד ומנהל תחנת רדיו המשודרת מ ***** והשדרנים עושים
זאת בהתנדבות. כיום הוא משתכר סך של 3,250 ₪ וללא סיוע מאביו ובת זוגו, היה מגיע לפת
לחם. בשנת 2019 הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על כ- 1,880 ₪. התובע טוען שאין
לראות בכספים שמקבל מאביו כהכנסה, שכן מדובר בסיוע בלבד.

התובע טוען כי הצדדים חיו ברמת חיים צנועה וכיום משתתף במחצית הוצאות הבית לרבות
הלוואה שניטלה לצורך רכישת רכב, כאשר סך ההלוואות לא כולל יתרת חובה בבנק עומד על
כ- 137,000 ₪. ההוצאות החודשיות גבוהות מאוד ובחודש ינואר 2020 למשל הסכום עמד על
14,580 ₪ וחשבון הבנק מצוי ביתרת חובה תמידית בסך של כ- 20,000 ₪.

התובע מתגורר עם בת זוגו ולהם תינוקת בת שנה וחצי כיום. בתחילת ההליכים התגוררו
התובע ובת זוגו בדירה שכורה ב **** וכיום מתגוררים ב******* מקום עבודתה של בת זוגו,
הדירה בשטח של כ- 60 מ״ר.


מנגד, הנתבעת עובדת הן כשכירה והן כעצמאית והכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על כ-
6,150 ₪. לא זו אף זו, הנתבעת לא ממצה את פוטנציאל השתכרותה ובוחרת לעבוד מספר
מועט של שעות חרף העובדה שהקטינים שוהים עימו מחצית מהזמן. כמו כן, מדי חודש יש
לנתבעת הכנסה חודשית ממקור לא ידוע בסך של כ- 3,000 ₪, כך שהכנסותיה החודשיות
עומדות על כ- 14,000 ₪ כולל המזונות ומענקים שמקבלת. עיון בתדפיס כרטיסי אשראי
מלמד שהנתבעת מרבה בקניות ואכילה במסעדות.

התובע טוען כי מאז ומתמיד סיפק את צרכי הקטינים שאינם תלויי שהות אך הנתבעת לא
הצהירה בדיון שהיא אינה ההורה המרכז. בנסיבות העניין, יש לבטל את חיובו במזונות
קטינים החל מיום הגשת התביעה ולקבוע שכל אחד מהצדדים יישא במישרין בהוצאות
הקטינים בעת שהותם עמו. התובע מבקש שלא לקבוע הורה מרכז.

מאז החתימה על ההסכם נושאים הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החריגות והתשלום
נעשה ישירות לגוף שיש להעביר אליו את התשלום, כאשר הוצאות החינוך יתחלקו ביניהם
לאחר ניכוי מענק הלימודים מטעם המל״ל. לאור התנהגות הנתבעת, יש לקבוע שהוצאות
ישולמו בכפוף לקבלת הסכמת ההורה השני מראש, אלא אם כן לא ניתן לקבל את אישורו
מפאת דחיפות העניין. אשר על כן, שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החריגות.
התובע לא מתנגד לכך שהנתבעת תמשיך לקבל את קצבת הילדים וסכום זה יתווסף להכנסתה
הפנויה.

יש להעמיד את סכום הצרכים השוטפים של כל אחד מהקטינים על סך של 1,600 ₪. חיובו
במזונות יהיה מנוגד להלכה שנקבעה בבע״מ 919/15. התובע מציע להעמיד את פוטנציאל
השתכרותו על סך של 6,260 ₪ סך זהה להכנסת הנתבעת מעבודתה כשכירה. לאור זמני
השהות, יש לקבוע שכל אחד מהצדדים יישא בצרכי הקטינים, תלויי השהות ושאינם תלויי
שהות, באופן ישיר בעת שהות הקטינים עמו.

דמי המדור המשולמים על ידו עומדים על 400 ₪ כאשר הנתבעת מתגוררת בדירת 4 חדרים
והציגה שני חוזי שכירות שמועד העזיבה בהם שונה ודמי השכירות עומדים על 3,700 ₪ כאשר
לא ברור לתובע האם חדר אחד משמש עבור העסק של הנתבעת.

התובע מציע להשתתף בדמי המדור בסך של 1,400 ₪ אך הצעתו תקפה כל עוד מתגורר
במקום עבודת בת זוגו ב ****** ואינו נושא בתשלום שכר דירה.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת שהיא ההורה המרכז וכך גם הייתה עובר לגירושין. לדבריה, התובע משתתף
באופן סלקטיבי במחציות הוצאות חריגות.


הנתבעת טוענת שהוצאות המדור ואחזקתו עומדות על 5,015 ₪ ועל התובע לשאת ב- 40%,
קרי סך של 2,005 ₪.

הנתבעת טוענת שכיום חלה הטבה במצבו הכלכלי של התובע, יש לו בנוסף להכנסתו את
הכנסת בת זוגו, שהיא **** שזכאית להטבות רבות וסיוע מהוריו ועל כן אין מקום להפחתת
המזונות. הנתבעת טוענת שהתובע לא חשף את ההכנסות של התא המשפחתי ולא הוכיח שינוי
נסיבות מהותי.

לדידה, התובע לא ממצה את פוטנציאל השתכרותו. טרם הגירושין הכנסתו החודשית
הממוצעת עמדה על 11,000 ₪ וכיום הכנסתו לא נפגעה.

עוד טוענת הנתבעת שסכום המזונות המינימלי לא כולל מדור עומד על 1,800 ₪ ועל כן גם אם
הוכח שינוי נסיבות מהותי, אין להפחית את המזונות מאחר והם בגדר המזונות המינימליים.

הנתבעת טוענת שהכנסתה זעומה והוצאותיה רבות. ככל וסכום המזונות יופחת, הדבר יביא
לחוסר שוויון ברמת החיים בשני הבתים. בעבר עבדה כעצמאית אך העסק אינו פעיל מזה
שנתיים, רשמית נסגר ברשויות המס לפני כשנה. הנתבעת הסתמכה על סכום המזונות
שמקבלת והפחתתו תביא לפגיעה ביכולתה לפרנס את הקטינים. ביום 20.05.19 נאלצה ליטול
הלוואה ע״ס 100,000 ₪ על מנת לשלם חובות.

הנתבעת טוענת שהתובע נהג בחוסר תום לב, שכן מחד טען שאין לו יכולת כלכלית ומאידך
רכש רכב חדש ונפש עם הקטינים באילת. מתדפיסי כרטיסי אשראי שצירף התובע, עולה כי
ההוצאות גבוהות, מה שמעיד שהוא חי ברווחה כלכלית.

הנתבעת טוענת שאין להפחית את המזונות ממספר טעמים: מדובר במזונות שנקבעו בהסכם
ולכן הנטל מוגבר, היא הייתה וממשיכה להיות ההורה המרכז, המזונות המינימליים היום
עומדים על 1,800 ₪ לקטין כולל מחציות, לה יש הוצאות מדור בסך של 5,000 ₪ ולתובע אין
הוצאות מדור, היא משתכרת סך של כ- 5,000 ₪, בעוד לתובע כושר השתכרות למעלה מ-
11,000 ₪ ולבת זוגו למעלה מ- 20,000 ₪.

והכרעה

הדין

סעיף 13א לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, תשי״ט - 1959 להלן: "החוק", קובע:

"בית המשפט רשאי לשנות את אשר נקבע בהסכם, בויתור ובפסק-דין, אם ראה לעשות כן
על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנשתנו אחרי ההסכם, הויתור או פסק-הדין".


לא אחת נפסק, כי פסק דין למזונות, ובמיוחד פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, צופה מטבעו
פני עתיד, כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות
ראו לעניין זה, ע״א 363/81 פייגה נ׳ פייגה, פ״ד לו3, 187, תמ״ש ת״א85240/98 דרומי נ׳
דרומי לא פורסם, ע״א 4515/92 שטיין נ׳ שטיין ניתן ביום 13.6.1994.

עוד נקבע, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן
לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמה בין הצדדים, וכי מקום שארע שינוי נסיבות מהותי
ניתן לעיין בפסק הדין מחדש ראה ע״א 363/81 פייגה נ׳ פייגה, פ״ד לו 3 187. במסגרת
פסק דין זה, נקבע גם כי לא כל שינוי בנסיבות מצדיק את שינוי שיעור המזונות, וכדברי כב׳
הש׳ שמגר בע׳ 188 :

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי
פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית
או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את
הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר.
שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם
חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

פסק דין למזונות ניתן לעיון מחדש מקום בו התובע מוכיח שינוי נסיבות משמעותי וכאמור
ב-תמ״א 957/93 פלונית נ׳ אלמוני פ״מ תשנ״ד3 133, 137 :

"נסיבות חדשות כאלה, היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם-דהיינו, היכולות להשפיע
בצורה ממשית על עצם החבות של החייב במזונות, או כאלה הפוגעות או היכולות לפגוע
בגובה החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה... שינוי
מהותי כנ״ל, צריך להיות שינוי היורד לשורשו של החיוב, או לשורשה של החובה, או
לשורשו של סכום המזונות".

פסיקה עדכנית לאחר בע״מ 919/15 קבעה כי יש להפחית את הדרישה לשינוי נסיבות מהותי
ולהסתפק בשינוי נסיבות קל, בין היתר, על מנת לא ליצור אבות דור ב׳. בפסק דין שניתן
לאחרונה סקר כב׳ הש׳ ניצן סילמן את הפסיקה שניתנה לאחר בע״מ 919/15 ולדידו יש להקל
בדרישה של שינוי נסיבות כאשר מתקיימת חלוקת זמני שהות שווה או קרובה לכך תמ"ש
18238-10-17 פלוני נ׳ אלמונית  01.08.18 [פורסם במאגרים המשפטיים]:

״34. בעוד עד הלום דרישות הפסיקה היו כי שינוי נסיבות מחייב להיות מהותי הלכת
פייגה- 363/81, היורד לשורש החיוב, שינוי שלא ניתן לצפותו, וכיו״ב, הרי לאור בע״מ
919/15 יש לאפשר לשינוי נסיבות קל משמעותית, לגישתי, להביא להתערבות בחיוב,
במיוחד בעת קיום הסדרי חלוקת זמנים שוויוניים או קרוב לכך.


כמה וכמה טעמים לכך.

ראשית- טובת קטינים- מקום בו ההסדרים שוויוניים או קרובים לכך, ברי כי הטלת
הנטל על צד אחד יכול ותהווה פגיעה ביכולתו לספק צרכים לקטינים. אין ספק כי בע״מ
919/15 התייחס לכך, וראה להחיל עקרונות של שוויון מטעמים של טובת קטינים

שנית- ההלכה המחייבת שינוי נסיבות דווקני לדעתי קבעה את שקבעה באיזון בין
שאלת הסופיות ובין שאלת הצדק בין לאור סעיף 3 4 לחוק החוזים ובין מכוח סמכות
טבועה; אין חולק כי בע״מ 919/15 משנה את נקודת האיזון של "תחושת הצדק" ולכן יש
להגביר את ההתערבות כלומר להקל בדרישת שינוי הנסיבות

שלישית- לא רק צדק קונקרטי בין הצדדים אלא צדק בין אבות בכלל- קשה להלום
מציאות בה אבות מסוימים יהנו מהחלת עיקרון השוויון הגלום בבע״מ 919/15 ואבות אחרים
לאו; מעין דור "א" ודור "ב".

רביעית- אין מקום להתייחס לאותה "מניפולציה" של חלוקת זמנים; טרם התערבות
בחיובי מזונות יש לבחון לאורך זמן אם אכן מתבצעת חלוקת זמנים שמא מדובר רק בהצגה
לצרכי מזונות; רק לאחר שייווכח בית המשפט כי מדובר בחלוקת זמנים אמיתית, ניתן יהיה
לפנות ולדון בהחלת בע"מ 919/15, וזאת בשינוי נסיבות קל יותר מזה שהוגדר בפסיקה
המקורית; ממילא הגברת מפגשים עולה בקנה אחד עם טובת קטינים ואם גם ההגברה של
הקשר וחלוקת הזמנים נעשית לצרכי מזונות כך נטען- מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

אם כן- במחלוקת המשפטית סבורני כי במקרים של חלוקת זמנים שווה או קרובה לכך,
בעיקר מטעמי צדק וטובת קטינים, יש עדיין לחייב בשינוי נסיבות, אך שינוי נסיבות קל
משמעותית מזה שנדרש בעבר בפסיקה".

נסיבות חיי הצדדים

התובע

התובע הינו הבעלים של תחנת רדיו ״****״ אשר מופעלת מ *****. התובע טען שהשדרנים
שעובדים בתחנה עושים זאת בהתנדבות. התובע העיד שמקבל משכורת בסך של 3,250 ₪.

מעיון בדו״חות מינואר 2016 עד אוקטובר 2019 נספח ב׳ לסיכומי התובע  עולים הנתונים
הבאים:

מיום 01.01.16 עד 31.12.16 התקבולים עמדו על 22,994 ₪, קרי סך של 1,916 ₪ לחודש.

מיום 01.01.17 עד 31.12.17 התקבולים עמדו על 22,256 ₪, קרי סך של 1,854 ₪ לחודש.


מיום 01.01.18 עד 19.10.18 התקבולים עמדו על 35,815 ₪, קרי סך של 3,770 ₪.

מיום 01.11.18 עד 31.10.19 התקבולים עמדו על 28,573 ₪, קרי סך של כ- 2,380 ₪
לחודש.

התובע צירף תדפיס תנועות עו״ש לחשבון הבנק הפרטי שלו בבנק מזרחי טפחות ממנו עולה
כי מדי חודש מקבל זיכוי מהבנק הבינלאומי ע״ס 3,000-4,000 ₪ - סיוע מאביו נספח י'
לסיכומי התובע.

עוד צירף התובע תדפיס תנועות עו״ש לחשבון העסקי נספח י״ג לסיכומי התובע ממנו עולה
כי החשבון מצוי ביתרת זכות של כמה אלפי ₪.

מעיון בתדפיס תנועות עו״ש בבנק ****- של בת הזוג נספח ט׳ לסיכומי הנתבע עולה כי ניטלה
הלוואה ע״ס 130,000 ₪ ויתרתה 120,000 ₪ וההחזר החודשי בגינה עומד על 1,800 ₪.
הלוואה נוספת ע״ס 8,000 ₪ ניטלה גם מבנק **** וההחזר החודשי בגינה עומד על 340 ₪.
מועד סיומה חל ביום 31.03.21 וההחזר מנוכה מתלוש השכר של בת זוגו. יתרת החובה
בחשבון עו״ש ביום 08.03.20 עמדה על כ- 12,000 ₪. יוער כי ההכנסה של בת הזוג אינה ידועה
ואף נמחקה בתדפיס תנועות עו״ש.

הלכה ידועה היא כי יכולתו של אב לשלם מזונות ילדיו הקטינים אינה נקבעת רק על פי
הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת גם מפוטנציאל השתכרותו, בהתאם למקצועו ולכישוריו
ר׳ ע״א 130/93 פרייס נ׳ פרייס, פ״ד לח2 721, 725; ע״א 239/85 עמיצור נ׳ עמיצור, פ״ד
מ1 147, 151-152.

בעמ״ש 28488-09-19 ב׳ נ׳ ב׳ 20.03.20 [פורסם במאגרים המשפטיים] התייחס כב׳ הש׳
ג׳יוסי לפרמטרים שיש לשקלל בעת קביעת פוטנציאל השתכרות:

״19. כיצד מעריכים את פוטנציאל ההשתכרות ?

בסכסוכי משפחה נהגו בתי המשפט להעריך "פוטנציאל ההשתכרות" על יסוד נתונים
שונים ובעיקר תוך התחשבות ב-: גיל, עבר תעסוקתי, עבודה נוכחית, מקצוע, השכלה
ותארים, ניסיון, מוניטין אישי, הכנסה נטו, שעות נוספות וכיוצ״ב. רק על ידי שיקלול
הנתונים הרלוונטיים, ייקבע שיעור פוטנציאל ההכנסה. יחד עם זאת, יש לזכור תמיד כי
מדובר בהערכה, ומכאן מחייבת היא זהירות רבה בקביעתה, זאת גם לנוכח המשמעויות
וההשלכות שתהיינה לה בקביעת גובה המזונות שיושתו על אותו הורה ובחלוקת הנשיאה
במזונות בין שני ההורים. כמו כן זהירות זו מתחייבת משום שאותה הערכה מייחסת לאותו
הורה יכולת שהוא אינו מממש, והיא מתעלמת מאוטונומית הרצון שלו בבחירת מקצועו
לרבות היקף עבודתו ועוד, זאת באותם מקרים בהם הבחירה נעשתה שלא על רקע רצון
להתחמק מתשלום מזונות. על כן, הערכת הפוטנציאל והעמדתו על סכום העולה בהרבה על
זה המתקבל בפועל תתאפשר במקרים חריגים, ובעיקר כאשר הפער ביניהם הוא משמעותי,
שעה שהנתונים השונים מצביעים על יכולות גבוהות בהרבה והדבר נתמך בניסיון העבר -
השתכרות בפועל של סכומים גבוהים משמעותית מאלה המתקבלים היום. בהקשר זה ראוי
גם להדגיש כי לא כל ניסיון עבר ילמד בהכרח על יכולת השתכרות גבוהה כיום, וככל שניסיון
זה הוא מתקופה רחוקה יותר, כך יפחת גם משקלו בהערכת כושר ההשתכרות הנוכחי. כמו
כן, יש לבחון משך התקופה בעבר בה הייתה הכנסת ההורה גבוהה משמעותית מזו
המתקבלת היום, האם מדובר בתקופת העסקה קצרה, היקף המשרה, האם היתה קבועה
או זמנית ונתונים נוספים. כך גם יש לתת את הדעת לשאלה כיצד כלכלו הצדדים את
ילדיהם בתקופת החיים המשותפים, והאם הדבר נעשה מתוך אותן הכנסות בפועל
המתקבלות גם כיום, שאם כן כי אז יפחת משקלה של אותה השתכרות או הכנסה גבוהה מן
העבר, כאשר לאחריה ההכנסה בפועל לתקופה ממושכת הייתה נמוכה.

שקלול של נתונים אלה ובחינה של מכלול הנסיבות יובילו לקביעת כושר ההשתכרות, וזאת
לשם קביעת החיוב במזונות וחלוקת הנשיאה בהם בין ההורים."

בסעיף 16 לתצהירו מצהיר האב שאת קורס שדרני הרדיו עשה לאחר הגירושין ובסיועו של
אביו. לדבריו העסק שבנה מהווה נכס תרבותי שלא יסולא בפז המשרת קהילה המונה אלפי
אנשים התלויים וניזונים מהעסק שבנה. עוד הוא מציין שכמו כל עסק הנמצא בחיתוליו
בשנים הראשונות הרווחים אינם יציבים ואינם גבוהים. מכאן כי גם התובע בעצמו מבין כי
השכר אותו הוא מרוויח כיום, סך של כ -3,200 ₪, אינו מהווה מיצוי של פוטנציאל השתכרותו
ופוטנציאל הרווח הצפוי מהעסק שהקים.

בעת הגירושין עבד התובע כמנהל עבודה בחברת **** בע״מ, התובע לא צירף תלושי שכר טרם
הגירושין, אך מסעיף 8 ט להסכם הגירושין עולה כי התובע השתכר סך של כ - 11,000 ₪
נטו ונקבע כי במידה ושכרו יעלה מעבר לסכום זה יעלה סכום המזונות עבור שני הקטינים
בסך נוסף של 300 ₪ לחודש.

בסיכומיו טען התובע כי בעת שחתם על הסכם הגירושין השתכר סך של 6,500 ₪ ואילו
הנתבעת טוענת כי השתכר סך של 11,000 ₪ נטו. התובע לא צירף תלושי שכר להוכחת טענתו
ונוכח האמור בסעיף 8ט להסכם הגירושין טענתה של הנתבעת עדיפה עלי. סכום המזונות
שנקבע 2,100 ₪ לכל קטין וסך של 4,200 ₪ עבור שני הקטינים אינו מתיישב עם טענת התובע
כי השתכר סך של 6,500 ₪ בלבד.

לאור האמור לעיל, בהתחשב בהכנסתו בעבר במקצועו ובגילו בן 40 אעמיד את פוטנציאל
השתכרותו על סך של 8,000 ₪ לחודש, בסכום המתקרב לשכר הממוצע נטו אשר עמד בסוף
2019 על סך של כ - 8,900 ₪ נטו.


התובע מתגורר עם בת זוגו לא נשואים ובתם המשותפת שכיום בת כשנה וחצי ב *****. דמי
המדור החודשיים המשולמים עומדים על 400 ₪. מאחר והתובע מתגורר עם בת זוגו, חלקו
בדמי המדור עומד על 200 ₪ חלקם של הקטינים עומד על סך של 80 ₪ ושל התובע על סך
של 120 ₪.

הכנסתו הפנויה של התובע עומדת על סך של 7,880 ₪ ובמעוגל סך של 7,900 ₪.

הנתבעת

עובדת כמטפלת ב ****** והכנסתה החודשית הממוצעת עומדת על סך של כ- 6,000 ₪
בהתאם לתלושי שכר לחודשים 02/19 עד 02/20 ללא ניכויי רשות וניכויי התחייבות. בעבר
ניהלה עסק ועבדה גם כעצמאית אך העסק נסגר.

התובעת מתגוררת בדירה שכורה ב **** ודמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 3,700
₪ חוזה שכירות צורף ביום 26.11.19 לפי מכתב מיום 24.11.19 דמי השכירות יעלו ב- 10%
ויעמדו על 4,000 ₪ לאחר חודש 06/20- לאחר תום חוזה השכירות הקיים צורף ביום
26.11.19.

כמו כן, בסוף שנת 2019 קיבלה מענק עבודה על סך של 2,970 ₪.

לאור האמור לעיל, אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותה של הנתבעת כולל מענק עבודה על
סך של 7,000 ₪.

הכנסתה הפנויה של הנתבעת, לאחר קיזוז חלקה בדמי המדור 2,220= 3,700* 60% עומדת
על 4,780 ₪ ובמעוגל 4,800 ₪ 7,000-2,220.

חלוקת זמני שהות

כמפורט לעיל בהתאם לפסק הדין מיום 04.02.20 הקטינים מצויים במשמורת משותפת
וחלוקת הזמנים בין ההורים שווה.

השתלשלות ההליכים בסוגיית זמני השהות

בהסכם נקבע שהמשמורת תהיה בידי האם והקטינים ילונו בבית האב 3 לילות בשבועיים.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.03.19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום
10.03.19 שקבע שתתווסף לינה באמצע שבוע.


ביום 31.10.19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 25.09.19 ונקבע כי יתווסף
יום נוסף לשהות של הקטינים אצל האב, בכל יום חמישי בו הם אינם מבלים איתו את סוף
השבוע.

ביום 04.02.20 ניתן פסק הדין הקובע משמורת משותפת כפי שפורט לעיל.

צרכי הקטינים

בבע״מ 919/15 ציין כבי השופט פוגלמן כי צרכיהם ההכרחיים של קטינים עומדים על סך של
בין 1,300 ל - 1,400 ₪ לחודש. סכום זה אינו כולל הוצאות בגין מדור ואחזקת מדור סעיף 5
לפסק הדין.

לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין אשר העמידו את צרכיהם הבסיסיים של קטינים על סך של
1,600 ₪ לחודש. בעמ״ש 46291-01-16 פלונית נ׳ פלוני 09.10.17 [פורסם במאגרים
המשפטיים] קבע בית המשפט שהגיעה העת לעריכת שינוי בקביעת סכום המזונות ההכרחיים
ובמקרה הספציפי שנדון בפניו הועמדו צרכי קטין על 1,600 ₪ :

"ייתכן ואכן הגיעה העת לעריכת שינוי נוסף בעת קביעת סכום המזונות ההכרחיים ובמיוחד
לאור הצרכים שהתווספו ,כגון כל הקשור באמצעי התקשורת השונים והמחשוב ,אשר ניתן
לראות בהם ,כיום כצרכים הכרחיים.

אולם ,אף מבלי לקבוע מסמרות בדבר לעת הזו ,כפי שצויין לעיל ,יש מקום לבחון את כלל
הנסיבות ואזי להידרש במקרה קונקרטי להגדלת אותו סכום הנהוג ,וכמפורט לעיל.

17. החיוב הנוסף יחול ממועד הגשת התביעה ובאופן שבמקום הסכום של 1,450 ₪ יבוא
הסכום של 1,600 ₪ כאשר הפרשי העבר בגין המפורט לעיל ישולמו ב 4 -תשלומים."

בעמ״ש ת״א 32172-11-17 ע.ש. קטינה נ׳ נ.ש, עמי 11 10.01.19 [פורסם במאגרים
המשפטיים] קבעה כבי השופטת י. שבח כי צרכי הקטינים שאינם טעונים הוכחה עומדים על
1,600 -1,700 ₪ :

"לגישתי ,אין לדחות עוד את הגדלת הסכום ,ועד שייקבע הסכום המשקף את עלות צרכיו
של הקטין ,בשני הבתים גם יחד ,זה שאינו טעון הוכחה ,באופן אמפירי ובהתבסס על חוות
דעת כלכליות ,אין מנוס מהפעלת שיקול הדעת השיפוטי וניסיון החיים ,ומהעלאת הסכום ,
שלא עודכן מזה שנים ,לכדי סך של 1600-1700 ₪.״


ברמ״ש מרכז 59188-10-18 י.נ נ׳ א.נ פס׳ 10 25.10.18 [פורסם במאגרים המשפטיים] כבי
השי צבי וייצמן לא התערב בפסיקת מזונות זמניים שהועמדו על ידי הערכאה הדיונית על סך
של 1,800 ₪:

"כך לא מצאתי מקום להתערב בקביעותו של בית המשפט קמא אשר אמד לעת עתה את
צרכיו של קטין בשיעור של 1800 ₪. לטעמי מדובר בהערכה זהירה שהיא על הצד הנמוך
דווקא. יש לזכור כי קודם להלכת בע״מ 919/15 נהגו בתי המשפט לאמוד צרכיו החודשיים
של קטין בשיעור של כ- 1400 ₪ ואלם הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים
ואולם מאז שניתנה הלכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם
הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם. עוד יש לציין כי צרכיו של קטין המתגורר בשני
בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד נוכח הכפילויות הנדרשות מטבעם של
דברים בחלק מהוצאותיו, להערכתי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר ראוי שהערכה זו תעלה,
למצער, על סך של 2250 ₪ לחודש לקטין."

לאור האמור לעיל, מאחר והכנסות ההורים אינן גבוהות ומאחר ומדובר בשני קטינים,
בהתאם להלכת ורד ע״א 552/87 ורד נ׳ ורד פ״ד מב3 594 אעמיד את צרכי כל אחד
מהקטינים על סך של 1,600 ₪.

האם חל שינוי נסיבות?

כפי שפורט לעיל בפרק חלוקת זמני השהות, זמני השהות הורחבו בצורה משמעותית,
משלושה לילות בשבועיים לכדי משמורת משותפת ו- 7 לילות במהלך השבועיים שוהים כיום
הקטינים עם האב, מה שמהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של דמי המזונות.

הסכום בו יישא האב

סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות קובע כדלקמן:

"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין
האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."

עד ההלכה שנקבעה בבע״מ 919/15, 1709/15 פלוני נ׳ פלונים 19.07.17 [פורסם מאגרים
המשפטים]; להלן: פסק הדין / בע״מ 919/15 חיוב אב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו
חל עד גיל 15 שנים ומעבר לכך חלו דיני הצדקה.

ההלכה שנקבעה בפסק הדין בבע״מ 919/15 מתייחסת למקרים בהם ילדיהם הקטינים של
ההורים בגילאי 6-15, שוהים אצל כל אחד מהם בחלקים שווים של השבוע, ושכרם של שני
ההורים זהה או דומה. במקרים אלו, נקבע בפסק הדין כי שני ההורים חבים באופן שווה
במזונות ילדיהם. החלוקה תקבע בהתאם ליכולותיהם הכלכליות של ההורים והכנסותיהם
מכל המקורות ובשים לב לנסיבות המקרה:

״93. סיכום הנקודה: עיקרון טובת הילד תומך באימוץ פרשנות המבטיחה הקצאה
מיטבית של סך המשאבים ההוריים עבור צרכי הילד. הפרשנות הנוהגת של הדין
העברי הקובעת באופן קטגורי כי בכל מקרה חב האב בתשלום מזונות לידי האם,
עלולה לפגוע בטובת הילד במקרים של משמורת פיזית משותפת, שכן היא עלולה
לדלדל את משאבי האב עבור צרכי הילד יתר על המידה, עד כדי שלא יעלה בידיו
להבטיח את רווחת הילד עת הוא שוהה עמו. על כן, יש להעדיף פרשנות המאפשרת
בחינה פרטנית ולא קטגורית בנסיבותיו של כל מקרה, המביאה בחשבון את מכלול
הנתונים הצריכים לעניין. אלה כוללים את יכולתו הכלכלית של כל הורה בהתאם
לכלל מקורות ההכנסה העומדים לרשותו, לרבות שכר עבודה, כמו גם את היחס בין
יכולות ההורים, ואת חלוקת המשמורת הפיזית המשותפת. החלופה הפרשנית
לתקנת תש״ד הרואה בשני ההורים כחייבים במשותף במזונות הקטין מדין צדקה
בהתאם ליכולתם הכלכלית היחסית - מבטלת את חיובו האפריורי של האב בתשלום
המזונות ההכרחיים, ומותירה בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע בכל מקרה
לגופו - על בסיס מכלול הנתונים, ובהם גם הסדר המשמורת הפיזית שנקבע - את
חלוקת המזונות שתבטיח ככל הניתן את טובת הילד בנסיבות העניין. לפיכך, גם
מטעם זה סבורני כי יש לבכר פרשנות זו."

פסק הדין שניתן בבע״מ 919/15 חל על מקרים בהם מתקיימים שלושה תנאים: גיל הילדים
מעל 6, ההורים חולקים משמורת פיזית משותפת, הכנסתם הפנויה של הצדדים זהה או דומה.

בפסק הדין נקבע כי יש להבחין בין הוצאות הקטין הנוגעות לקיום היומיומי
והקשורות בזמני שהות הקטין עם כל אחד מההורים, כמו הוצאות מדור, אחזקת
לבין הוצאות שאינן קשורות בכך כמו הוצאות בגין ביגוד, הנעלה, ספרים, ציוד בית
ספר וכדומה.

בהמשך להלכה שנקבעה בבע״מ 919/15 , נקבע כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה
במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות
היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה בהתייחס לחלוקת
המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

בענייננו שני הקטינים בני 12 ו- 8, חלוקת זמני השהות שווה אך ההכנסות הפנויות
של ההורים אינן זהות.


הכנסת התובע הפנויה עומדת על 7,900 ₪ והכנסת הנתבעת הפנויה עומדת על 4,800
₪. סך הכנסותיהם עומד על 12,700 ₪. חלקו של התובע בהכנסה הכוללת עומד על
62% 7,900/12,800.

כאמור, צרכי כל אחד מהקטינים הועמדו על 1,600 ₪. מחצית מהסכום תשמש עבור הוצאות
תלויות שהות והמחצית השנייה עבור הוצאות לא תלויות שהות.

הוצאות תלויות שהות

בהתאם לשיעור הכנסת התובע בהכנסה הכוללת, עליו לשאת ב- 62% מההוצאות תלויות
השהות, קרי עליו לשאת בסך מעוגל של 500 ₪ לכל קטין, בפועל נושא ב- 50% מהוצאות אלה
בעת שהות הקטינים עמו, קרי 400 ₪ ולכן עליו לשאת בהפרש בסך של 100 ₪ לכל קטין ו-
200 ₪ לשניהם.

הוצאות לא תלויות שהות - הורה מרכז

במקרים של משמורת פיזית משותפת, כאשר הכנסותיהם הפנויות של ההורים
דומות, ההוצאות הנובעות משהות הקטין עם כל אחד מההורים מתקזזות בין
ההורים וכל הורה יישא בנטל הוצאות אלו כאשר הקטין אצלו. באשר להוצאות
הנוספות נקבע בפסק דינה של כבי השופטת ברק ארז כי יש לקבוע הורה מרכז שיקבל
לידיו תשלום עבור הוצאות אלו מההורה האחר בהתאם ליחס ההכנסות של ההורים,
והוא יהיה אחראי על סיפוק צרכים אלו של הקטין:

״49. הקשיים שעליהם עמדתי לעיל מלמדים כי במשמורת משותפת נדרש ניהול
"מרכזי" של הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות. מהו
המנגנון היישומי שיכול לאפשר להורים לנהל את הוצאות הילדים באופן שימקסם
את טובתם ויהיה פרקטי ונוח גם מבחינתם, ללא צורך בשיתוף פעולה צמוד על בסיס
יומיומי ? אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות
מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף
פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של
אחד מההורים כ"הורה מרכז" אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום
המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו
המזונות המיועדים לצרכים האחרים ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד.
סכום זה יוערך בכל מקרה על-ידי בית המשפט, בהתאם לגילאי הילדים ולצרכיהם.
ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח
תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה
לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון
ותיאום."

התובע טען בתצהיר עדותו הראשית שהנתבעת מעולם לא שלחה את הילדים עם בגדים
מתאימים והוא נאלץ לרכוש עבורם ביגוד ונעליים או לקבל מבני משפחה וכיום יש להם בביתו
ארון בגדים מלא:

״5. החל מיום הפרידה... מעולם לא נשלחו אלי הילדים עם תיק עם בגדים. תמיד קיבלתי
אותם עם בגדים שלגופם, לעתים אף בגדים שאינם תואמים את העונה, או בגדים שלא ניתן
לצאת איתם מהבית פיג׳מות או בגדים בלויים. את כל מה שלבשו הילדים אצלי נאלצתי
לרכוש או לקבל מבני משפחה.

6. כיום ארונות הבגדים של הילדים מלאים, לכל ילד יש לפחות 3 זוגות נעליים מכל סוג
אפשרי ולמעשה אני משלם על בגדי הילדים בבית אימם באמצעות המזונות ומשלם גם על
בגדיהם בביתי כך שנוצרת כפילות נוספת בהוצאה. "

הקטינים היו במשמורת האם וסביר להניח כי היא זו שדאגה באופן שוטף לרכישת בגדים
ונעליים עבור הקטינים. עצם העובדה שהתובע רכש להם מוצרים, אינה מאיינת היות האם
ההורה המרכז.

כדברי כב׳ הש׳ פוגלמן בסעיף 87 לבע״מ 919/15 :

״כפועל יוצא מכך, מטילה המשמורת הפיזית המשותפת נטל כלכלי מוגבר - זהה
מבחינת היקף ההוצאה הפוטנציאלי עבור מזונות הילד - על שני ההורים. מכיוון
שהילד מתגורר עם כל אחד מן ההורים מחצית מן החודש ממש ואין מדובר
במפגשים או בהלנה נקודתית בלבד, הרי שכל הורה נדרש "לבנות בית" שלם ומלא
עבור הילד. עליו לדאוג לכתחילה לפתרון דיור שיהיה בו חדר קבוע לילד כלומר ,
בדרך כלל, לשכור דירה גדולה יותר; לרכוש את כל הציוד הבסיסי שחייב להיות
בביתו של הילד כגון מיטה ומצעים, ארון בגדים וכמות סבירה של בגדים למלאו
בהם, שולחן כתיבה, כלי רחצה ושאר חפצים יסודיים שלהם זקוק הילד. בצד
הוצאות מסוג זה נדרש גם כל אחד מן ההורים לספק את כל יתר צרכיו הגשמיים
השוטפים של הילד במהלך שהייתו עמו: מזון, עלותם השוטפת של צרכים כגון
חשמל ומים, עלות של פעילות פנאי מזדמנת בשעות אחר הצהריים וכדומה. מכאן,
שבמצב של משמורת פיזית משותפת כל הורה מספק את כל צרכי הילד במשך
מחצית מן החודש."


מסעיף 87 שצוטט לעיל, עולה כי גם אם האם נקבעה כהורה מרכז על האב לדאוג שלקטינים
יהיה ארון בגדים ובו כמות סבירה של בגדים בסיסיים. העובדה ששני ההורים דואגים לביגוד
בסיסי עבור הקטינים בביתם אינה מאיינת את הצורך במנגנון ההורה המרכז. מנגנון ההורה
המרכז נקבע על מנת להבטיח שצרכיהם של הקטינים שאינם תלויי שהות ימולאו ולא ייוצר
מצב בו כל הורה יצפה כי ההורה האחר ימלא משימה זו.

בהסכם הגירושין שעליו חתמו הצדדים נקבע כי על האם לדאוג לספק את צרכי הקטינים
ממקורותיה ומדמי המזונות שמשלם האב ומאז אישור ההסכם בשנת 2015 ועד היום היא
עושה זאת ולא שוכנעתי כי לשנות מנגנון זה.

לאור האמור לעיל, התובע יישא בהוצאות לא תלויות שהות בהתאם לשיעור הכנסתו- 1,600
62% X - סך מעוגל של 1,000 ₪ עבור שני הקטינים.

הוצאות מדור

דמי המדור בבית האב: בהתאם לנספח ג׳ לתצהיר התובע שהוגש ביום 28.11.19 שווי דמי
המדור נזקף כהטבת מס ע״ס 387 ₪ בתלוש השכר של בת זוגו של התובע. הדירה בשטח של
63 מ״ר ותעריף המים עומד על 6 ₪ כולל מע״מ לקוב וחיובי החשמל עומדים על 0.65 ₪ כולל
למע״מ לקוט״ש ותשלום חודשי קבוע ע״ס 20 ₪.

בסעיף 8 לתצהירו טען האב כי חיובי החשמל עומדים על סך של 490 ₪ לחודש, מים בסך של
56 ₪ לחודש, אינטרנט בסך של 200 ₪ לחודש וטלוויזיה בסך של 110 ₪ לחודש ובסך הכול
עומדות הוצאות אחזקת המדור על סך של כ- 850 ₪ לחודש.

חלקו של האב במדור הוא 200 ₪ ובהוצאות אחזקת המדור 425 סך ובסך הכול 625 ₪ לחודש,
חלקם של הקטינים עומד על 40%, קרי 250 ₪.

דמי המדור בבית האם: דמי השכירות החודשיים עומדים על 3,700 ₪. הוצאות אחזקת
המדור כוללות ארנונה בסך של 200 ₪ לחודש לאחר הנחת הורה עצמאי, מס קהילה בסך
של 305 ₪ לחודש, מים, ביוב בסך של כ - 60 ₪ לחודש, אינטרנט בסך של כ - 100 ₪ לחודש
וחשמל בגובה ממוצע של כ - 350 ₪ לחודש, ובסך הכל כ - 1,100 ש״ח לחודש. סך הוצאות
המדור של הנתבעת עומדות על 4,800 ₪. חלקם של הקטינים עומד על 40%, קרי 1,920 ₪.

סך הוצאות המדור ואחזקתו של שני הקטינים עומדים על 1,920 + 250 = 2,170 ₪. על התובע
לשאת ב 62%, קרי 1,350 ₪ במעוגל. בפועל נושא ב- 250 ₪ ולכן עליו לשאת בסך של 1,100
₪ עבור חלקו בדמי המדור ואחזקתו.


לאור האמור לעיל, על התובע לשאת בסך של 2,300 ₪ עבור שני הקטינים, סך של 1,150 ₪
לכל אחד מהם.

הפרשי מזונות יתר ששולמו

התביעה הוגשה בחודש 10/18 כאשר בחודש 03/19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר
מיום 10.03.19 שהמליץ על הרחבת זמני השהות ליום נוסף לתקופה של 3 חודשים, הקטינים
החלו ללון שני לילות באמצע שבוע בבית האב וכל סופ״ש שני. ולאחר מכן ביום 31.10.19
התווספה לינה ביום חמישי אחת לשבועיים. ביום 04.02.20 נקבעה משמורת משותפת
במסגרת פסק הדין.

בהתאם להלכה אין להורות על השבת מזונות שנאכלו כשיהיה בכך בכדי לפגוע ברווחתם של
הקטינים. בענייננו ועל מנת לא לפגוע בטובת הקטינים, אני קובעת שפסק הדין יחול מחודש
02/2020 ומזונות היתר ששולמו ממועד זה ואילך יקוזזו מחלקו של האב בהוצאות החריגות
העתידיות.

בבע״מ 4589/05 פלוני נ׳ פלוני 21.11.05 [פורסם במאגרים המשפטיים] קבע כב׳ השופט
רובינשטיין כדלקמן:

״ו. 1 בשאלת הקיזוז התלבטתי במידה מסוימת. אכן, מקובל כי לבית המשפט שיקול דעת
בשאלת השבתם של מזונות, שלמפרע התברר ששולמו ביתר ביחס למזונות קבועים
שהופחתו בערעור, ראו ע״א 591/81 פורטוגז נ׳ פורטוגז, פ״ד לו3, 449, 463 השופט
שיינבוים; ביחס למזונות זמניים שהופחתו, ולהתערבות המצומצמת בהשבה ראו ע״א
125/86 סימונוב נ׳ סימונוב לא פורסם הנשיא שמגר. ישנם מקרים בהם אין בית
המשפט מאפשר כל קיזוז שהוא, ובמקרים אחרים תהא נטיה להתחשבות מסוימת במה
שכבר נעשה, בין היתר באמצעות ויתור על גביית מזונות זמניים שטרם נגבו ע״א 5951/93
קצב נ׳ קצב לא פורסם הנשיא שמגר; ע״א 5578/92 שמש נ׳ שמש לא פורסם הנשיא
שמגר. השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט הוא כמובן השפעת הקיזוז על רווחת בן
הזוג והילדים, והרי לא אחת יארע שהכספים שנפסקו ביתר כבר נצרכו, ואם יקוזזו אחורנית
עלולה להיווצר מחסור במשפחה ע״א 4332/90 אדלשטיין נ׳ אדלשטיין, פ״ד מו1, 289,
291, הנשיא שמגר; ע״א 5446/91 עגור נ׳ עגור לא פורסם הנשיא שמגר."

סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:


התובע ישלם לנתבעת למזונות הקטינים סך של 2,300 ₪ מדי חודש החל מחודש 02/20,
ועד הגיע הקטינים לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון - לפי המאוחר מבין שני
המועדים.

והיה והקטינים ישרתו בצה״ל ו/או בשירות הלאומי, התובע ימשיך לשלם מזונות
לנתבעת עד לתום תקופת שירות החובה ו/או הלאומי, כשהסכום יעמוד על שליש
מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס״ק ב להלן.

דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות
לחשבון הבנק של הנתבעת, כשהסכום הנקוב בס״ק ב׳ לעיל יהיה צמוד למדד המחירים
לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה - במזונות חודש ינואר של כל שנה,
ללא הפרשים לתקופות הביניים. עדכון ראשון מהיום - בחודש 01/2021.

כל קצבה ו/או מענק המשולם ע״י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינים, לרבות קצבת
ילדים, מענק לימודים וכיו״ב, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות.

כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד
להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת
מתועדת״: תקשורת סלולרית כגון: WhatsApp / מייל / דואר רשום, כאשר ההורה
השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו
באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה
השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.

החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות
חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות
מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ריגשיים, איבחונים לרבות איבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה
רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה במלואה או בחלקה על ידי קופ״ח ובכלל זה
הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א״כ ההחזר
מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע״י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות
מהחזר זה. הצדדים רשאים לשלם את התשלום ישירות לנותן השירות.

כל הוצאה רפואית כנ״ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה,
אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול,
על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי
דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית לאחר קיזוז מענק הלימודים שמשולם
מטעם המל״ל - כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום
ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, רכישת ציוד לימודי
לבית הספר, וכן צהרון, חוגים חוג אחד לפחות בעלות ציבורית ומעבר לכך בהסכמת
ההורים, שיעורי עזר ככל ולא תהיה הסכמה בין ההורים ע״פ המלצת מחנך/ת, יועצ/ת
או המורה המקצועי/ת, תנועת נוער, קייטנות שני מחזורים בעלות ציבורית לפחות
ומעבר לכך בהסכמת שני ההורים. הצדדים רשאים לשלם את התשלום ישירות לנותן
השירות.

כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בס״ק ו-ז לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים
שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד לרבות בתקשורת
המתועדת.

הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בס״ק ה-ח לעיל "ההורה
המשלם" יקבל מהורה השני "ההורה החייב" את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת
בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה
בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר
מחצי שנה לאחר ההוצאה.

לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים
דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.

י. חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של התובע בכל צרכי
הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור, ועל כן האם מתחייבת להשלים את כל יתר
צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות - ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד
והנעלה, תלבושת אחידה, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו״ב.

יא. פסק הדין יחול מחודש 02/20.

יב. מזונות היתר ששולמו מחודש 02/20 ואילך יקוזזו מחלקו של האב בהוצאות החריגות
העתידיות.

איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג׳ אייר תש"פ, 27 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


שירי היימן, שופטת