חיפושדלג חיפוש
En
צור קשרדלג צור קשר

צור קשר

checked
גירושיןדלג גירושין
תוכן מרכזי בעמודדלג תוכן מרכזי בעמוד

דחיית תובענת אב להפחתת שיעור דמי מזונות שנפסקו עבור קטינה (תלה"מ 43962-07-18)

תובענת אב להפחתת שיעור דמי המזונות שנפסקו עבור הקטינה א׳ ילידת 23.11.08 (כבת 11 שנים).

הרקע להליך

1.                  הצדדים שניהם יהודים, נישאו זל״ז כדמו״י בשנת 2008 והתגרשו זמ״ז בשנת 2010.

2.         אין חולק, כי הקטינה מצויה על הרצף האוטיסטי ומקבלת קצבת נכות מטעם המוסד לביטוח
לאומי
(מסמכים בדבר מצבה הרפואי צורפו לתצהיר עדותה הראשית של האם, וכבר עתה
אציין כי טענת האם בדבר קיומה של נכות בשיעור 100% לבת א׳ לא נסתרה).

3.         מזונות הקטינה נקבעו בפסק דין מיום 27.4.10 בתיק תמ״ש 15531/08 שניתן על פי צד אחד.
במסגרתו, חויב האב בדמי מזונות בשיעור יסודי בסך 2,300 ₪ לחודש, הכולל הוצאות מדור
ובתוספת מחצית הוצאות רפואיות חריגות.

4.         לוז התובענה בטענת האב, כי חל שינוי נסיבות מהותי בשל מצבו הרפואי עת אובחן, בין
היתר, כסובל מסכרת וממחלת כבד ואינו יכול לעבוד לפרנסתו. זאת, בהיותו מתקיים מקצבת
נכות של המוסד לביטוח לאומי ונושא בהוצאות רפואיות מרובות.

5.         ברקע, טענת האב, כי מלכתחילה פסקי הדין למשמורת הקטינה ולמזונותיה לא הומצאו לו
כדין ולמעשה, לא ניתנה לו האפשרות להגיש כתב הגנה מטעמו באופן שגם למחדלים אלה יש


ליתן משקל. כך, בין השנים 2008-2014 התגורר, בכלל, XXXn לשם טיפול באביו החולה,
בלא שנכח בלידת הקטינה. עם חזרתו ארצה, הזדרז להגיש תובענה להפחתת החיוב (תמ״ש
37813-06-14), אולם זו נמחקה בפסק דין מיום 19.12.16 בשל ייצוג לקוי, לטענתו.

השתלשלות ההליך

6.                  מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית.

7.         התובענה נקבעה במקורה לשמיעת ראיות ליום 18.4.19. במעמד הדיון נעתרתי לבקשת האב
לדחיית הדיון לשם מיצוי ההליך המנוהל על ידו בבית הדין לעבודה בנוגע למצבו הרפואי.

8.         ביום 8.9.19 הוגשו מטעם האב אסמכתאות מהמוסד לביטוח לאומי, לרבות ביחס לשיעור
קצבת הנכות שאושרה לו. לאור התיעוד שהציג וטענותיו לגבי מחדלים בהליכים הקודמים,
עתר האב לפטור אותו מהמשך חיוב בגין מזונות הקטינה.

9.         ביום 18.9.19 הוגשה תגובת האם במסגרתה עתרה, בין היתר, לדחיית התובענה ולחיוב האב
בנשיאה בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינה, לרבות באופן רטרואקטיבי בגין ההוצאות
בהן נשאה במהלך השנים.

10.       על פי הסכמת הצדדים, בהודעתם המשותפת מיום 6.10.19, תוכרע התובענה על יסוד החומר
המצוי בתיק.

עיקר טענות האב

11.              כאמור, בהודעתו מיום 8.9.19 עתר האב לפטור אותו מהמשך חיוב בגין מזונות הקטינה בשל

מצבו הכלכלי והרפואי, היות והקטינה מקבלת קצבת נכות, ומחדלים שלטענתו התקיימו
בהליכים קודמים.

12.       בכתב התביעה עתר האב להעמיד את מזונות הקטינה על סכום של 500 ₪ או כפי גובה קצבת
התלויים המשולמת ע״י המוסד לביטוח לאומי, לפי הגבוה מביניהם.

12.       האב העמיד בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית את הוצאותיו החודשיות על סכום של
4,020 ₪ לחודש הכוללים, בין היתר, הוצאות שכירות בסכום של 2,500 ש״ח והוצאות בדיקות
רפואיות ותרופות בסכום מצטבר של 900 ₪ לחודש.

13.       לטענת האב, מצבו הרפואי והכלכלי אינם מאפשרים לו לעמוד בשיעור דמי המזונות שנפסקו.
לגרסתו, עם חזרתו ארצה התברר לו כי צבר חוב מזונות במוסד לביטוח לאומי בסכום של
120,000 ₪ וחוב נוסף למוסד לביטוח לאומי בסכום של 50,000 ₪ וננקטו כנגדו הליכי הוצאה
לפועל. כך, מתגורר הוא עם אימו הנכה ועל אף מצבה, נאלץ להיעזר בה ובתמיכתה הכלכלית.

עיקר טענות האם

14.       כאמור, בתגובת האם מיום 18.9.19 עתרה, בין היתר, לדחיית התובענה ולחיוב האב בנשיאה
בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינה, לרבות באופן רטרואקטיבי בגין ההוצאות בהן נשאה
במהלך השנים.

14.       בכתב ההגנה, עתרה האם, בין היתר, לחיוב האב גם בתשלום נוסף בסך 450 ₪ לחודש בגין
הוצאות רפואיות חריגות של הקטינה ולחיובו לשאת בהוצאות מעין אלה באופן
רטרואקטיבי.

15.       בטופס הרצאת הפרטים העמידה האם את הוצאות הקטינה על סכום מוערך של 3,601 ₪
לחודש, הכולל, בין היתר, הוצאות מדור ואחזקתו.

16.       לטענת האם, האב אינו מסייע בגידול הקטינה ובטיפולה למן לידתה והיא נושאת לבדה
בטיפול והשגחה על הקטינה, בלא אפשרות לצאת לעבוד.

17.       עוד לטענתה, במהלך השנים נזקקת הקטינה לטיפולים רפואיים שוטפים בעלותם נאלצת
לשאת לבדה, ללא שהאב שנשא כמתחייב במחצית מההוצאות ואף נושאת במלוא תשלומי
מסגרת החינוך.

18.       האם סבורה, כי יש ליתן את הדעת לכושר השתכרותו הפוטנציאלי של האב, עת על אף מצבו
הרפואי לא נשלל באופן מלא כושר העבודה שלו ובידו לפעול להגדלת הכנסתו.

19.        לטענת האם, בשל מצבה הרפואי של הקטינה אין בידה לצאת לעבוד וכל הפחתה בהכנסתה
החודשית, עשוי לגרום לפגיעה חמורה בקטינה.

הדין החל

20.               הצדדים כולם יהודים, לפיכך חל בעניינם הדין העברי.

21.        אף שמי מהצדדים לא התייחס לכך בכתבי הטענות, לרבות ביחס לתחולת ההלכה על פסקי
דין קודמים שניתנו עובר לה, יצוין, כי באשר לילדים מעל גיל שש שנים נקבעה בבע״מ 919/15
פלוני נ׳ פלונית
(מצוי במאגרים המשפטיים; 19.7.17) הלכה בכל הקשור עם העמדת מזונות
בגילאים אלה מדין צדקה על יסוד יכולות השתכרות ההורים וזמני השהייה שלהם בפועל עם
הקטינים, בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של המקרה [השוו: בע״מ 817/18 פלוני נ׳ פלונית
)מצוי במאגרים המשפטיים ; 31.1.18), עמ״ש 14612-10-16
(ת״א) פ׳ ב׳ נ׳ ע׳ פ׳ (מצוי
במאגרים המשפטיים ; 20.12.17)].

22.        כך או אחרת, הלכה זו כפופה לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ומאז נפסקה ההלכה אף נקבע,
לא פעם, כי ״תרגומה״ לנוסחאות חשבוניות - שהן בבחינת כלי עזר - איננו העיקר ואיננו
מחוייב המציאות, לבטח שלא בכל מקרה ומקרה [השוו: בע״מ 817/18 פלוני נ׳ פלונית
(מצוי
במאגרים המשפטיים ; 31.1.18) ; עמ״ש 14612-10-16
(ת״א) פ׳ ב׳ נ׳ ע׳ פ׳ (מצוי במאגרים
המשפטיים ; 20.12.17) ; עמ״ש
(חיפה) 17309-05-17 ג.ט נ׳ א.ק (מצוי במאגרים המשפטיים

; 15.6.18) ; עמ״ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ׳ מ.ש (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.6.18)].

23.        מכל מקום, כידוע, פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום מפני התדיינות חוזרת. יחד עם זאת,
לא בנקל יורה בית המשפט על שינוי בשיעור המזונות הפסוקים, אלא רק במקרים חריגים,
ולאחר שיוכיח העותר לשינויים כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת
(השוו, למשל: ע״א
363/81 פייגה נ׳ פייגה, פ״ד לו
(3) 187 ; תמ״ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ׳ י.ק (11.1.16 ;
מצוי במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם ; כן השוו: בש״א
(ת״א) 13094/08 ק.מ. נ׳
נ.ק. קטין
(מצוי במאגרים המשפטיים, 27/04/09)).

כפי שנפסק, על שינוי הנסיבות המהותי להיות שינוי אשר לא נצפה ולא הייתה אפשרות
לצפותו בעת מתן פסק הדין, ונוצר מאז מתן פסק הדין ועד למועד הגשת התביעה לשינוי

דיון והכרעה

23. לאחר ששמעתי טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו ועיינתי בכלל כתבי הטענות על
צרופותיהם, שוכנעתי כי דין התובענה להידחות. אפרט נימוקיי.

25.       גדריה של התובענה ברורים ותחומים אך לבחינת קיומו או העדרו של שינוי נסיבות מהותי.
טענות האב לעניין אי אילו מחדלים בהליכים קודמים, לרבות בייצוג שקיבל אינם מהווים
כשלעצמם, ומבלי נקוט עמדה בהליכים קודמים שהסתיימו, שיקול ענייני לשם הכרעה
בתובענה.

26.       ירידה חדה ביכולת הכלכלית של האב ובהכנסותיו, אמנם, יכולה להוות שינוי נסיבות מהותי
לצורך הקטנת דמי המזונות. עם זאת, לעניין זה על תובע להוכיח כי הכנסתו נטו ובנוסף -
מצבו הכלכלי, פחתו באופן מהותי (ע״א 552/83 מבורך נ׳ מבורך, פ״ד לח (1) 526, 531).

27.       אלא שהאב לא הבהיר כל עיקר מה היה מצבו הכלכלי בטרם שינוי הנסיבות הנטען. בכלל זה,
מה היה מצבו הכלכלי בטרם הרעה במצבו הרפואי ומהו למעשה, "השינוי" שנוצר בין מצבו
הקודם למצבו העכשווי. למעשה, טענות האב מתמצות במצבו עתה ובמחדלים נטענים לגבי
הליכים קודמים, בלא שהציג תמונת מצב שתאפשר לערוך השוואה בין מצבו הכלכלי בעת
מתן פסק הדין למזונות ועד למועד הגשת תובענה זו.

28.       די היה בכך כדי לקבוע שהאב לא עמד בנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי. אולם, גם לגופם
של דברים לא מצאתי כי קיימת הצדקה לשינוי שיעור דמי המזונות שנפסק עבור הקטינה.

לבחינת הדברים לגופם, אדרש להכנסות הצדדים, פוטנציאל השתכרותם וצרכי הקטינה.

הכנסות האב והוצאותיו

31.       האב נמצא זכאי לגמלת נכות בדרגת אי כושר בשיעור 60% ונכות רפואית משוקללת בשיעור
76% . סכום גמלת הנכות הינו 2,474 ₪ ובתשלום נטו בסך כ-1,600 ₪ לאחר ניכוי חובות
וביטוח בריאות (על פי מסמכי הביטוח לאומי שצורפו להודעתו מיום 8.9.19).

דרגת אי הכושר שנקבעה לאב, כשלעצמה, איננה מונעת את יציאתו לעבודה, ולו באופן חלקי
ומותאם למצבו הרפואי. הדברים יפים במשנה תוקף מקום בו גם למי שנקבעו שיעורי אי
כושר גבוהים אף יותר, אין ככלל מניעה מיציאה לעבודה
(לרבות בדרך של פניה לסיוע באיתור
מקום עבודה מתאים גם מטעם המוסד לביטוח לאומי עצמו, בין היתר באמצעות גורמי
השיקום שבו).

32.              האב לא טען או הראה בהליך שלפניי כי פעל למציאת עבודה או האם נעשו על ידו ניסיונות

למציאת עבודה שכשלו, לרבות בפנייה למחלקת השיקום במוסד לביטוח בבקשת סיוע
למציאת עבודה. כך, כאמור, האב אף לא הציג תיעוד המצביע כי קיימת מניעה מוחלטת
מהשתלבותו במעגל העבודה ולו לשם הגדלת הכנסתו.

די בכך כדי לייחס לאב פוטנציאל הכנסה המגיע (בתוספת קצבתו) כדי שיעורו של שכר
המינימום במשק.

33.       האם עצמה צרפה פרוטוקול הדיון מיום 21.6.17 בהליך שהתנהל בבית הדין הרבני האזורי
ב
XXXX, שם הצהיר האב לפרוטוקול כי עבד בזמן היותו XXXXn (שורות 38-39 לפרוטוקול
שצורף לתצהיר עדותה הראשית). גם בנסיבות אלה לא ניתן לשלול כי גם כיום לאב יכולת
לשלב עבודה, ולו במשרה חלקית, שתגדיל הכנסתו.

34.       בתובענה למזונות שהגישה האם תמ״ש 15531/08, במסגרתה ניתן פסק הדין כאמור, הוצג
ע״י האם תלוש שכר של האב לחודש אפריל 2008. תלוש זה כלל שכר נטו של האב שכלל,
כעולה מהתלוש הימנו, פרמיה בסך 1,094 ₪ בגין מתנה לרגל נישואין
(נספח שצורף לכתב
התביעה בתמ״ש 15531/08). בניכוי אותה הפרמיה עולה לכאורה כי גם בעת מתן פסק הדין,
פוטנציאל שכרו של האב עמד על שכר המינימום במשק
(שעמד לפי נתוני הלמ״ס אותה העת
על סך של כ-3,850 ₪ לחודש).

ספק רב בנסיבות אלה אם אמנם התחולל שינוי נסיבות מהותי מאז ועד עתה.

בהתחשב באמור והואיל ולא נקבע כי לאב אובדן כושר מלא, הנני קובע כי ביכולתו לפעול
להגדלת היקף הכנסותיו מעבר לסכום קצבת הנכות המשולמת לו, ולו בהשתלבות במשרה
חלקית.

משכך, ולאור מכלול האמור, הנני מעריך פוטנציאל סך הכנסתו של האב גם כיום בשיעור
השווה לשכר המינימום במשק.

32.       באשר להוצאות האב, תצהיר עדותו הראשית, צוין, כאמור, כי עם חזרתו ארצה צבר חוב בגין
מזונות שנגבו ע״י המוסד לביטוח לאומי בסכום של 120,000 ₪ וחוב נוסף למוסד לביטוח
לאומי בסכום של 50,000 ₪, ונפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל. אלא שלא ראיתי שצורפו
אסמכתאות בדבר גובה החובות שנטען כי נותר תשלומם.

33.       האב אף טען בתצהירו כי נושא בהחזר חודשי דרך לשכת ההוצאה לפועל בסכום של 200 ₪
עבור חוב המזונות לקטינה וסכום דומה בגין חיוב בתשלום כתובה
(צורפו לתצהירו קבלות
ספורדיות בגין התשלומים).

אלא שממילא, אין דין תשלום לשיעורין של חוב עבר (לרבות בגין מזונות קטין, בצו חיוב
בתשלומים ששיעורו נמוך) כדין עמידה שוטפת בצרכים מידיים של קטין.

34.       לבד מכך, טוען האב להוצאות בסכום חודשי של 4,020 ₪, בין היתר, בגין הוצאות שכירות
והוצאות בית בסיסיות. לתצהירו צורף הסכם שכירות, כפי הנראה, על שם אימו ועל שמו
בעבור דמי שכירות בסך 2,550 ₪ לחודש. אלא שלא ברורה מידת השתתפותו בהוצאות, שכן
בד בבד ציין האב בתצהירו כי נעזר באימו התומכת בו כלכלית מקצבת הנכות שלה. דומה, כי
תמונת הדברים בקשר לכך נותרה עמומה.

כך או אחרת, חזקה היא כי לא האב לבדו צריך לשאת במלוא תשלומי המדור ואחזקתו עת
מתגוררים בבית שני בגירים.

גם ביחס להוצאות רפואיות נטענות בסכום חודשי מצטבר של 900 ₪ בגין מצבו הבריאותי
של האב, לא שוכנעתי כי הוצג תיעוד ההולם את הסכום הנטען. הגם שצורף תיעוד בגין ביקור
אצל רופאים וקבלות בתפזורת בגין רכישת תרופות, דומה, כי הסכום שצוין גבוה במיוחד,
ללא שהונח ביסוס המצביע על הוצאה מצטברת חודשית קבועה.

35.       בבחינת פוטנציאל הכנסתו של האב והוצאותיו (שיש להביא במסגרתן בחשבון גם את העובדה
שבבית מתגוררים שני בגירים, על כל המשתמע מכך), במיוחד בשים לב לנטל המיוחד המוטל
על הורה לספק את צרכי ילדו, לא מצאתי שהאב לא יוכל לעמוד בחיוב שהוטל עליו בפסק
הדין. ממילא אין בקביעה כי זכאי לגמלת נכות בהכרח כדי להצביע, לבדה, על שינוי נסיבות
מהותי המצדיק הפחתה של שיעור המזונות שנקבע בפסק דין.

הכנסות האם והוצאותיה

36.       האם אינה עובדת. הכנסות האם, על פי תגובתה מיום 18.9.19, עומדות על סכום מצטבר של
כ-4,500 ₪ המורכב לטענתה, מתשלומי מזונות המשולמים לה דרך המוסד לביטוח לאומי
בשיעור של כ-2,400 ₪ ; קצבת נכות לקטינה בסכום של 1,600 ₪ ; הבטחת הכנסה בסכום
של כ-400 ₪ וקצבת ילדים בסכום של 150 ₪
(ראו גם תיעוד שצורף לתצהיר עדותה הראשית).

יצוין, כי לבד משיעור קצבת הנכות המשולמת לקטינה, צורפו מסמכי הביטוח הלאומי
התומכים בנטען לגבי הכנסות האם. אלא, שעל פי תדפיסי חשבון הבנק שצרפה האם
והצהרתה בטופס הרצאת הפרטים, קצבת הנכות עומדת על סכום של כ-2,500 ₪ לחודש,
באופן שהכנסות האם עומדות על סכום מצטבר של כ-5,500 ₪, קרוב לשיעורו של שכר
המינימום במשק.

בהתחשב במצבה הרפואי המורכב של הקטינה ובהיות האם משמשת כהורה יחיד המטפל
בה, בהיעדר כל עזרה שהיא מצד האב, סבירה בעיניי טענת האם כי הטיפול בקטינה אינו
מאפשר לה לשלב יציאה לעבודה.

37.       באשר להוצאות האם, הרי שהאם מתגוררת עם הקטינה בשכירות בדירת עמידר בסכום של
כ-130 ₪ לחודש ויתר האסמכתאות שהוצגו אינם מלמדים על הוצאות חריגות של האם עצמה
)ראו: תדפיסי חשבון בנק שצרפה האם לכתב ההגנה).

צרכי הקטינה והשפעת קצבת הנכות על הצרכים

38.       צרכי הקטינה נאמדו על ידי האם, כאמור, בסכום של 3,601 ₪ הכוללים הוצאות מדור
ואחזקתו ואף הוצאות חוג רעיוני, שצוין כי אין ידה משגת לשלמו.

ככלל, בחינת סכום דמי מזונותיו של קטין מעל גיל 6 שהינם מדין צדקה, מחייבת לקחת
האב אינו לוקח חלק פעיל בחיי הקטינה ולדבר משמעות מיוחדת מקום בו כל מלאכת גידול
הקטינה והטיפול בה נופל על כתפי האם.

כידוע, לאחרונה אף הובעו בפסיקה עמדות הגורסות כי יש להכיר בסכומים גבוהים יותר, עד
כדי סך של כ- 1700 ₪ לחודש בעניינו של קטין המתגורר בבית אחד, כחזקה בדבר צרכים
הכרחיים של קטינים [לעניין זה השוו: עמ״ש (ת״א) 46291-01-16 פלונית נ׳ פלוני
(מצוי
במאגרים המשפטיים ; 9.10.17)].

שיעור המזונות הקצוב שנקבע בפסק הדין הוא סכום גלובאלי (מבלי שנפסק חיוב של האב
לשאת במחצית הוצאות חינוך, שבשים לב למצבה אינן הוצאות של מה בכך). כאשר בוחנים
את צרכי הקטינה בראי הסכום הפסוק מגיעים לכלל מסקנה כי הסכום שנפסק, אשר נועד
לספק את מלוא צרכי הקטינה (למעט צרכים רפואיים) אינו חורג מן הסביר ומשקף גם כיום
את צרכיה של הקטינה שאינם צרכי רפואה.

מכאן לשאלה האם יש להכיר בקצבת הנכות כתשלום, מלא או חלקי, חלף דמי המזונות.
בתגובתו מיום 8.9.19 מבקש האב להיבנות בטענותיו מסכום קצבת הנכות שמשולמת לאם
עבור הקטינה באופן שלשיטתו, זו מספיקה לצרכיה.

39. טענה זו אין בידי לקבל במקרה שלפניי. ידוע, כי מצב קטין המצוי על הרצף האוטיסטי

מצריך, ככלל, מתן טיפולים והשגחה אינטנסיביים. האם, הנושאת לבדה בכל הדרוש לשם

גידול הקטינה והטיפול בה, טוענת כי נאלצה לצאת ממעגל העבודה על מנת שתוכל להעניק

לקטינה טיפול דרוש כהורה יחיד המטפל בה. טענה זו, בשים לב למצב הקטינה, הגדלה
במחיצת אימה בלבד, סבירה בעיני ולא נסתרה בראיות (בהקשר זה השוו גם: אישור המוסד
לביטוח לאומי בדבר מעמד לא עובד, שצורף כנספח "ה" לכתב ההגנה החל מחודש מרץ 2009
וללא הכנסות מחודש יוני 2008).

כך, אף אין להתעלם מכך שמיום לידתה נשאה האם, למעשה, בהוצאותיה הרפואיות באופן
בלעדי, היות והאב לא נטל חלק בתשלומי המזונות השוטפים.

הנחת המוצא של האב, כי הקצבה מכסה גם את הצרכים הבסיסיים של הקטינה וגם את
צרכיה המיוחדים, לא הוכחה לפניי ומותירה ספק של ממש גם בראייה צופה פני עתיד, בשים
לב למצב הקטינה.

בהתחשב בכך, שיש להניח כי מצבה הרפואי הספציפי של הקטינה יצריך הוצאות מיוחדות גם
בעתיד, ובשים לב לכך שהאב כלל איננו מעורב בגידול הקטינה וכעולה מכתבי טענותיו אף
אין מסתמן בעתיד הנראה לעין כי מתכוון הוא לעשות כן, איני רואה כל הצדקה להקצות
שימוש בכספים שנועדו לסייע בהתמודדות עם מצבה הרפואי המורכב של הקטינה, לטובת
צרכיה השוטפים. הדברים יפים במיוחד מקום בו האב לא נטל חלק פעיל בתשלום צרכיה
השוטפים של הקטינה מיוזמתו בעבר, איננו מקיים קשר עם הקטינה, ושעה שהמזונות עצמם
נפסקו כאמור "גלובאלית", למעט הוצאות הרפואה החריגות. לפיכך, בנסיבות העניין שלפני
מצאתי שאין בקצבת הנכות של הקטינה משום תחליף לסיפוק צרכיה השוטפים של הקטינה.

40.       למכלול האמור מצטרפת עילה נוספת המצדיקה דחיית התובענה והיא עקרון תום הלב
בניהול ההליך, שלא ניתן להתעלם מהעדרו במקרה דנן. האב לא נשא בתשלומי מזונות
הקטינה באופן ישיר, כך נראה, מאז ומעולם. האם כהורה יחיד המטפל בקטינה נושאת
במעמסה הרגשית והפיזית בדאגה לצרכיה בעוד מזונות הקטינה - שאמורים להשתלם על ידי
האב - משולמים מהקופה הציבורית באמצעות המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראות חוק
המזונות (הבטחת תשלום), התשל״ב - 1972
.

במצב דברים שכזה, בו למעשה מבוקש להתמקד בעיקר (לכל הפחות) בצרכיו הנטענים של
האב היום
(גם אם פועל להסדיר ולו חלק מחובו לקופה הציבורית), להפחתה המבוקשת של
שיעור המזונות תהא בהכרח השלכה ישירה על סיפוק צרכיה של הקטינה, עמה אינו מקיים
קשר רציף, אם בכלל. בנסיבות אלה, גם מטעם זה אין הצדקה של ממש ליתן הסעד המבוקש.

41.       האב לא הניח בפני בית המשפט נתונים בדבר מצבת הכנסותיו בעת מתן פסק הדין ואף לא
שכנע כי יש להעדיף את הכנסתו בפועל כיום, במובחן מפוטנציאל הכנסתו, על פני סיפוק
צרכיה השוטפים של הקטינה במצבה הרפואי המיוחד, כפי שהונחו בפני בית המשפט בעת
מתן פסק הדין ובמסגרת תובענה זו שלפניי.

מנגד, במסגרת תובענה בה האב הינו יוזם ההליך, לא מצאתי להידרש לסעד לו עותרת האם
לחיוב בסכום חודשי קונקרטי בגין מחצית הוצאות רפואיות חריגות שיהווה שינויו להלכה
ולמעשה של פסק הדין ; אף לא בגין הוצאות עבר, שאכיפתם מבוצעת, ככלל, בהתאם
להוראות חיוב פסוק ובאמצעות הליכי הוצאה לפועל.

סיכומם של דברים, התובענה נדחית.

הואיל והאב מיוצג על ידי הלשכה לסיוע המשפטי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ״ה כסלו תש״פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

דרג את הכתבהדירוג כתבה דחיית תובענת אב להפחתת שיעור דמי מזונות שנפסקו עבור קטינה (תלה"מ 43962-07-18): 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
1 מדרגים
צור קשרדלג צור קשר

צור קשר

checked
יצירת קשר
יצירת קשר מהירה
עבור לתוכן העמוד