ידועים בציבור דירה

אתם חיים יחד כידועים בציבור ולבן הזוג יש דירה על שמו. האם בעת פרידה תהיו זכאים לחלק ממנה? על ידועים בציבור חלה הלכת השיתוף. מהי המשמעות שלה? האם היא חלה עליכם באופן אוטומטי וכיצד עריכת הסכם ממון יכולה לסייע לכם. 

הלכת השיתוף בין ידועים בציבור
על אף העובדה כי בישראל חיים זוגות רבים של ידועים בציבור ומספרם רק גדל, אין עדיין חקיקה המסדירה את מעמדם וכמעט כולו הוא יציר פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. במצב דברים זה ידועים בציבור אינם מודעים לזכויותיהם והדבר בא לידי ביטוי בין היתר בהיבט של חלוקת רכוש בעת פרידה. על זוגות נשואים בהליך גירושין חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 הקובע חלוקה שווה של הרכוש בין הצדדים, הסדר הקרוי איזון משאבים.

לעומת זאת, כאשר עסקינן בידועים בציבור, חוק זה אינו חל וההסדר המשפטי הרלוונטי הוא הלכת השיתוף. על פיה, אם בני הזוג רוצים לטעון לזכויות ברכושו הפרטי של האחר, עליהם להוכיח כי בתקופת הקשר הפך הרכוש מפרטי למשותף. כאשר מדובר בדירה, הרי שהמשמעות הכלכלית היא עצומה ולכן כל צד ינסה להוכיח את טענותיו, על מנת לשמור על האינטרס הכספי שלו. כפי שנראה בהמשך, חתימה על הסכם ממון יכולה להוות פתרון מצוין אשר ישמור על זכויות הקניין של בעל הדירה וימנע סכסוך כספי בין בני הזוג היה וייפרדו. 

כוונת שיתוף קונקרטית
על מנת שהלכת השיתוף תחול, יש להוכיח כוונת שיתוף קונקרטית בכל נכס ספציפי. כלומר, אין די להראות כי בני הזוג ניהלו בתקופת הזוגיות משק בית משותף או לחילופין לא קיימו הפרדה רכושית מלאה. יש להציג ראיות פוזיטיביות לשיתוף באותו הנכס בו טוענים לזכויות. נסביר זאת באמצעות דוגמא:

לאחר שנפרדו, הגיש בן הזוג תביעה לבית המשפט לענייני משפחה וביקש לקבל זכויות בדירה שנרכשה על ידי האישה, בהתבסס על טענה לחיי שיתוף. תביעתו נדחתה משום שלא הוכיח כוונת שיתוף קונקרטית בדירה ואילו בת הזוג הראתה כי על אף שבני הזוג חיו תחת אותה קורת גג, מלבד השתתפות בהוצאות הבית, הייתה בין הצדדים הפרדה רכושית מוחלטת.

על מי מוטלת חובת ההוכחה?
כמו בכל תביעה כספית, הכלל הנוהג הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר, הצד שמבקש לקבל זכויות ברכוש, הוא זה הנושא בנטל ההוכחה להראות כי התקיימה כוונת שיתוף. חשוב לציין, כי הסיבה שבגינה בני הזוג חיים כידועים בציבור ולא מיסדו את הקשר ביניהם, לא משפיעה על היקף ההוכחה הנדרש כדי לקבל זכויות בנכס. במה דברים אמורים? ישנם זוגות פסולי חיתון אשר רצו להינשא, אך אין באפשרותם בשל כללי ההלכה כמו למשל גרושה וכהן.

לעומת זאת יש מי שעבורם לחיות כידועים בציבור זו בחירה אישית היות שהם יכולים להתחתן אך בוחרים שלא. הבדל זה הוא בעל חשיבות גדולה בהיבט האישי, הערכי, אך בהיבט המשפטי אין לו משמעות והוא לא ישפיע על נטל והיקף ההוכחה הנדרשים בכוונת שיתוף. אמנם, ייתכן מצב שבו זוג בוחר שלא להינשא כדי להימנע מטענה של שיתוף ברכוש, אולם כאשר הדברים עומדים בפני בית המשפט, הוא יבחן את התנהלותם בפועל של הצדדים במהלך הקשר ולמסגרת הפורמלית לא תהיה חשיבות רבה.

איך מוכיחים שיתוף בדירת מגורים?
כפי שאנו מבינים, אין די בניהול משק בית משותף כדי להחיל את הלכת השיתוף על כל נכסי בני הזוג באופן אוטומטי. יש להראות כוונת שיתוף ספציפית עבור כל נכס בפני עצמו. כאשר מדובר על כוונת שיתוף בדירת מגורים, נטל ההוכחה איננו פשוט משום שמדובר בנכס יקר ערך ולקביעה כי לבן הזוג יש זכויות בו תהיינה השלכות כבדות.

השקעה כספית בנכס יכולה לתת אינדיקציה לכוונת שיתוף, אך לרוב היא לא תעמוד לבדה. נדרשים סממני שיתוף נוספים לגבי הדירה, כמו למשל מימון ההוצאות המשותפות על ידי שכר הדירה שהתקבל מן הנכס. לפיכך, יש מקרים בהם קיבלו בני זוג חלק מהזכויות בדירה ולצידם מקרים בהם התביעות נדחות ותחת זאת, חויב בן הזוג, בעל הנכס להשיב לצד השני את הסכום שהשקיע בדירה אך לא נקבעו לו זכויות בה.

הסכם ממון – יגן על הדירה
דירה היא הנכס היקר ביותר שלנו ומשכך, נרצה להגן על זכויותינו בה. לאור הלכת השיתוף המאפשרת לבן הזוג לקבל חלק בנכס אם יוכיח כוונת שיתוף, חשוב מאוד לערוך הסכם ממון. במסגרתו, יקבעו הצדדים באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים כי הדירה היא רכוש בלעדי של בן או בת הזוג. בכך ניתן לשלול העלאת טענה עתידית של כוונת שיתוף בדירה.

עוד נציין, כי במסגרת הסכם ממון ניתן לתת מענה לסיטואציות שונות, למשל, למצב שבו בן הזוג משקיע מכספו שלו בדירה לצורך שיפוץ. אז יכול ההסכם לקבוע כי בעת פרידה, ישיב בעל הנכס לבן הזוג את הכספים שהשקיע אך לא יהיה בכך כדי להפוך את הדירה לנכס משותף.