הצעת חוק הירושה (תיקון – בטלות צוואה ישנה), התשפ"א–2020

מספר פנימי: 2145004

הכנסת העשרים ושלוש

 

יוזמות:      חברות הכנסת        קרן ברק
                                     עינב קאבלה    

______________________________________________                                     

פ/2137/23

 

הצעת חוק הירושה (תיקון – בטלות צוואה ישנה), התשפ"א–2020

 

דברי הסבר

עלפי החוק הקיים, צוואה מבוטלת במצב בו המצווה פעל באופן אקטיבי לצורך ביטולה, אם על ידי מסמך ביטול, אם על ידי השמדת הצוואה ואם על ידי עריכת צוואה חדשה.מציאות החיים מלמדת, כי צוואה יכולה להישכח. צוואות, נערכות פעמים רבות בנסיבות שחלוף השנים הופך את הוראות הציווי לבלתי רלוונטיות ואף מעוותות.

המונח "צוואה שנשתכחה" מתייחס לצוואה שאדם ערך במהלך חייו, אך נסיבות חייו שהשתנו, פרק הזמן שחלף מאז שערך אותה, שינויים שחלו במערכת היחסים שלו עם קרוביו ועם היורשים מצוואתו האחרונה וכן האופן בו נהג לדבר על יורשיו ועל אופן חלוקת רכושו בשלב מאוחר יותר – מלמדים כולם כי שכח שערך אותה, וסביר ביותר כי לו היה זוכר את קיומה – ודאי היה מבטל או משנה אותה.

טול לדוגמא, מקרה בו אדם ערך צוואה בצעירותו, עת התגרש מאשתו וחפץ להבטיח כי באם ילך לבית עולמו בטרם יוסדר הגט – לא תירש היא את רכושו אלא אחיו.לימים, נישא אדם זה ונולדו לו ילדים, חלפו עשרות שנים והאדם שכח מהצוואה שערך.

הוראות החוק הקיימות בישראל כיום – אינן כוללות הוראות בדבר בטלות צוואה בנסיבות בהן המצווה לא נקט בפעולה אקטיבית לביטולה, בשונה ממדינות אחרות בהן קיימות הוראות בדבר בטלות צוואה בקרות אירועים המצדיקים זאת כגון נישואין, גירושין או הולדת ילד (מדינות רבות בארה"ב, אנגליה ואיטליה).

מדובר במציאות מעוותת ובלתי מתקבלת על הדעת, שכן גם אם בית המשפט ישתכנע שאכן מדובר בצוואה שנשתכחה מהמצווה ושאינה משקפת את רצונו של המצווה לאור מציאות החיים המשתנה – אין לבית המשפט הוראת חוק להסתמך עליה על מנת לבטל צוואה שכזו.

דוגמא נוספת הממחישה את הצורך העז בתיקון המוצע היא אדם אשר מפאת עבודתו המסוכנת עורך צוואה בהיותו רווק. לימים, הקשרים המשפחתיים השתנו לבלי הכר ולא ננקטה על ידו פעולה אקטיבית לשינוי צוואתו הישנה.  

כיום המונח "צוואה שנשתכחה" הוא מונח יציר הפסיקה ואינו מעוגן בחוק. בת"ע 7355/89 בורשטיין נ' מסר, עסק בית המשפט המחוזי (כב' השופט שטרוזמן) בצוואה שנשתכחה, וקבע בין היתר:

"השיכחה היא מידת אנוש והאפשרות שהמנוח לא זכר את צוואתו מ-1967, נראית בעיני מתקבלת על הדעת.

החיוב, אם קיים חיובי על פי דין, לקיים צוואה שנשתכחה וברור שאין בה לקיים את דבר המת, יכול להביא לתוצאות בלתי נסבלות.

נניח שבחור צעיר לימים וחסר כל מבטיח לנערתו, בחירת לבבו, את כל רכושו והוא מוכיח לה את אמינותו בהעלותו על הנייר בכתב ידו ובחתימתו את צוואתו, המעניקה לה את כל אשר לו וכל אשר יהיה לו ברבות הימים. צוואתו נכתבת בצלילות הדעת ובכנות, כי ליבו הלך שבי אחריה והיא מקבלת את הצואה ושומרת אותה בביתה. חלף זמן, האהבה בינו לבינה חלפה ונפרדו דרכיהם כעבור שנים, כאשר הלך אותו בחור לעולמו שבע ימים ורב פעלים והוא בעל ממון רב, מניות ומגרשים, מקרקעין ומפעלים, ומשאיר אחריו אישה, שהייתה אהובת ליבו עשרות שנים, בנים ובנות, שלא היה גבול למסירותו אליהם ולאהבתם אליו, מופיעה אותה נערה, שהיא כבר גברת כבודה, שולפת את אותה צוואה ואומרת: "הכל שלי, כי כך ציווה בעבר אהובי, שאת זכרו אני נוצרת בליבי".

האם, בהיעדר ראיה כתובה על ביטול הצוואה לא יהיה מנוס מפסיקה המצווה על קיומה ואגב כך מנשלת את משפחת המנוח מנכסיו?! הוא, בוודאי, שכח אותה צוואה, שנכתבה בלהט הנעורים, וסמך על היותם של רעייתו, בניו ובנותיו יורשיו על פי דין, כך שלא נזקק לרישום הצוואה, המנחילה את רכושו ליורשיו על פי החלוקה הקבועה בדין. האמנם ייפרדו הדין והצדק בפסיקת בית המשפט אשר יקבע, כי מן הדין לקיים את הצוואה למרות עיוות רצונו של הנפטר כתוצאה מכך? מידת הדין מגמת השפיטה צריכה להיות מכוונת למשפט צדק, כלומר, על הפסיקה להגיע לתוצאה נכונה וצודקת. במשפט על תוקפה של צוואה הציפיה היא לפסק-דין המקיים את רצונו האמיתי של המצווה אחר פטירתו".

כב' השופט שטרוזמן הדגיש באותה פרשה כי בישראל לא קיימת הוראת חוק המורה על ביטול צוואה בשל שינוי נסיבות, אולם בהתבסס על פסיקה מתחום פרשנות חוזי ביטוח (ע"א 138/74 חסקין נ' חסקין), סבר כי יש מקום לתור אחר כוונתו האמיתית של המנוח ובנסיבות מתאימות לקבוע כי הצוואה בטלה. וכך קבע:

"למרות ההבדל בין דיני החוזים והביטוח לבין חוק הירושה, איני סובר שאין ללמוד גזירה שווה מהפרשנות המפקיעה זכות הנהנית על פי פוליסה בגלל גירושיה, לפרשנות הראויה לביטול זכותם של הנהנים על פי צוואה, בגלל כישלון מטרתה כתוצאה משינויים במעמדם של הנהנים הנקובים בצוואה (כתוצאה מפטירתם), או בגלל ריחוקם של צאצאיהם מליבו של הנוח בשנים שקדמו לפטירתו".

בית המשפט העליון בע"א 5654/92 בורשטיין נ' מסר, הפך את נימוקי פסק הדין בקבעו כי אין להיזקק לנסיבות חיצוניות מקום בו לשון הצוואה ברור. עם זאת, בית המשפט אישר את התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש המחוזי, מכוח הוראת סעיף 49 לחוק הירושה, לפיה, אם מתו הזוכים לפני המצווה ונותרו להם צאצאים – הם יירשו אותם במקום הזוכים", וכך נכתב, בין היתר, בפסק הדין:

"... שבנסיבותיו הספציפיות של המקרה ייתכן שצדק השופט המלומד בסברתו שאילו היה המנוח נשאל בעת פטירתו אם מעדיף הוא את בנו על צאצאי אחיו, היה משיב על שאלה זו בחיוב; דא-עקא, ששומא עלינו לפעול במקרה שלפנינו על יסוד שיקולים נורמטיביים ולא על יסוד שיקולים אינדיווידואליים של צדק, העשויים להשתנות ממקרה למקרה".

בעת האחרונה, נדון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בפני השופטת אליה נוס (תיק עיזבונות 2640-06-18), מקרה בו אדם ערך צוואה בהיותו שרוי בהליכי גירושין מאשתו הראשונה, בה ציווה את עזבונו לאחיו.לימים, לאחר גירושיו, נישא המצווה בשנית ונולדו לו שני צאצאים.בית המשפט לענייני משפחה השתכנע כי מדובר בצוואה שנשתכחה מהמצווה וכי קיומה של צוואה זו – לא רק יעמוד בסתירה מוחלטת לרצון המצווה אלא אף יביא לתוצאה מוסרית בלתי מתקבלת על הדעת, וקבע כי אין לקיים צוואה זו.פסק דין זה, ממחיש את הצורך בתיקון החוק ובהענקת שיקול דעת לבית המשפט אף בהוראת חוק מפורשת, במקרים בהם בית המשפט סבור כי צוואתו של אדם נשתכחה ממנו ואינה משקפת את רצונו.

חוקים רבים בישראל, מכילים הוראות הקובעות הסדרי התיישנות מיוחדים לנושאים מסוימים כגון לעניין עוולות בפקודת הנזיקין, לעניין חוק המקרקעין, עניין עברות בחוק העונשין וכו'. אין כל סיבה שלא להחיל רעיון זה אף בתחום דיני הירושה, שם החיים הדינמיים דורשים זאת אף ביתר שאת.

 

 

---------------------------------

הוגשהליו"רהכנסתוהסגנים

והונחהעלשולחןהכנסתביום

ד' בתשרי התשפ"א – 22.9.20