האם פערי כושר השתכרות יחושבו כנכס בר איזון או כפיצוי חד פעמי של צימצום פערי שכר? עמ"ש 31035-09-16 ש.ג. נגד ד.ג.

השופט סארי ג'יוסי – אב"ד

הנני סבור כי הגישה הראויה והנכונה שיש לילך בה היא זו המאפשרת לבית המשפט גמישות מירבית באיזון נכסי העתיד על פני הסקאלה, כאשר אין לראות ב"כושר השתכרות" כ"נכס בר איזון" אלא הוא כלי אקוויטבילי. גישה זו מבוססת הן על לשון החוק, הן על התכלית החקיקתית של סע' 5(ג)לחוק יחסי ממון כאמור לעיל, והן לאור אופיים של סכסוכי משפחה בכלל, וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט, המחייבים החלה של  פתרונות "צודקים" או "מתקנים" לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך החשבונאית.

בית המשפט יפעיל את סמכויותיו המיוחדות בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" כלשון סע' 8 ;כאשר עקרונות הצדק הם שמנחים את בית המשפט בחלוקת נכסי העתיד.

בקצה האחד של הסקאלה, יהיו מקרים בהם ראוי להכיר באופן מלא בפערי כושר השתכרות ואז חישוב הפער בכושר ההשתכרות יעשה באופן חשבונאי. כך לדוגמה, כאשר תוצאת איזון הנכסים המוחשיים נמוכה מאוד ביחס לכושר ההשתכרות או לפוטנציאל ההשתכרות.

בקצה האחר של הסקאלה לא תוכר הזכות לפערי כושר השתכרות, לדוגמא כאשר לא נצברה מסה קריטית. בתווך, יהיו כל אותם מקרים בהם יוכר פער בכושר השתכרות, אולם יש להותיר לבית 11 המשפט שיקול דעת רחב כיצד לחשב את הפער.