תמ"ש 58933-05-16 | תביעת מזונות ומשמורת משותפת

 להורדת פסק הדין לחצ/י על התמונה

האם טוענת כי נאלצה לחתום על הסכם ממון אשר נישל אותה (על פי הניסוח בו היא השתמשה), מכל נכסיו וזכויתיו של האב. האם טענה כי חתמה על הסכם זה בלית ברירה, מאחר והאב איים עליה כי במידה ולא תחתום, יינתק כל קשר עמה.

בכתב התביעה האם העמידה את מזונות הקטין על סך של 25,000 ₪ ובמועד שמיעת הסיכומים הפחיתה היא את עתירתה למזונות הקטין לסך של 5,000 ₪ וכן, עותרת היא למחציות בגין הוצאותיו החריגות של הקטין וכן השתתפות במדור ודמי טיפול על סך 1,000 ₪.

התקיים דיון בעניין נשיאת תשלומי הגן הפרטי בידי האב, האב טען כי יש לרשום את הקטין לגן עירייה ואינו מעוניין לשאת בעלות גן פרטי. נעתרתי חלקית לבקשת האב, וקבעתי כי האב יישא בשיעור של %60 מהוצאה זו, והאם תישא בשיעור של %40 .כמו כן נקבע כי בשנה הבאה הקטין ילך לגן עירייה.

בחינת יכולתו הכלכלית של האב אינה יכולה להיעשות אך ורק על פי הנתונים המופיעים בתלושי השכר אותם הציג האב. כאמור, הן לגרסת האב והן לגרסת האם, הראשון עובד ברשת ***** באמצעות העסקתו בחברת *** ***** בע"מ. אלא שלטענת האם הוא, ביחד עם אביו, הינם בעליה ומנהליה של הרשת, לה עשרות סניפים ברחבי העולם, ואילו לגרסת האב, הוא הינו שכיר בחברה של אביו, בעל תפקיד זוטר, שמשתכר לעיתים כ- 5,000₪ בחודש ולעיתים כ- 10,000, ₪

הוכח לי כי האב משתמש באופן קבוע ועושה מנהג בעלים בשתי מכוניות. האחת, מסוג פורשה והשניה מסוג מרצדס אשר חונות מתחת לביתו, ואף עומד לשירותו נהג ועובדת משק בית אשר מנהלת את משק ביתו על בסים יום יומי.

מאחר ובמקרה שלפני, הפער בין ההורים, הן ביחס שבין יכולותיהם הכלכליות מכלל המקורות והן ביחס שבין זמני השהות שלהם עם הקטין, הינו עצום, לא יהא זה ראוי ונכון, לכמת באופן נוסחאתי הן את צרכי הקטין והן את שיעור השתתפותו של כל אחד מההורים במזונותיו.

 אדגיש כי כימות זמני השהות במקרה בו הפער הוא כה גדול, חוטא למשמעות המהותית של האחריות ההורית על קטין ובסופו של יום, עלול לפגוע בעקרון העל שהינו טובת הקטין.  .אציין כי בע"מ 919/15 הרחיב את שיקול הדעת של בית המשפט והטיל עליו לחתור לצדק ושוויון בכל הנוגע לחלוקת הנטלים בין הורים באשר לילדיהם הקטינים שהינם מעל גיל 6.

על פי עקרון זה, שהתווה בע"מ 919/15 באותה מידה בה יש למנוע חוסר שוויון וצדק כלפי אבות שמשתכרים פחות מאמהות ועדיין חולקים משמורת פיזית עמן, הרי שיש למנוע או לצמצם את אותו חוסר שוויון, שנגרם במציאות הפוכה. היינו, במקרים בהם קיים פער כל כך גדול בין יכולתיהם הכלכליות של שני ההורים ואף בזמני השהות של כל אחד מהם, עם ילדיהם הקטינים.  .במקרה כזה, על בית המשפט לקבוע את מזונות הקטין באופן אשר יאזן בין יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים ובהתאמה לזמנים בהם כל אחד מהם שוהה עם הקטין, ואחראי לו.

אם הפער בין יכולותיהם הכלכליות של ההורים הוא כה גדול לטובתו של האב ואילו הפער בין זמני השהות של ההורים עם הקטין הוא כה גדול לטובתה של האם, הרי שיש להביא בחשבון את הזמן והאנרגיה שמקיעה האם בטיפול ובגידול הקטין, עובדה שללא ספק פוגעת באפשרויותיה להתפתח מבחינה כלכלית, לעבוד, להרוויח ולצמצם את הפער בין יכולותיה הכלכליות, לאלה של האב.