ערעורים בעניין זמני שהות עם קטינות והעתקת מקום מגורים. השופט סארי ג'יוסי

1. לפנינו ערעורים צולבים על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב׳ השופטת הדס גולדקורן) (להלן: ״בית משפט קמא"), מיום 31.08.2020 בתיק תלה״מ 40608-11-19, בגדרו נקבע כי האם תהיה המשמורנית על הקטינות (להלן: "הקטינות"), וכי הינה רשאית להעתיק את מקום המגורים מני לס׳, תוך קביעת זמני שהות נרחבים בין האב לבין הקטינות (להלן: "פסק דינו של בית משפט קמא").

2.    כל אחד מהצדדים מיאן להשלים עם תוצאת פסק הדין וערעורו מונח לפנינו. ערעורו של המערער בעמ"ש 17314-09-20, המשיב בעמ"ש 43950-10-20, ואשר יקרא למען הנוחות "האב", נסוב סביב אישור מעבר הקטינות לס׳; ערעורה של המערערת בעמ"ש 43950-10-20, המשיבה בעמ״ש 17314-09-20, ואשר תקרא למען הנוחות "האם", נסוב סביב זמני השהות בסופי שבוע של האב עם הקטינות (שלושה סופי שבוע בחודש), וכן סביב לינת הקטינות באמצע השבוע אצל האב.

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא

3.    בית משפט קמא סקר את השתלשלות ההליכים - את תביעת האב להסדרי שהות שוויוניים ואת תביעת האם למשמורת, הסדרי שהות ומעבר מקום מגורים, את תסקיר עו״ס לסדרי דין מיום 17.03.2020 ואת חקירתה בפניו ביום 08.06.2020. בית משפט קמא ציין כי הצדדים ויתרו על הגשת תצהירים וחקירות והגישו סיכומיהם בכתב. בהמשך, פירט בית משפט קמא בתמצית את טענות האם ואת טענות האב, שבעיקרן רצונה של האם לעבור ולהתגורר בס׳ בצמידות להוריה, בעוד האב חפץ כי הקטינות תמשכנה להתגורר בני, שם מתגוררות גם אמו ואחיותיו (סע׳ 1-18 לפסק הדין קמא).

4.    בית משפט קמא הפנה לסעיפים 15 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") ולפסיקה המנחה, לפיה על בית המשפט להניח כי המעבר כבר בוצע, ועל בסיס הנחה זו להכריע בשאלת משמורת הקטינים וטובתם (בע״מ 704/12פלוני נ׳ פלונית (13.08.2008); רע״א 4575/00פלונית נ׳ אלמוני, פ״ד נה)2) 321), וכן כי לצורך בחינת "טובת הילד" ומילוי המונח במשמעות ובתוכן קונקרטי, נעזר בית המשפט בתסקירי עו״ס לסדרי דין ובחוות דעת מומחים (בע"מ 10060/07פלונית נ׳ פלוני (02.10.2008)). חוות הדעת היא המלצה לבית משפט שיש ליתן לה משקל רב, אך בית המשפט הוא המכריע (דנ"א 9201/08פלוני נ׳ פלונית (05.04.2009) (סע׳ 19-29 לפסק הדין קמא).

5.    בית משפט קמא מצא שיש להכריע תחילה בתביעת המשמורת, ולצורך כך בחן את עמדות ההורים ואת עמדת העו"ס, אשר התרשמה כי שני ההורים הינם מיטיבים ומתפקדים, וכי כל אחד מהם העיד על עצמו כי הוא ההורה הדומיננטי. בתסקיר עו״ס הוצעו שתי חלופות, האחת משמורת משותפת והותרת זמני השהות השוויוניים בין ההורים על כנם, השנייה, מתן משמורת לאם והסדרי שהות לאב פעמיים בשבוע, באמצע השבוע, במקום מגורי האם בס׳, וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין. בית משפט קמא התרשם כי האב הינו אב אהוב, מסור וחם, אשר חפץ בקרבתן של הקטינות, תוך שהוא רואה לנגד עיניו את טובתן. באשר לאם, בית משפט קמא הפנה לתשובת העו״ס בחקירתה: "אני הרגשתי את האמא מאוד במצוקה, הרגשתי שהאמא איבדה בגירושין האלה עוגנים שהיו חשובים לתפקוד שלה, זה כן הרגשתי ושגם הרצון שלה לעבור לס׳ הוא ניסיון להחזיר לעצמה עוגנים שאיבדה". בית משפט קמא ציין כי הגם שלא נדרש צידוק למעבר, האם זכאית להסתייע בבני משפחתה המתגוררים בס׳, וכי הדבר ישרת בהכרח את טובת הקטינות עצמן (סע׳ 30-40 לפסק הדין קמא).

6.    בית משפט קמא ציטט חלקים מתוך התסקיר וכן חלק מפרק ההערכה המסכמת, בו נכתב: "להתרשמותי, זקוקות הילדות לבסיס חיים יציב ועקבי הלוקח בחשבון נוכחות זמינה של שני ההורים ואת הקשר של הילדות עם כל אחד מהם. מוטב היה שההורים יוכלו להתכנס בהסכמה למקום מגורים אחד ובקרבה גאוגרפית זה לזו. בהיעדר הסכמות בין ההורים, השינוי אותו מבקשת האם לערוך - אינו לטובת הבנות".

7.    בית משפט קמא ציין כי העו״ס ביססה את המלצתה על המרחק הגיאוגרפי שבין נ׳ לבין ס׳ ועל השפעת הריחוק על היחסים שבין האב לבין הקטינות, שיקול שהתקבל על ידי בית משפט קמא, אך בית משפט קמא סבר כי המלצה זו אינה מתחשבת בכלל העובדות והנסיבות הספציפיות בתיק זה. כך למשל, אין התייחסות בתסקיר למקום עבודתו של האב בע׳ - דרומית לס׳, ולנסיעותיו לשם ומשם מדי יום. בית משפט קמא הפנה לתשובת העו״ס בחקירתה כי עניין זה לא עבר במחשבתה ואינו רלוונטי, משום שאנשים עובדים בכל מיני מקומות, העשויים להשתנות, ומה שכן רלוונטי הינו מקום המגורים. בית משפט קמא מצא כי מקום עבודתו של האב רלוונטי להכרעה, שכן הדבר יאפשר לו לאסוף את הקטינות ולהחזירן למסגרת החינוכית בס׳, ויש בכך כדי להועיל לקיום הסדרי השהות בין האב לבין הקטינות (סע׳ 41-46 לפסק הדין קמא).

8.    בית משפט קמא התרשם שרצון האם להעתיק את מקום מגוריה אינו נובע מרצונה לחבל בקשר שבין האב לקטינות, שבמועד פסק הדין היו בנות 3 ו-6 (כיום בנות 4 ו- 7) גיל בו רצונן אינו מגובש, או שאין ליתן לרצונן משקל משמעותי (סע׳ 47-48 לפסק הדין קמא).

9.    לאחר כל אלה, קבע בית משפט קמא כי הוא מאשר את העתקת מקום מגורי הקטינות לס׳ וכי שימור הקשר שבין האב לבין הקטינות מביא לקביעת זמני שהות נרחבים בין האב לבין הקטינות - שלושה סופי שבוע מתוך ארבעה, פעמיים באמצע השבוע, בחופשות מהמוסדות הלימודיים יהיו הביקורים מיום ה׳ אחה״צ ויסתיימו ביום אי.

תמצית טענות האב

10. פסק דינו של בית משפט קמא שינה מקצה לקצה את המצב הקיים באשר למשמורת הקטינות, ממשמורת משותפת למשמורת יחידה בידי האם, וכן את מקום מגוריהן של הקטינות שהתגוררו בנ׳, שם היה מרכז חייהן, לס׳, וזאת בניגוד מוחלט להמלצות התסקיר החד משמעיות שלא לאפשר את מעבר הקטינות, שכן הוא אינו נחוץ בראי טובתן של הקטינות ואף יפגע בקשר בינו לבין הקטינות. פקידת הסעד חיזקה את מסקנות התסקיר במהלך עדותה וחקירתה.

11. בית משפט קמא התעלם מהמבחנים שהתוותה ההלכה המנחה, לעניין מעבר קטינים בנסיבות כגון דא ולהחלטות קודמות של בית משפט קמא, לפיהן הוא מסתפק בתסקיר לשם הכרעה. התסקיר לא המליץ על חלופה נוספת, אלא להיפך. צוין מפורשות כי מעבר הקטינות עם האם לס׳, יפגע קשות בקשר המשמעותי והרציף של האב עם הקטינות, וממילא יפגע בקטינות. אמנם בית משפט אינו מחויב לאמץ את המלצות מומחה, אך הלכה פסוקה היא כי "לא בקלות יסטה בית המשפט מהמלצות חוות הדעת" בכל הקשור למשמורת קטינים "שהיא סוגיה בעלת חשיבות ורגישות עליונה".

12. האם אינה מסוגלת לשמש כמשמורנית, שכן היא סובלת מ"יעפת" ונזקקת לתמיכה תמידית ורצופה. משמעות פסק הדין היא, שהתמיכה לה זכתה האם מהאב, תוחלף עתה בתמיכתה של אמה (הסבתא) שתטפל במקומה בקטינות, ואילו הוא (האב) יגיע לביקורים מעת לעת בלבד. האם שמה את טובתה שלה לפני טובת הקטינות.

13. מקום עבודתו של האב בע׳, אינו רלוונטי לבחינת הסדרי הראייה. זו גם עמדתה של עו״ס לסדרי דין, שכן מדובר בנתון שעשוי להשתנות מעת לעת. המרחק הישיר בין ע׳ לנ׳, הינו 80 ק״מ והנסיעה אורכת כשעה. לעומת זאת, המרחק בין ע׳ לני דרך סי, הינו 110 ק״מ (דרך כביש 6, כביש אגרה) וממנה לני, שעה נוספת, היינו סה״כ שעתיים (עי - ס׳ _ ני).

14. טעה בית משפט קמא עת הוציא תחת ידו את פסק דינו, ערב תחילת שנת הלימודים הנוכחית, ובכך אפשר לאם לבצע מחטף, כפי שאכן עשתה, ובכך נפגעה זכותו להביא לבחינת פסק הדין ע״י ערכאת הערעור.

15. ביחס לערעור האם, האב מתנגד לצמצום זמני השהות ומבקש להטיל את הסעת הקטינות אליו ובחזרה, על האם, שכן היא זו שהתעקשה להכתיב את מעבר הקטינות לסי. טרם המעבר, חלקו הצדדים שהות שוויונית ומשמורת משותפת בכל דבר ועניין בגידול הקטינות, וזאת מיום לידתן. בצפיית פני העתיד, הקטינות לא תרצנה להפסיד חוגים ומפגשים חברתיים והדבר יביא לניתוק האב מהקטינות.

16. בדיון שהתקיים בפנינו, הוסיפה באת כוחו, כי בית משפט קמא דן את הקטינות להיטלטל פעמיים בשבוע בכבישים המסוכנים של מדינת ישראל, כמעט שעתיים. הקטינות יסבלו מכך, והדבר יביא למצב שהקטינות לא תרצנה לנסוע לאב ותעדפנה להיות עם חברותיהן. כך יהפוך הקשר הדומיננטי שהיה בין הקטינות לבין האב, לקשר של סוף שבוע עם "דוד". באשר לחלוקת ההסעות, האב ביקש שהאם תשתתף בנטל הנסיעות ובאמצע השבוע תסיע אותן מתום הלימודים לני.

תמצית טענות האם

17. הקטינות מתחנכות במוסדות החינוך בסי, הסתגלו והשתלבו הן חברתית והן לימודית בצורה מיטבית. מדובר ב״מעשה עשוי" ואין מקום לטלטל את הקטינות ולהחליף להן מוסדות חינוך. הצדדים התגוררו במרכז הארץ, ורק משנת 2016 התגוררו בני, כאשר בקשת האם להתיר לה את המעבר, הוגשה עוד בשנת 2019 והמעבר הותר כשנה לאחר מכן.

18. אין מחלוקת שהמעבר לני נעשה לצורך קבלת עזרה מבני משפחתו של האב, לטיפול בקטינות. דא עקא, שלאחר פירוד הצדדים האב מוקף בני בבני משפחתו אשר מעניקים לו עזרה ותמיכה מלאה (עוזרים לו בהוצאת הקטינות ממוסדות החינוך ושמירה עליהן עד לחזרתו ממקום עבודתו), בעוד שהאם נאלצת להתמודד לבדה ללא כל עזרה, כשהיא מנותקת ממשפחתה. צדק בית משפט קמא, שקבע כי לא נדרש להוכיח צידוק למעבר, וכן משקבע כי זכותה של האם להיעזר גם היא במשפחתה, דבר אשר ישליך ישירות על טובת הקטינות ורווחתן.

19. עו״ס לסדרי דין לא בחנה את השאלה העומדת במרכז והיא מהי טובת הקטינות, בהנחה שהאם עוברת להתגורר בסי. פקידת הסעד בחנה שאלה תיאורטית בלבד, והיא מהי המשמורת והסדרי הראייה הרצויים, בהנחה שניתן לכפות על האם להמשיך ולהתגורר בני. משהודיעה האם כי היא תעבור לסי, היה על עו"ס לסדרי דין לבחון, אם וכיצד ישפיע מעבר האם לסי, על טובתן של הקטינות וזאת לא נעשה.

20. בתסקיר לא הוזכר כלל מקום עבודתו של האב בעי, הנמצא דרומית לסי, ונסיעתו היומיומית אליה וממנה, נתון שבית משפט קמא שקלל בנימוקיו לעניין זמני השהות של האב עם הקטינות. בתסקיר לא בחנה עו״ס לסדרי דין את הנזק העלול להיגרם לקטינות כתוצאה ממצוקת האם, כאשר היא עצמה התרשמה כי זו איבדה עוגנים חשובים לתפקודה. בית משפט קמא נתן משקל להשלכה הישירה בין רווחתה של האם לטובת הקטינות, כמו גם לזכותה של האם להסתייע בבני משפחתה, כפי שהאב מסתייע בבני משפחתו בני וקבע כי המעבר לס' נובע מרצון אמיתי וכנה.

21. בית משפט קמא שמע את הראיות, בחן אותן, שקלל את כלל הפרמטרים שיש לשקלל בנסיבות העניין, לרבות זכותה של האם לעבור לסי, טובת הקטינות, זכותה של האם לקבל עזרה ממשפחתה, המצוקה ואיבוד העוגנים של האם במידה והמשך המגורים בני ייכפה עליה, ולאחר כל אלה, אישור את מעבר הקטינות לסי, שם מתגוררת משפחת האם. לפיכך יש לדחות את ערעור האב.

22. בית משפט קמא הרחיב את זמני השהות שבין האב לקטינות, עת קבע כי הקטינות תשהינה עם האב שלושה סופי שבוע מתוך ארבעה, זאת בניגוד להמלצת העו״ס אשר המליצה על חלוקה שוויונית בסופי שבוע. בנוסף, קבע בית משפט קמא כי פעמיים באמצע השבוע המפגשים של האב יכללו לינה, זאת בניגוד להמלצת העו״ס אשר המליצה על מפגשים למספר שעות אחר הצהריים. תוצאה זו אינה מאוזנת ואינה לטובת הקטינות, הנאלצות להיטלטל בנסיעות מרובות באמצע השבוע.

23. בדיון שהתקיים בפנינו, הוסיף בא כוחה כי לא נטענה כל טענה שהקטינות לא השתלבו בסי או במוסדות החינוך החדשים שאליהן נרשמו. באשר להסדרי הראיה, נטען כי הסדרי הראיה שנקבעו בפסק הדין קמא רחבים יותר מאלו שהיו קיימים, כאשר הייתה משמורת משותפת בני, ואינם תואמים את המלצות העו״ס.

דיון והכרעה

24. לאחר שקראתי את פסק דינו של בית משפט קמא, את התסקיר, את תשובות העו״ס בחקירתה בפני בית משפט קמא ושבתי ועיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה בכתב ובעל פה, אציע לחבריי להרכב לדחות את ערעורו של האב, ולקבל את ערעורה של האם באשר לחלוקת זמני השהות. התוצאה האופרטיבית היא שהקטינות תמשכנה להתגורר בסי, זמני השהות של הקטינות עם אביהן בסופי שבוע יהיו פעמיים בחודש, ופעמיים באמצע השבוע כשפעם אחת יכללו לינה ובפעם הנוספת השהות תימשך עד השעה 20:00.

25. פסק דינו של בית משפט קמא נטוע היטב בהלכה המשפטית המחייבת ובנסיבות הקונקרטיות של המשפחה. לא אחת נפסק כי שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו, אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו. טובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של ההורים, כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו (עיינו: רע״א 4575/00פלונית נ׳ אלמוני, פ״ד נה)2) 321).

26. בענייננו, הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2013 ועברו להתגורר בצי. בפברואר 2014 נולדה הבת הבכורה לי. בשנת 2016, בתחילת ההיריון עם הבת השנייה א' (אשר נולדה ב - 2017) עברו להתגורר בני על מנת להיעזר במשפחת האב המתגוררת שם. לאחר כשש שנות נישואין, בחודש אפריל 2019, נפרדו הצדדים. בחודש נובמבר 2019, הגישה האם תביעה לבית משפט קמא ובה ביקשה להעתיק את מקום מגוריה ולעבור להתגורר בסי, בה מתגוררים הוריה, על מנת שתוכל להסתייע בהם בגידול הקטינות. בעת הגשת התביעה ובעת מתן פסק הדין, חלה חזקת הגיל הרך כאמור בסעיף 25 לחוק הכשרות. כיום, הקטינות בנות 7 ו-4, קרי חזקת הגיל הרך עדיין קיימת על אחת מהן.

27. טענתו המרכזית של האב הינה כי בית משפט קמא פסק בניגוד להמלצות העו״ס, אשר היא גורם מקצועי ואובייקטיבי, ומטעם זה יש להתערב בפסק הדין קמא. ראשית, אציין, כי בית משפט קמא נתן דעתו לעניין זה ונימק טעמיו, ראו סעיפים 41-48 לפסק הדין קמא. מקריאת פסק הדין לא ראיתי כי נפלה שגגה בטעמיו של בית משפט קמא ובדרך הילוכו. אכן התסקיר מהווה אמצעי משמעותי וחשוב בבחינת איתור ומיקוד טובת הילד. זו הייתה גם עמדת המוצא של בית המשפט קמא משדחה את בקשת האם למינוי מומחה (ראה החלטה מיום 24.7.20). יחד עם זאת, אין בית המשפט מתפרק מתפקידו, שהרי כלל ידוע הוא שמלאכת השיפוט, על אחריותה והשלכותיה, מוטלת על כתפי בית המשפט בלבד.

קריאה מדוקדקת בתסקיר ובתשובות העו״ס בחקירתה הנגדית, מלמדת כי עו״ס לסדרי דין התמקדה בטובת הקטינות על בסיס הנחת המשך מגורי הוריהם בסמיכות גאוגרפית זה לזו, כדלקמן: "להתרשמותי, זקוקות הילדות לבסיס חיים יציב ועקבי הלוקח בחשון נוכחות זמינה של שני ההורים ואת הקשר של הילדות עם כל אחד מהם. מוטב היה שההורים יכלו להתכנס בהסכמה, למקום מגורים אחד ובקרבה גיאוגרפית זה לזו. בהיעדר הסכמה בין ההורים - השינוי אותו מבקשת האם לערוך - אינו לטובת הילדות". אלא מאי, שהיה על עו״ס לסדרי דין לבחון את טובת הקטינות בשני מעגלים: במעגל הראשון לבחון את יכולת הקטינות לעשות את המעבר, ובמעגל השני, לבחון האם יש בקשר שלהן עם מי מההורים, גורם המונע ניתוק מאותו הורה או הישארות עמו ומהי האפשרות הטובה ביותר עבורן במצב שנוצר. מעיון עולה כי אין בתסקיר כל התייחסות לבדיקה מהותית זו. כשנשאלה העו״ס "מה קורה ומה נכון לבנות ואיזה הסדרי ראיה בהנחה שהאם עוברת כעובדה זה משהו שלא בחנת בתסקיר שלך?" ענתה כי: "זה משהו שלא התבקשתי אליו״ (עמי 8 ש׳ 3 לפרוטוקול מיום 8.6.20). מכאן, שלא יהא זה נכון לומר כי בית משפט קמא סטה מהמלצות התסקיר, אלא בית משפט קמא למעשה השלים את המלאכה, וזאת לאחר ששמע את עדות העו"ס ואת תשובותיה בחקירה הנגדית. אוסיף כי האב עצמו לא טען בפני בית משפט קמא, וגם לא בפנינו, כי הקטינות אינן יכולות להכיל את המעבר.

28. כשם שהתפרקות התא המשפחתי אינה לטובת הקטינות, כך גם כל שינוי במקום המגורים שלא בהסכמה אינו לטובתן. במצב שכזה, אך ברור כי לעולם לא יותר שינוי במקום מגוריהן. מילים אחרות, הבחינה אינה סבה סביב השאלה האם שינוי מקום המגורים הינו לטובת הקטינות (כשם שלא שואלים האם התפרקות המשפחה היא לטובת הקטינות, אשר הינה שאלה רטורית), אלא יש לבחון מהי טובת הקטינות במצב בו האם מבקשת לעבור, וכך תעשה, בהנחה שלא ניתן לחייבה אחרת. על העו״ס היה לבחון באופן מקצועי האם הקטינות יוכלו להכיל את המעבר לסי, להתרגל למצב החדש, האם יש להם את החוסן הנפשי, החברתי, הלימודי וכיו״ב להכיל את השינוי. אדגיש כי מבחינת העו״ס מגורי ההורים בסמיכות זה לזו הם מהות העניין, ולא מקום המגורים עצמו, כדלקמן: ״אני חייבת להגיד ... שמבחינתי זה לא משנה איפה הצדדים יבחרו לגור. הילדות מרכז החיים שלהם בני היום, כמובן שהן עדיין צעירות ועוד לא נכנסו לבית ספר והדברים האלה גמישים יותר בגיל הזה, אבל מה שמשנה זה הקשר המשמעותי של כל אחד מההורים עם הילדות, ואיזה שהיא סביבה שהן גדלו והן מורגלות אליה...״ (עמי 6 ש׳ 22-25). כאמור, בימ״ש קמא עמד על גילן הצעיר של הקטינות, על התקופה הקצרה שבה התגוררו בני, ועל כך שלכל אחד מהצדדים משפחה מורחבת - זו בס׳, וזה בני, ולקטינות קשר משמעותי מיטיב עם כל אחד מההורים ועל כל אחת ממשפחות המוצא.

29. מקריאת התסקיר ניתן ללמוד כי שני ההורים הינם הורים מתפקדים הדואגים לקטינות וממלאים את צרכיהן, וכי שני ההורים מעוניינים להמשיך ולקחת חלק משמעותי בחיי הקטינות. לצד חשיבות קיום קשר עם שני ההורים, גם לשיקולי השיקום, תחושת הביטחון הכלכלי, החברתי, קיום רצונותיו של אחד מההורים בדבר האופן בו הוא חפץ לעצב את חייו והגשמתם של אלה, יש השפעה ישירה על בריאותו הנפשית של ההורה, וכנגזרת ישירה לכך, השפעה על ילדיו ועל טובתם. האם זקוקה לעוגנים, אותם היא מוצאת בסמיכות להוריה בסי. משוכנעת אני כי אין צורך במומחה כדי לקבוע שהורה בטוח ויציב מקרין בטחונו ויציבותו אל עבר ילדיו הקטינים, ובכך יוצאים הם נשכרים.

30. מתשובות העו״ס ניתן להסיק כי לקטינות יכולת לשאת את המעבר: "אני לא ראיתי שהיה משהו נקודתי... באמת שני ההורים מאוד קשובים לילדות ולמצוקות שלהם, במידה ועולות, ואני מניחה שאם הייתה עולה מצוקה היא הייתה נבדקת. ההורים קשובים לילדות גם בצד הרגשי." (עמי 11, ש׳ 25-27), וכן: "...אחד הדיווחים היו, הסיכום היה ילדה פעילה, שמחה... אני מדברת על א'. אם היה עולה משהו חריג זה היה נבדק.״ (עמי 12, שי 1-2), וכן: "...הדיווחים בסך הכל על שתי הילדות הם דיווחים טובים ולא היו פערים בין שתי הילדות.״ (עמי 13, שי 18-19). ודוק, גם כיום האב אינו טוען כי אין ביכולתן של הקטינות לשאת את המעבר.

31. הרצון לחזור לסי, עיר הולדתה של האם ומקום מגורי הוריה, לא נבע ממניעים זרים, כך קבע בית משפט קמא, אלא בשל תחושתה כי הורותה מבוטלת, לחלופין מאוימת. עו״ס לסדרי דין התרשמה ממצוקתה של האם ״רצון האם להתרחק ולהעתיק את מקום מגורי הבנות, מתוך חווית המשבר האישי שלה וחוסר במאגרי תמיכה" וכן תשובתה בחקירה הנגדית "אני הרגשתי שהאמא מאוד במצוקה, הרגשתי שהאמא איבדה בגירושין האלה עוגנים שהיו חשובים לה לתפקודה, זה כן הרגשתי, ושגם הרצון שלה לעבור לס' הוא ניסיון להחזיר לעצמה עוגנים שאיבדה" (עמי 8 שי 9-11 לפרוטי). זאת ועוד, האם ביקשה לעבור לאזור מגורי משפחתה, כדי לקבל עזרה מהם, ראו תשובת העו"ס עמי 4 שי 2 לפרוטי הדיון מיום 08.06.2020.

32. לעניין טענת האב כי האם אינה מסוגלת לשמש כמשמורנית, שכן היא סובלת מ״יעפת" ונזקקת לתמיכה תמידית ורצופה, אין בידי לקבל טענה זו. מקריאת התסקיר עולה כי שני ההורים הינם הורים מתפקדים, הדואגים לקטינות וממלאים את צרכיהן. עצם רצונה של האם לעבור לס׳ לצורך קבלת עזרה ותמיכה משפחתית, מעידה כי מדובר באם אחראית, שיכול וערה לנקודות בהן זקוקה היא לעזרה ותמיכה. עניין זה מעיד לזכותה של האם, ולא לחובתה.

33. אין בידי לקבל את טענת האב כי מעבר האם לס׳ משמעותו העברת נטל ואחריות גידול הקטינות לאמה של האם (הסבתא). במציאות חיינו, לא מעט משפחות נעזרות במשפחות המוצא. כך גם בני הזוג שבפנינו. שימוש במשאב משפחתי הינו דבר חיובי התורם לתחושת השייכות הבין דורית, לקשר בין הילדים למשפחות המורחבות, ויש עמו ברכה. גם המעבר שעשו הצדדים מצי לני לפני מס׳ שנים, נעשה כדי להיעזר במשאב העזרה המשפחתית מצדו של האב. בנוסף, העזרה המשפחתית של האב בגידול הקטינות הייתה לאורך ההליך, ראו החלטת בית משפט קמא מיום 21.01.2020, לפיה אין מניעה שהאב העובד במקום מרוחק מני יסתייע בבני משפחתו באיסוף הקטינות מהמסגרות החינוכיות בזמני השהות שלו עמן, ראו תשובתה של עו״ס לסדרי דין כדלקמן: "...כשהוא זקוק לעזרה הוא פונה למשפחה המורחבת, שזה אמא שלו על פי רוב או אחותו...״, (עמי 3 ש׳ 27-28), וכן: "...לא סתם הם עברו לני ולא סתם האמא רוצה לעבור ליד משפחתה״ (עמי 4, ש׳ 8).

34. בדיון שהתקיים בפנינו, תיאר כל צד את ההכבדה הנגרמת לקטינות בשל הנסיעות התכופות בין שתי הערים (עיינו דברי ב״כ האב עמי 2 ש׳ 2-9 וש׳ 32-33 ודברי ב״כ האם עמי 4 ש׳ 1-2 לפרוט׳). אכן, הנסיעות התכופות בין שתי הערים מטילות על הקטינות בהכרח מעמסה משמעותית. אזכיר, כי על פי פסק הדין קמא, בשבוע אחד הקטינות נוסעות שש פעמים בשבוע נסיעות ארוכות וממושכות (כאשר הן בסוף השבוע אצל האב), ובשבוע שלאחריו ארבע פעמים בשבוע (כאשר הן בסוף השבוע אצל האם). ניתן לומר שכמעט מדי יום הן נאלצות לנסוע מנ׳ לס׳ ולהפך, וחלוקה זו אינה תואמת את טובת הקטינות ולא הומלצה על ידי העו״ס. בית משפט קמא לא הביא כל טעם ולבטח לא טעם ענייני וכבד משקל, מדוע ביכר שלא לאמץ את המלצת העו״ס. לעניין ההכבדה הבלתי מידתית הנגרמת לקטינות כתוצאה מהנסיעות התכופות, יינתן מענה בהסדרי הראייה באמצע השבוע.

35.   ועתה, בקצירת האומר לשאר טענותיו של האב.

הטענה כי הקטינות "נעקרו" ממרכז חייהן, הינה דרמטית יתר על המידה ואינה הולמת מציאות של קטינות בנות 4 ו-7 שהתגוררו בני משנת 2016 עד 2020. אינני מקבלת את עמדת העו״ס כי מקום עבודתו של האב בע׳ ונסיעותיו מדי יום, לשם ובחזרה, אינה רלוונטית לשאלת המעבר, שכן מדובר בנתון עובדתי בעל השלכות לסוגיית ההסעות. בענייננו, עולה כי על אף שבני המשפחה שינו את מקום מגוריהם, הרי שמקום עבודתו של האב בע׳ נותר נקודת התיכון שלא שונתה. מקום עבודתו של האב הינו מקום עבודה יציב שהאב לא עזבו זה שנים רבות. משכך, מבחינה עובדתית, טענתו של האב כי מדובר בנתון שעלול להשתנות, אינה מדויקת מבחינת ה"עובדות בשטח". טענת האב כי יש להטיל את נטל הסעת הקטינות אליו ובחזרה על האם, היא טענה שלא נטענה בערעורו, אלא רק כתשובה לערעור האם. בדיון שבפנינו טען כי האם לא הסיעה ולו פעם אחת את הבנות לנ' וכל עול הנסיעות מוטל עליו. באת כוחו אף הוסיפה כי גם אם נחליט שהאם צריכה להשתתף, ספק אם תעשה כן (ראו עמ׳ 3 ש׳ 20-22 לדיון שבפנינו). מכל מקום, אני בדעה כי קביעת בית משפט קמא כי האם תשתתף בנטל ההסעות פעמיים בחודש (ראו סע׳ 50 ד׳ לפסק הדין), היא קביעה מאוזנת, מידתית ואין מקום להתערב בה.

36. באשר לערעורה של האם לעניין הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינות, שלא בהתאם להמלצות התסקיר, ראיתי לנכון להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ולצמצם את זמני השהות בסופי השבוע משלוש פעמים בחודש לפעמיים בחודש, הואיל ולדעתי לא היה מקום לסטות מהמלצת העו״ס ומהחלוקה השוויונית שהייתה עובר למעבר בסופי שבוע (1/2 : 1/2) ולהעמידה על יחס שונה (1/4 : 3/4), לרעת ההורה המשמורן - האם. חלוקה שוויונית של סופי השבוע בין ההורים תואמת את טובת הקטינות, שכן הן זכאיות לזמן הורי מיטיב ומשמעותי עם כל אחד מהוריהם, ותאפשר השתלבות במעגלים חברתיים בעיר מגוריהן, צורך שמתפתח ומקבל חשיבות ככל שהקטינות גדלות. קביעת בית משפט קמא בנושא זה אינה מאוזנת ואינה תואמת את טובת הקטינות, קל וחומר שבית משפט קמא הרחיב את זמני השהות עם האב לא רק בסופי השבוע, אלא גם באמצע השבוע, שלא בהמלצת התסקיר, ובכך צמצם את זמני השהות של הקטינות עם האם, אשר העו״ס לסדרי דין קבעה כי הינה: "חמה, אוהבת, מעניקה ומשמעותית בחיי הילדות״ (ההדגשות אינן במקור - א.א).

37. סבורני שיהיה זה גם נכון לקבוע כי באמצע השבוע יהיו הקטינות עם אביהן יום אחד בשבוע, כאשר הוא ייקח אותן מהמסגרות החינוכיות וישיבם למסגרות החינוכיות ביום שלמחרת, ופעם נוספת באמצע השבוע מתום המסגרת החינוכית ועד לשעה 20:00. חלוקה זו אמנם אינה בהתאם להמלצת העו״ס, שהמליצה על מספר שעות בלבד באמצע השבוע, אך שעה שיש חשיבות לשמר את הקשר המשמעותי שבין הקטינות לבין אביהם ולהותירו נוכח בחיי הקטינות, גם לאחר המעבר, דומני כי לינה פעם בשבוע באמצע השבוע, בנוסף לסופי שבוע לסירוגין, היא חלוקה התואמת יותר את טובת הקטינות וצרכיהן. כאמור, הותרת לינה פעמיים בשבוע באמצע השבוע, בתקופת הלימודים, אינה הולמת את טובת הקטינות וראו לעניין זה האפקט השלילי שנגרם לקטינות כתוצאה מהנסיעות התכופות, כמפורט בסעיף 34 לעיל.

38. בנוסף, וכפי שהציעה האם בערעורה (סע׳ 30 לערעורה), חלוקת זמני השהות בתקופת החופש הגדול תיעשה בצורה לא שוויונית לטובת האב, ולעניין זה יגיעו הצדדים להבנות או לחלופין, תוסמך עו"ס לסדרי דין לפעול בהתאם להנחיות שתקבל מעת לעת ועל פי הצורך מבית משפט קמא, וכך גם לגבי חלוקה זמני השהות באמצע השבוע, וזאת כאשר לא מתקיימים לימודים.

39. מכל המקובץ לעיל, אציע לחבריי להרכב לדחות את ערעור האב ולקבל את ערעור האם, באופן שחלוקת זמני השהות של האב עם הקטינות תהיינה פעמיים בחודש בסוף שבוע (היינו סעיף 50ב׳ לפסק הדין קמא בטל) ובאמצע השבוע האב יהיה עם הבנות פעם אחת ללא לינה - מתום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:00, ופעם נוספת מתום המסגרת החינוכית ועד להשבתם למסגרת
החינוכית ביום שלמחרת (זאת תחת הקביעה של סעיף 50גי לפסק הדין קמא). למען הזהירות אבהיר, כי ככל שבית משפט קמא יסמיך את העו״ס לסדרי דין לשוב ולבחון את חלוקת הזמן ההורי בחופשות, הוא רשאי לעשות כן.

40.   נוכח התוצאה אציע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

השופט סארי גייוסי ]אב״ד[:

אני מסכים.

השופט חננאל שרעבי:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת אספרנצה אלון.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ככל שהופקד עירבון, המזכירות מתבקשת להשיבו למפקידו, באמצעות בא כוחו.

לאחר עריכה, מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, י״ז סיוון תשפ״א, 28מאי 2021, בהעדר הצדדים.