ת״ג 59644-12-19 רוגלסקי נ׳ היועץ המשפטי לממשלה

עניינו של פסק דין זה בעתירת המבקשת לתיקון גילה. המבקשת רשומה במשרד הפנים כמי שנולדה בשנת 1944 והיא מבקשת לתקן גילה באופן שיירשם כי היא נולדה בשנת 1941.

בעתירתה טוענת המבקשת כי בהיותה תינוקת בת כחצי שנה נשלחה עם משפחתה למחנה ריכוז. אימה הצילה אותה ומסרה אותה לזוג בלארוסי, מבלי לדעת מה יעלה בגורלה של הפעוטה (היא המבקשת). ביום מסירת התובעת לידי בני הזוג, על ידה היה מוטבע קעקוע המעיד על מספרו של מחנה הריכוז שפעל בשנת 1941. בפרוץ מלחמת העולם השניה, היתה המבקשת תינוקת ולכן מבססת את גילה האמיתי על המסמכים שאספה במהלך השנים. משפחתה הביולוגית כולה הושמדה בשואה. המבקשת צירפה לתובענה החלטת בית הדין הרבני מיום 1/4/92 לפיה נולדה למשפחה יהודית . עוד הגישה תצהירים מטעם מכרים של הוריה המאמצים וביתם מלארוס משנת 1980 התומכים בגרסתה בדבר שנת הלידה הנטענת. חלק מהעדויות הוגשו בשעתו לבית הדין .

בתגובתו מיום 9/3/20 הודיע ב״כ היועמ״ש כי על אף שהעדויות מתורגמות לעברית בתרגום שאינו נוטריוני, יסתפק בתרגום המצוי וזאת נוכח העובדה כי אין אינטרס כלכלי העומד בבסיס הבקשה. בנוסף הודיע ב״כ היועמ״ש כי מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

לגוף העניין, סעיף 4 לחוק קביעת גיל, התשכ״ד - 1963 מאפשר לבית המשפט את מרווח שיקול הדעת הנשרד בכל הקשור להיבט הראייתי של התובענה. הלכה פסוקה היא לפנינו כי נטל ההוכחה רובץ על המבקש לתקן גילו, ועליו להוכיח לשם כך שתיים אלה: האחת - כי גילו הרשום שגוי, והשניה - כי גילו הנטען נכון. עוד נפסק כי בהעדר אינטרס כלכלי, נטל ההוכחה קל יותר.

בעניין שלפנינו, עיון בהצהרת חברת אימה המאמצת של התובעת מגולל את סיפור חייה:

״בחורף שנת 1942, יחד עם חברותי פאסקביץ׳ זינה ובאלייב ורה... הלכתי לפוחוביציי להחליף תפוחי אדמה במוצרים שונים.

על גבעת פאנובה,סמוך למשק השיתופי "אינדוסטריה",החזיקו יהודיפ מאחורי גדר-תיל, ושם נהגו להוציאם להורג ביריות. הלכנו חזרה מפוחוביצקצי,ועצרנו להסתכל באנשים

אלה. זינה פאסקביץ׳ פסעה לעבר צד שממול, ואשה תחבה לה חבילה דרך גדל-התיל, תוך שהיא בו כה ו מתחננת להביא את החבילה לכפר. ז ינה נטלה את החבילה וכולנו רצנו הביתה.

בדרך סיכמנו בינינו כי לא נגלה את הדבר לאיש ורק נספר כי זינה מצאה את התינוקת על הכביש. בחבילה היתה תינוקת בת כשישה חדשים. בבית נזפו בזינה מאוד, אולם השאירו את הילדה, והעניקו לה את השם לנה. לאחר ששוחררנו על ידי הצבא האדום רשמה לנה את ז ינה בשם משפחתה. עד גיל 16 התגורר לנה יאסקביץ׳ בכפר. אחר כך נסעה ללמוד בעיר מינסק".

הקעקוע שהוטבע על ידה כתינוקת, מעשה מצמרר כשלעצמו, זהה לקעקוע שהוטבע על ידה של אימה. קעקוע זה מתייחס למחנה ריכוז שנוצר בשנת 1941.

אף מן העדות שהובאה לעיל עולה כי בחורף 1942 )יש להניח בראשית השנה הלועזית, היתה המבקשת בת כחצי שנה. מכאן כי לא נולדה בשנת 1944, אלא בשנת 1941.

לאור דברים אלה, נפסק כדלקמן:

1 . התביעה מתקבלת ולכן נקבע כי התובעת נולדה בשנת 1941 ולא 1944 כפי שצויין בשוגג.

2. המזכירות תעביר פסה״ד למבקשת ומשרד הפנים לעדכון רשומותיו.

אחרית דבר:

הראיות שהובאו לעיל, מספרות את סיפורם של שורדי השואה, מייסדי הארץ הזו, אשר בזכותם יושבים אנו בארצנו החפשית ופוסקים את דיננו בעצמנו.

בימים קשים אלה, בהם מתאוששת ארצנו ממגיפה עולמית, בהם יום הזכרון לשואה ולגבורה החל היום מצויין בטקסים נטולי קבל המשודרים מרחוק, מצווים אנו להגן ביתר שאת על בני דור המייסדים, ולשמור כי חרף הבידוד הפיסי, לא יחושו בדידות, אלא חושו חום והערכה.

ניתן היום, כ״ז ניסן תש״פ, 21 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.