השופטת א' פרוקצ'יה:

 

1.        עניינה של עתירה זו במחלוקת משמורת המתייחסת לשלושה קטינים כיום בני 10, 8.5 ו-7, ילדיהם של בני זוג שנתגרשו זה מזו בשנת 2001. האם, במקורה נוצריה, התאסלמה עובר לנישואיה לאב, שהנו מוסלמי. בני הזוג נישאו בנישואין מוסלמיים, והתגרשו בבית הדין השרעי. בשנת 2002 נשא האב אשה שניה מוסלמית, תושבת כפר דורה שבנפת חברון. לבני הזוג נולדו שני ילדים, כיום בני 3 ושנה וחצי. משפחת האב מתגוררת כיום בחברון, והאם נשארה לגור בחיפה כבכל השנים, והקטינים נותרו במשמורתה.

 

           ביום 15.9.05 החליט בית הדין השרעי בחיפה על העברת שלושת הקטינים למשמורת אביהם בחברון. כן קבע כי הם יבלו עם אימם בסופי שבוע. פסק דינו של בית הדין השרעי ניתן בלא שהוזמן תסקיר פקיד סעד לצורך בחינת טובת הילדים. האם ערערה על החלטת בית הדין השרעי, ובית הדין השרעי לערעורים דחה את ערעורה ביום 12.12.05.

 

2.        בעקבות פסק הדין, עתרה העותרת לבית משפט זה, ובקשה סעד של ביטול פסקי הדין של בתי הדין השרעיים, אשר הורו על העברת משמורת הקטינים ממנה לאב. עיקר העתירה מושתת על הטענה כי, בהחליטם כאמור, הסתמכו בתי הדין על חזקה הילכתית בדין השרעי לפיה טובתם של ילד מעל גיל 7 וילדה מעל גיל 9 הינה להיות במשמורת האב. חזקה זו מנוגדת להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 וחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951, ולכן החלטות בתי הדין אינן יכולות לעמוד. כן נטען כי החלטות בתי הדין נתקבלו ללא כל תשתית עובדתית ראויה,  הנוגעת למצבם של הילדים, שהיא בסיס ויסוד בענייני משמורת קטינים. הן לא נשענו על כל חומר מקצועי של גורמי סעד והתוצאה היא כי ההחלטות ניתנו תוך התעלמות מטובת הקטינים כעולה מכלל נסיבות הענין.

 

3.        ביום 20.2.06 דן בית משפט זה בעתירה, והחליט על הוצאת צו על תנאי. במסגרת החלטתו, צורף היועץ המשפטי לממשלה להליך, ונתבקש אף תסקיר פקידת סעד בהתייחס למצבם של הקטינים בכל הקשור למשמורת והסדרי ראייה רצויים.

 

           ביום 30.3.06 הוגש תסקיר מפורט של פקידת סעד בנושא משמורת הקטינים.

 

4.        בעקבות הגשת התסקיר המפורט, הוסכם על כל בעלי הדין, ובכלל זה היועץ המשפטי לממשלה שהצטרף להליך, כי פסקי הדין של בתי הדין השרעיים אינם יכולים לעמוד. הטעם לכך הוא כי נעדרת בהם התייחסות לטובתם של הקטינים על רקע כלל נסיבות הענין, ונוכח אי התייחסות לחוות דעת גורמים מקצועיים שבלעדיה לא ניתן לאשר החלטה שיפוטית בענין משמורת קטינים.

 

5.        על סוגיית משמורת קטינים הנדונה בבית הדין השרעי חלים חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 וחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951.

סעיף 3 לחוק שיווי זכויות האשה קובע:

 

"אפוטרופסות שווה

3. (א) האם והאב כאחד הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם; מת אחד ההורים, הנשאר בחיים הוא האפוטרופוס הטבעי.

 

   (ב) אין בהוראות סעיף קטן(א) כדי לפגוע בכוחו של בית משפט או בית דין מוסמך לנהוג בענייני אפוטרופסות על ילדים, הן על גופם, והן על רכושם, בהתחשב עם טובת הילדים בלבד".

 

סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע:

 

"מעמד ההורים

14. ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים."

 

חוק זה קובע עוד כי השיקול לענין משמורת קטינים הוא טובתם (סעיפים 24 ו-25 לחוק) ובסעיף 25 נקבעה אף חזקה כי ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אלא אם מתקיימות סיבות מיוחדות המצדיקות הוראה אחרת.

 

           הוראות שני חוקים אלה חלות אף כאשר סמכות השיפוט נתונה בידי בתי דין דתיים, ובכלל זה בתי דין שרעיים (סעיף 7(ב) לחוק שיווי זכויות האשה וסעיף 79 סיפא לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). סעיף 7(ב) לחוק שיווי זכויות האשה קובע:

 

"כל בתי המשפט ינהגו לפי חוק זה; כן ינהג לפי חוק זה כל בית דין מוסמך לדון בענייני המעמד האישי, אלא אם כל הצדדים הם בני שמונה עשרה שנה ומעלה והסכימו לפני בית הדין מרצונם הטוב להתדיין לפי דיני עדתם".

 

סעיף 79 סיפא לחוק הכשרות המשפטית קובע:

 

"מקום שבית דין דתי מוסמך על פי דין לשפוט, יראו כל הוראה בחוק זה – פרט לסעיף 75 – שמדובר בה בבית משפט כאילו מדובר בה בבית דין דתי".

 

ממסגרת נורמטיבית זו, עולה כי חוקי המדינה בענייני משמורת קטינים חלים על בית הדין הדתי, ובית הדין השרעי בכלל זה; על בתי הדין לכבד את חוקי המדינה (בג"צ 8906/04 פלונית נ' פלוני (השופטת ביניש); בג"צ 9740/05 פלונית נ' בית הדין השרעי (השופט רובינשטיין).

 

6.        סוגיית המשמורת טעונה הכרעה בהתאם לטובתם של הקטינים וטובתם בלבד. על פי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית החל על בית הדין, אין, לכאורה, מקום לחזקת משמורת שאינה מתיישבת עם החזקה האמורה באותה הוראה, לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם. מעבר לגיל 6, יש, איפוא, לבחון את טובת הילדים בלא הישענות על חזקה כלשהי, אלא ראוי לבסס את ההכרעה על יסוד מערך נתונים כולל המוצג בפני בית הדין ,ולהסיק מתוכו מהי חלופת המשמורת שתיטיב ביותר עם הקטינים. במסגרת בחינה זו, יש ליתן משקל ראוי לתסקירי אנשי המקצוע המחווים דעתם על יסוד מפגש עם הילדים והמשפחה, ועל בסיס נסיון מקצועי מצטבר.

 

7.        על יסוד כל האמור, אנו מחליטים:

העתירה מתקבלת, וניתן בזה צו מוחלט לבקשת העותרים. פסקי הדין של בית הדין השרעי בחיפה ובית הדין השרעי לערעורים מתבטלים בזה. הענין יחזור לבית הדין השרעי בחיפה, אשר ידון מחדש בענין, על פי אמות המידה שנקבעו בפסק דין זה, תוך התייחסות לתסקירי פקידי הסעד שהוגשו בעבר, וכן התסקיר שהוגש במסגרת ההליך בעתירה זו, ויתן להם את המשקל הראוי כפי שימצא לנכון.

 

           נוסיף, כי לאור טיבו של הנושא, ונוכח הסכמת הצדדים, ולאחר שנציג בתי הדין השרעיים התייצב בפנינו והשמיע את עמדתו בעניין לוח הזמנים האפשרי, ראוי הוא כי ההליכים בבתי הדין השרעיים על כל ערכאותיהם, יסתיימו לא יאוחר מתום חודש יולי שנה זו, וזאת כדי להביא יציבות וודאות לחייהם של הקטינים.

 

8.        עד למתן הכרעה סופית על ידי בתי הדין השרעיים, אנו מורים על השארת המצב הקיים בעינו. ממילא, בקשת העותרים והיועץ המשפטי לממשלה למתן צו זמני, המיועד לשנות את המצב הקיים, נדחית.

 

           אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ט' בסיון תשס"ו (5.6.06).

 

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט ת

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06011290_R06.doc   יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il