בשם המבקשת:                      עו"ד אלי דורון

בשם המשיב 1:                      עו"ד ג'יהאן דכוור

 

 

א.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבע"מ 255/05 (סגן הנשיא פיזם) מיום 16.6.05, אשר דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוען של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 22960/03 (השופטת ברגר) מיום 14.3.05, לפיו יימשכו הליכי מימוש המשכנתא שבידי המשיב 1 על בית מגוריה של המבקשת.

 

ב.        (1) המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה, בה נתבקש בית המשפט להצהיר כי מחצית הזכויות במקרקעין בבית מגוריה שלה הן, וכי רשאית היא להירשם בפנקס המקרקעין כבעלת מחצית הזכויות בבית. עוד ביקשה, כי יוצהר שהמשיב 1 אינו רשאי להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרובצת על הבית, וכי יש לבטל את המשכנתא ביחס למחצית הבית המצויה, לטענתה, בבעלותה. בית זה נקנה על ידי בעלה של המבקשת בשנת 1987 ונרשם על שמו בלבד; המבקשת, לטענתה, עברה להתגורר עמו, טרם נישואיהם, בשנת 1996, ומאז חיו כידועים בציבור עד אשר נישאו ביולי 2001. טרם נישואיהם נולדו לבני הזוג שלושה ילדים, ובעת הנישואים נשאה המבקשת ברחמה תאומים אשר נולדו לאחר הנישואים. בשנת 2000 ביקש הבעל מהמשיב 1 הלוואה בסך 2,231,000 ש"ח, וכנגד ההלוואה נרשמה לטובת המשיב 1 משכנתא ראשונה על הבית ביום 9.3.00. ביום 15.6.01, סמוך לנישואיהם, חתמו בני הזוג על הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות ביום 25.11.02. לפני אישור הסכם הממון נרשמה ביום 6.11.02 הערת אזהרה לטובת המבקשת, בהתאם לתצהירי מתנה שנחתמו על ידי הצדדים. הבעל נטש את אשתו וחמשת ילדיו ונעלם, בהותירו כנטען חובות רבים. לשלמות התמונה יצוין כי במהלך הדיון קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע זמני של מימוש המשכנתא, אולם בית המשפט המחוזי בבר"ע 1270/04 (סגן הנשיא יעקבי-שווילי) קיבל ערעור (בגדרי בר"ע) נושא זה, ביום 8.7.04 (פסק הדין צורף על-ידי המשיב 1).

 

           (2) בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המבקשת. נקבע, כי לא הוכחה הבטחה של הבעל להעביר למבקשת מחצית מן הזכויות בדירה, ולא הוכחה כוונה לשיתוף בנכסים בעת שחיו בני הזוג כידועים בציבור, וכי אף בחתימת בני הזוג על הסכם ממון, ובתוכן אותו הסכם, יש כדי להעיד שעד לעת חתימתו לאחר שנרשמה המשכנתא, שרר חוסר ודאות ביחס לזכויותיה הכלכליות של המבקשת. עוד נקבע, שאף בנישואים עצמם אין כדי להעניק למבקשת זכות בדירה, שכן על הנישואים חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הקובע משטר של הפרדת נכסים עד לפקיעת הנישואים, ואלה עדיין לא פקעו. בנוסף נקבע כי זכותו של המשיב 1 מכוח המשכנתא, גוברת על זכותה של המבקשת מכוח הערת האזהרה שנרשמה על שמה לאחר רישום המשכנתא, וזאת מכוח סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וכי רישום המשכנתא מצד המשיב 1 נעשה בתום לב, בעוד שבתום ליבה של המבקשת מצא בית המשפט פגמים.

 

           (3) ביום 5.5.05 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין.  נקבע כי משנדחתה בבר"ע 1270/04 בקשת המבקשת לצו מניעה זמני, אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין לאחר דחיית התביעה, וכי אף סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובת המשיב 1.

 

           (4) בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע, אך קבע כי הפינוי יותנה בהמצאת דיור חלוף למבקשת על ידי מתן שכר דירה על-ידי המשיב 1 בסך של 500 דולר בחודש.

 

           (5) בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי בהתחשב בכך שמדובר בדירת המגורים שלה ושל חמשת ילדיה, ייגרם לה נזק כבד ובלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין קודם להכרעה בערעור, בעוד שלמשיב 1 לא יגרם כל נזק אם יעוכב הביצוע. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים, וכי בית המשפט לענייני משפחה שגה בהסתמכו על בר"ע 1270/04.

 

           (6) בתגובתו טוען המשיב 1, כי אין ליתן במקרה זה רשות ערעור באשר אין הוא חורג מן המחלוקת שבין הצדדים; כי גם את יתקבלו טענות המבקשת, יפורק השיתוף בנכס והיא תיאלץ לפנות את הדירה, ובעוד שלא ייגרם נזק של ממש מפינוי מיידי של הדירה כיוון שהמבקשת, כנטען, תיאלץ לפנותה בין כה וכה, ייגרם למשיב 1 נזק כתוצאה מצמיחתו של החוב. נטען גם,  כי סיכויי ערעורה של המבקשת נמוכים.

 

ג.        (1) ביסודו של דבר, אכן אין המדובר בנושא החורג ממחלוקת הצדדים והמעלה שאלה משפטית  אשר בשכמותה באה התערבות בית משפט זה בגלגול שלישי. עם זאת, ביקשתי תשובה מטעם אנושי – כיוון שהמדובר באם לחמישה ילדים קטנים הצריכה לעזוב את בית מגוריה – וכדי להיות משוכנע בתוצאה.

 

           (2) השיקולים המובאים בחשבון בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע בטרם נשמע ערעור - שניים המה, וכך מן המפורסמות: סיכויי הערעור והפיכות המצב, כלומר, האם במקרה שיזכה המבקש בערעורו, ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו (גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 623-622; בש"א 82/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, 335 (השופט חלימה) בחיוב כספי, הנטיה היא שלא לעכב ביצוע; ע"א 929/03 אהרני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301 (השופט טירקל). כשהמדובר במקום מגורים, הגישה זהירה ואנושית, מטעמים מובנים שאין צורך להכביר עליהם מלים; ראו רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט (טרם פורסמה); ע"א 1363/04 צאלים נ' דלק (טרם פורסמה) (השופט עדיאל). ואולם, חוששני לאחר העיון כי אין מקום בנסיבות דנא להעתר לבקשת המבקשת, וצדקו שני בתי המשפט הקודמים.

 

           (3) במישור סיכויי הערעור, איני רוצה לקבוע מסמרות, אך סבורני מכל מקום כי משוכה גבוהה ניצבת בפני המבקשת. לא זו בלבד שהבית נבנה בטרם נכנסה לחייו של הבעל שנעלם, ועל כך אין מחלוקת, אלא שהוא שיעבד אותו למשיב 1 בעיצומה של תקופת מגוריהם המשותפים ולידת ילדיהם, ובטרם נישאו ועשו הסכם ממון. דבר זה אומר דרשני. גם אם יכול היה המשיב 1 לשקוד יותר על בדיקת המצב הריאלי בבית – קרי, מגורי משפחה – בטרם נכנס לעיסקת המשכנתא בשנת 2000, יהא הנטל כבד ביותר על  המבקשת להוכיח את שותפותה במחצית ללא חיוב המשכנתא; ואף במקרה שתזכה בערעורה, עדיין ימומש הנכס מטבע הדברים, שכן לפי הנמסר על נתוניה הכלכליים, לא תוכל לרכוש את מחציתו האחרת. בנסיבות, בסופו של יום, חוששני כי עניין לנו לכאורה בראש וראשונה בניסיון המבקשת להרויח זמן.

 

           (4) באשר להפיכות המצב, משלכאורה אין סיכוי של ממש שהמבקשת תוכל להחזיק בנכס או חלקו, כבר נאמר האמור לעיל. ובאשר לצד הכספי, המשיב 1 הוא בנק שאין טענה שלא יוכל להשיב כספים אם תתהפך הקערה בערעור.    

 

           (5) אשר על כן, איני רואה מנוס מאי העתרות לבקשה. ואולם, המועד לפינוי לא יקדם מיום ז' באלול תשס"ה (5.9.05), וזאת כדי לאפשר למבקשת ולילדיה התארגנות לקראת שנת הלימודים החדשה. התשלום הראשון של שכר הדירה יומצא למבקשת עד יום ט"ז באב תשס"ה (21.8.05).

 

           ניתנה היום, ה' באב תשס"ה (10.8.05).

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05068080_T05.docמפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il